בתי המשפט


א 007702/01
בית משפט השלום נתניה





11.1.04
תאריך:
כב’ השופטת אברמוביץ-קולנדר סמדר
בפני:


1 . נאמן משה

2 . נאמן מרים
בעניין:

התובעים
עו"ד שטיין צבי
ע"י ב"כ עוה"ד



נגד





שיש אלוני בע"מ


הנתבעת
עו"ד מגיד אפרים
ע"י ב"כ עוה"ד






פסק דין

1. התובעים, הגישו תביעה בסך של 96,039 ₪, כנגד הנתבעת, שהינה חברה המיבאת ומשווקת ריצוף.



לטענת התובעים, כאשר שיפצו את ביתם, הם רכשו ריצוף אצל הנתבעת , אולם הריצוף אשר סופק מהנתבעת לא היה הריצוף אשר הוזמן על ידם, וכן היה פגום, ועל כן נגרם להם נזק, וחובת הנתבעת לפצותם בגין נזק זה.




הנתבעת טענה שכלל לא נגרם כל נזק לתובעים שכן האריחים שסופקו להם היו האריחים אשר הוזמנו על ידם, והיו תקינים לחלוטין ומאיכות טובה.נ

כן טענה הנתבעת שאם ייקבע שלתובעים נגרם נזק, הרי שאינה חבה בכל אחריות לפיצוי

התובעים, שכן התובעים לא ביצעו הנדרש מהם, הן בהסכם בינם לנתבעת והן עפ"י תו התקן הישראלי, הקובע חובת מיון אריחים והחרגת אריחים פגומים טרם ריצופם בדירה, ועל כן הינם חבים ברשלנות תורמת של 100% לקרות הנזק.ב



2. העובדות שעיקרן אינו שנויו במחלוקת הינן כדלקמן:



ביום 14.6.00 ביקרו התובעים באולם התצוגה של הנתבעת ובחרו ריצוף מסוג גרניט פורצלן "אלבסטרו ביאנקו מלוטש" לריצוף ביתם.ו



התובעים הופנו למחסן הנתבעת במושב משמרת שם נפרסה בפניהם סדרת הריצוף הנ"ל, אולם הגוון לא מצא חן בעיניהם, ועל כן הוצג בפניהם ע"י נציג הנתבעת, מר אדוארדו, ריצוף מסוג שונה אותו החליטו לבחור בסופו של דבר, הריצוף הוצג כ"אלבסטרו אבוריו מלוטש".נ



התובעים רכשו ריצוף בשטח של 56.16 מ"ר מסוג של אבלסטרו אלבוריו מלוטש ובתעודת המשלוח סופקה להם צוין ריצוף מסוג אלבסטרו אבוריו מלוטש.ב



ביום 16.8.00 ביקרו שוב התובעים באולם המכירות של הנתבעת והפעם הזמינו בסיוע אשת המכירות של הנתבעת כמות נוספת של ריצוף מסוג "אלבסטרו אבוריו מלוטש", בשטח של 125.28 מ"ר.ו

מתעודת המשלוח עולה שוב שהריצוף שסופק לתובעים על ידי הנתבעת היה מסוג אלבסטרו אבוריו מלוטש.נ



האריחים הותקנו בדירת התובעים, ובמהלך חודש דצמבר פנו התובעים לנתבעת והודיעו שיש הבדלי גוונים בריצוף, שמגיעים לידי פגם אסטתי, וכן שהאריחים שהוזמנו אינם האריחים שסיפקה הנתבעת, שכן האריחים שהזמינו היו בגוון בהיר אחיד ובמרקם אחיד.ב



במסגרת ההליכים במסגרת בית המשפט ולאחר שהוגשו חוות דעת מטעם התובעים ומטעם הנתבעים, סוכם שימונה מומחה מטעם בית המשפט שיבדוק את הליקויים הנטענים בכתב התביעה.

