ליקויי בניה ביהמ"ש המחוזי בתל אביב דחה את ערעורם של חברה קבלנית ומנהלה (ע"א 1973/01 ) אשר חוייבו לפצות דיירים אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בגין ליקויי בניה. כמו כן חוייבו המערערים לסלק את ידיהם ממחסנים שנועדו לשימוש הדיירים בבנין

 

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

 

בפני בית משפט קמא עמדה תביעתם של המשיבים, ארבעה בני זוג אשר רכשו דירות בבניין שנבנה ברחוב בן פתחיה 13 בבני ברק, כנגד המערערים, הקבלן בונה הבית וחברת הבניה. התביעה הוגשה בגין ליקויים שנמצאו בחלקי הבית המהווים "רכוש משותף" והשתלטות מערער 1 על חלקים מהרכוש המשותף, שלא כדין, בניגוד לחוזי הרכישה ולהיתר הבניה של הבית.

 

בית משפט קמא (כב' השופט צבי כספי) קיבל את תביעת המשיבים ודחה טענת המערערים למעשה בית דין, בשל העדר זהות עילות בין הליך זה להליכים קודמים. נקבע כי לעניין התובענה, מערער 1 ומערערת 2, חד הם. בית המשפט הורה למערערים לסלק ידיהם מהדירה שנבנתה בקומת העמודים בניגוד להיתר הבניה ומהמחסנים התפוסים על ידיהם, לרבות חניה שנתפסה על ידי מערער 1 ולהשיב את מצב הבית לקדמותו. כן נקבע כי על המערערים לשלם למשיבים סכומי כסף, כמפורט בפסק הדין, בגין עלות תיקוני הליקויים. בנוסף להוצאות הממשיות, נפסקו למשיבים הוצאות לדוגמה בסך  50,000 ₪.

 

 

5129371ב-12/3/03 תיקן בית המשפט את פסק דינו וקבע כי ההוראה על פינוי המחסנים חלה על כל המחסנים ולא כפי שסומן בטעות בתשריט אליו הפנה פסק הדין. 

המערערים טוענים כי בית משפט קמא חרג מסמכותו העניינית כאשר הכריע בתביעותיהם הקנייניות של המשיבים וכשנעתר לסעד שביקשו. הם משיגים על כך שלא נערכה הבחנה בין המערערים בכל הנוגע לחיובי פסק הדין וקובלים על החלטת בית המשפט ליתן למשיבים ארכה להגשת בקשה לתיקון פסק הדין ועל התיקון לגופו.ב

 

ערעורם נסוב אף אודות גובה ההוצאות ואופן חישוב הפיצויים. בטיעוניו בעל פה, הוסיף ב"כ המערערים וטען לקיומו של מעשה בית דין, מאחר ושאלת המחסנים נדונה בהליכים קודמים, בהם נקבע כי המחסן שייך למערערים.

 

מנגד טוענים המשיבים כי בית משפט קמא הכריע בשאלות הנוגעות לשימוש וחזקה, אשר מצויות בגדר סמכותו העניינית. הם מוסיפים כי בדין נקבע שחובותיו של מערער 1 זהים לחובותיה של מערערת 2.

 

לדבריהם, העיכוב בהגשת הבקשה לתיקון פסק הדין נבע ממסכת התלאות שהסבו המערערים למשיבים, שבסופה אף פרשה ראש ההוצל"פ באופן מוטעה את פסק הדין ומשום כך נדרש התיקון.ו

 

כמו כן, טען ב"כ המשיבים בפנינו כי בהליכים שקדמו לתובענה זו, לא נקבע כל ממצא עובדתי באשר לבעלות במחסנים ומשכך אין שחר לטענה בדבר מעשה בית דין.נ

 

המשיבים עתרו לבית משפט קמא בבקשה כי יורה למערערים לחלק את המחסנים בקומת המרתף ובכלל זה את החניה הסגורה, לפתוח את הדירה שנבנתה בקומת העמודים המפולשת ("הדירה")  ולהעמידה לשימוש הדיירים, כפי שמורה היתר הבניה. ודוק: עניין לנו בעתירה להפסקת השימוש והחזקה על ידי המערערים. אף אם כטענת המערערים, כתוצאה מפסק הדין נתבררו זכויותיהם הקנייניות של המשיבים, הרי שמדובר בהכרעה שבגררא הבאה בגדר סמכותו של בית משפט שלום.ו

 

לפיכך, הדיון בסוגיית המחסנים ובכללם החניה הסגורה, היה מצוי בסמכותו של בית משפט דלמטה. דין הדירה זהה, אולם ראינו מקום להרחיב במעט את הדיון בעניינה.

 

בית משפט קמא הורה למערערים לסלק ידיהם מהדירה ולהחזיר את מצב הבית לקדמותו, היינו, להרוס את החלק שנבנה בניגוד להיתר הבניה. אומנם נקבע כי תביעה להריסת חלק במקרקעין הינה בגדר סמכות בית המשפט המחוזי, משום שאין המדובר בשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס מכאן, כי ההריסה, אליה התייחס בית משפט קמא, היוותה אך סעד שבגררא, הנועד לאפשר הלכה למעשה שימוש בנכס שהינו חלק מן הרכוש המשותף.

 

פועל יוצא של הדברים האמורים הוא כי בית משפט קמא לא חרג מסמכותו, אף לעניין הדירה.ו

 

מעשה בית דין

ב"כ המערערים העלה את הטענה בדבר מעשה בית דין לראשונה בדיון בפנינו. העדר התייחסותו לטענה בעיקרי הטיעון נוגד את האמור בתקנות 446(ב) ו- 446(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שהרי ביום הקבוע לדיון רשאי כל צד לטעון על סמך עיקרי הטיעון בלבד וכל תוספת של טיעון יכולה להיעשות רק ברשות בית המשפט. המערערים לא פעלו ברוח זו ואין סיבה שיסטו מהמסגרת שקבעו לעצמם בעיקרי הטיעון (ע"א 748/82 עיריית תל אביב-יפו נ' מרדכי מורד מ(3)  74, 81).נ

 

יתרה מזאת, אנו סומכים ידינו על קביעת הערכאה דלמטה כי לא מתקיים במקרה דנן מעשה בית דין. בעוד שבהליכים הקודמים נדון עניינם של המחסנים כחלק מעסקת מכר בין המערערים למשיבים 3, הרי שבהליך זה מבקשים המשיבים, ובכללם משיבים 3, להעמיד את המחסנים לרשות הדיירים מכוח האמור בהיתר הבניה ובהסתמך על התחייבותו המפורשת של מערער 1. 

 

לאור קביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי לכל אורך מערכת היחסים שבין בוני הבית למשיבים, לא נעשתה כל הבחנה בין המערערים, איננו רואים מקום להתערב במסקנתו בדבר קיומה של עילת תביעה כנגד מערער 1. 

 

בהחלטה מיום 12.3.03 פרט בית המשפט באריכות את נימוקיו לקבלת בקשת המשיבים להארכת מועד תיקון הטעות בפסק דינו מעבר למועד שנקבע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. החלטה זו בדין יסודה, לאור הטעמים המיוחדים, המצדיקים את הארכת מועד תיקון פסק הדין ואף את התיקון לגופו.נ

 

אשר על כן אנו דוחים את הערעור.

 

המערערים ישאו בשכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ליקויי בניה

 

 

 

 


עודכן ב: 25/07/2013