חברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ חוייבה לפצות רוכשי דירה

בית המשפט בת"א חייב את חברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ לפצות את בני משפחת זלמנוביץ אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן.

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

עניינה של התביעה שבפניי פיצוי בגין ליקויי בניה, איחור במסירת הדירה וירידת 

טענות התובעים בקליפת האגוז הינן כדלקמן: 

טרם קבלת החזקה בדירה התגלו ליקויי בניה ופגמים מרובים בדירה, החריפה שבין הליקויים היא רטיבות בחול המילוי שבריצוף.

התובעים ערכו חוו"ד מטעמם. התובעים פנו פעמים רבות אל הנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים המפורטים בחוו"ד מטעמם, הנתבעת מנגד הבטיחה כי יתוקנו כל הליקויים והפגמים בדירה, אך דרישות התובעים לא נענו.

טענות הנתבעת:

אשר לליקויי הבניה, טענה הנתבעת כי התייחסה לכל פניה של התובעים אליה ופנתה אליהם מספר פעמים בבקשה לביצוע התיקונים הדרושים, אלא שהתובעים סירבו לאפשר לה לבצע את התיקונים בדירתם; הנתבעת היתה ועודנה מוכנה לבצע את תיקוני הליקויים שנמצאו בדירה.

לאור הפערים בחוו"ד מטעם בעלי הדין, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו, אינג’ צבי רון, מהנדס בנין ושמאי מקרקעין (להלן: "המומחה"), אשר ערך ביקור בנכס ביום 6/9/04 והוציא תחת ידו חוו"ד מכאן שאין חולק על קיומם של ליקויי בניה בדירה, כמפורט בחוו"ד המומחה ועפ"י האומדן שקבע. 

פיצוי כספי או תיקון בעין

התובעים טוענים כי הנתבעת לא התייחסה לפניותיהם ולא תיקנה את הליקויים, על כן נטען כי איבדה הנתבעת את זכותה לתקן את הליקויים בדירתם, בנוסף לכך טענו התובעים כי איבדו את אמונם ביכולתה של הנתבעת לתקן את הליקויים בדירה.

הנתבעת טוענת כי לא מוצתה זכותה לתיקון הליקויים בדירת התובעים, זאת משום שהתובעים לא אפשרו לה לתקן, על כן התובעים אינם זכאים לפיצוי ויש לאפשר לה לתקן בעין את הליקויים אשר נמצאו ע"י המומחה.

בנסיבות אלו ראוי, איפוא, לנתק את הקשר המתמשך בין הצדדים, אשר על כן טענת התובעת, כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים בעצמה, נדחית. 

אין חולק על כך שלפני קבלת החזקה בדירה נמצאה בדירה רטיבות החורגת מן התקן, זאת ניתן להבין מדו"ח איזוטופ ומעדותו של מר רוברטו בק, עד מטעם הנתבעת, אשר חיזקה את גירסת התובעים בדבר מודעות הנתבעת לבעיית הרטיבות הקשה בדירה: 

אני פוסק, איפוא, כי קודם למועד מסירת הדירה בפועל, היו קיימים בה ליקויי רטיבות אשר הצדיקו את סירוב התובעים לקבל את החזקה.

אני פוסק כי הנתבעת איחרה במסירת הדירה לידי התובעים ועל כן אני מחייב אותה בפיצוי התובעים בגין איחור לתקופה של 5 חודשים.

סעיף 3.2 להסכם קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,090 ₪ בגין כל חודש איחור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 10,450 ₪.

פיצוי בגין עגמת נפש 

התובעים טוענים כי נגרמה להם עגמת נפש כתוצאה ממחדליה של הנתבעת, האיחור הגדול במסירה, הפגמים והליקויים הקיימים בדירה, זאת בנוסף להתרוצצויות, ההוצאות, הנסיעות הרבות, הדואר והטלפונים.

הנתבעת טוענת כי אין לפצות את התובעים, שהרי הם לא אפשרו לנתבעת לתקן את הליקויים בדירה ובנוסף הסכומים הנתבעים הינם גבוהים ומופרזים. לטענתה היה על התובעים לפעול להקטנת נזקם ולאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים. 

כאמור, אין חולק בדבר פגיעתם הרעה של ליקויי רטיבות בדירה ואי הנוחות המסתברת שתיגרם לתובעים משך זמן התיקונים. נסיבות אלו מצדיקות פסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 7,500 ₪.

בן חיים מרדכי, שופט