המומחה, מר צבי רון, הגיש חוות דעתו, התובעים הפנו לו מס’ שאלות הבהרה, והצדדים ויתרו על חקירתו בביהמ"ש.ו



3. חוות דעת המומחה מר רון:



עפ"י חוות דעת המומחה הריצוף מסוג "אלבסטרו אלבוריו מלוטש" אשר הוצג באולם התצוגה של הנתבעת, הינו ריצוף גרניט פורצלן אשר הינו אריחים דמויי אבן טבעית בעלי גוון משתנה.נ



המומחה מר רון אשר בדק את האריחים בדירת התובעים קבע שבמרבית האריחים ניכרים גווני בז’ שנהב ומרקם משתנה במתאם עדין, בגבולות הסביר המשתלבים ומשווים למשטח המרוצף מראה של אבן טבעית.ב



המומחה קבע שבמידה וייקבע שהדגם שהוצג לתובעים הינו הדגם שסופק להם, הרי שקיימים מספר אריחים בעלי גוון חריג אשר יש להחליפם, והינו מעריך את עלות תיקון הנזקים בסך של 5800 ₪ וכן מע"מ, ובמידה וייקבע שהדגם שהוצג לתובעים אינו הדגם שסופק להם, הרי שיש לפרק את כל הריצוף ולהחליפו בריצוף אחר, והינו מעריך את עלות תיקון הנזקים בסך של 32,000 ₪ וכן מע"מ, כאשר במידה והתובעים הם שייבצעו את עלות התיקונים כמפורט לעיל, יש להוסיף לאומדן שני הסכומים כ – 25%.ו



4. הדיון המשפטי:



לאור האמור בחוות דעת המומחה אדון ראשית בשאלה האם הריצוף שהוצג לתובעים זהה לריצוף סופק להם על ידי הנתבעת, שכן הכרעה בשאלה זו תיקבע את עלות תיקון הנזקים כעולה מחוות דעת המומחה, ולאחר מכן בטענת התובעת שאינה חבה לפצות התובעים בנזק שנגרם להם.נ



כן יש לדון בסכומים הנוספים אשר נתבעו על ידי התובעים בתביעתם, בגין הנזק שנגרם להם לטענתם.ב



נדון בשאלות אלה אחת לאחת:



5. הריצוף שהוצג וסופק לתובעים:

בתצהיר עדותו הראשית מפרט התובע שנציג המכירות של הנתבעת מר אדוארדו הציג בפניהם ביום 22.6.00, ריצוף אשר לא היה לטענתם באולם התצוגה, אשר הוזמן על ידם בסופו של דבר והיה בגוון שנהב בהיר ואחיד ובדוגמת טקטורה אחידה.ו



בבית המשפט העיד התובע שריצוף זה הותקן בקומה העליונה מספר ימים לאחר שסופק מהנתבעת (עמ’ 6 לפרוטוקול).נ



לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע ביום 20.8 הזמין עוד כמות של ריצוף מסוג זה השיב:



"הדבר הזה מה שהזמנו בשלב א’ היה לקומה א’. קומה א’ לעלות אליה היה משימה בלתי אפשרית, כי לא היו מדרגות, זה היה אגף חדש. זה דירה שבניתי לילדה כתוספת לבניה, והיה בלתי אפשרי לעלות. אני נכה צה"ל ולא התיימרתי לעלות למעלה.ב

מה שכן הבנתי שריצפו שם, אבל היה מכוסה בקרטונים ובניילונים על פי הדרישות של אלוני, זה הרצף שעשה, עליתי פעם או פעמיים, אבל בזמן הריצוף לא נכחתי כי אני אלרגי לחומרי בניה". (עמ’ 7 לפרוטקול).ו



הוא המשיך והעיד שאת הריצוף הנוסף שקיבל (125.28 מ"ר) בתאריך 20.9, שהוזמן על ידם ביום 16.8.00, ואשר היה מיועד לקומת הקרקע, ריצפו במהלך חודשים ספטמבר אוקטובר נובמבר, והוא ראה את הריצוף רק לאחר שהוציאו את כל הקרטונים, בחודש דצמבר.נ



העד, מר משה וייסלר מטעם הנתבעת בתצהיר עדותו הראשית הצהיר שהאריחים מסוג אלבסטרו אווריו מלוטש הינם אריחים שהינם דמוי אבן טבעית בעלי גוון משתנה, המיוצרים בשיטה של כבישה בתנור, כאשר כל אריח מקבל גוון ומרקם שונה ממרקם פני האריחים האחרים המיוצרים באותה סידרה , ושכלל לא קיימים אריחים מהסוג הנרכש על ידי התובעים אשר אין בהם בכלל גוונים.ב



בבית המשפט חזר והעיד שבאריחים מסוג אלבטרו אבוריו מלוטש יש הבדלי טקסטורה שהינם תופעה טבעית של המוצר (עמ’ 11 לפרוטוקול).ו



לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי המסמכים הגעתי למסקנה שהאריחים שהוזמנו על ידי התובעים הינם האריחים שסופקו על ידי הנתבעת ואלה נימוקי:



א. התובעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח תביעתם לאי התאמה בין ההזמנה לאספקה, שכן הנתבעת הראתה שאכן מה שהוזמן ע"י התובעים הוא מה שסופק, ואין כל מחלוקת שהאמור בטופסי ההזמנה הוא המוצר שסופק לתובעים בתעודות המשלוח.



ב. התובעים טוענים שהריצוף שהראה להם אדוארדו היה בגוון אחיד.

כעולה מחוות דעת המומחה וכן מעדות מר וייסלר, אריחים מסוג אלבסטרו אבוריו מלוטש, אינם יכולים להיות חלקים ואחידים בטקסטורה שלהם שכן הינם מדמים אבן טבעית ועל כן ברור שיהיו אריחים בעלי גוון משתנה, ועל כן מקובלת עלי הקביעה שריצוף מסוג זה אינו יכול להיות בעל גוון אחיד.



ג. התובעים טענו שהעובדה שלא הובא לעדות מר אדוארדו מטעם הנתבעת עומדת לחובת הנתבעת, ועל כן לא נסתרה טענתם דלעיל, וב"כ התובעים אף רמז בסיכומיו לתרמית מצד אדוארדו.



לא מצאתי מקום לקבל טענה זו. מאחר והתובעים הגישו תביעתם וטענו לאי התאמה בין המוצר שהזמינו למוצר שסופק על ידי הנתבעת, יצאה הנתבעת ידי חובתה כאשר הוכיחה שהמוצר שהוזמן הינו המוצר שסופק.

הטענה בדבר תרמית לא נטענה בכתבי הטענות והינה בגדר הרחבת חזית, כפי שטען ב"כ הנתבעת, שכן לא ניתן לטעון בשלב הסיכומים טענה בדבר תרמית לפיה אדוארדו נתן לתובעים ריצוף שאינו קיים בתצוגה והציגו בשם אלבסטרו אבוריו מלוטש, בלא שהנתבעת תוכל להתגונן כנגד טענה זו.



ד. איני מקבלת את גירסת התובע לפיה רק בחודש דצמבר עת הסירו את הקרטונים מהמשטחים ראה שהאריחים שהוזמנו, אינם האריחים שסופקו.



התובע העיד שהריצוף בקומה העליונה נעשה עוד בחודש יוני, ומאחר ולא היו עדיין מדרגות, לא עלה למעלה, ובהמשך העיד שכן עלה למעלה אולם לא במהלך הריצוף שכן הינו נכה צה"ל וסובל מאלרגיה.

אין זה מתקבל על הדעת שריצוף מותקן במהלך שיפוץ דירה בחודש יוני, ועד לחודש דצמבר לא הסתכל עליו איש, לא התובע, ולא אישתו – התובעת אשר בחרה יחד עם התובע את האריחים ואשר לגביה כלל לא נטען שלא יכולה היתה לעלות לבחון את הריצוף אשר הותקן למעלה.



זוג המשפץ ביתו במיטב כספו, ומשקיע בו רבות, כעולה מתצהיר התובע, חזקה עליו שאף במהלך הריצוף ולאחריו, מסתכל ורואה כיצד הונח הריצוף, האם יש פגמים בריצוף עצמו או בעבודת התקנת הריצוף (שאף בה יכולים להיות פגמים רבים), ולא מחכה מספר חודשים לאחר מכן, לבחינת העניין, לאחר שהכל כבר גמור ומושלם.



לא זו אף זו, במהלך חודשים ספטמבר אוקטובר רוצף בדירה שטח נוסף גדול של כ -125 מ"ר, הפעם בקומת הקרקע, אשר לגביו לא ייתכן שהתובעים לא בחנו ולא ראו, הן את עבודת הריצוף עצמה והן את האריחים עצמם אשר הונחו, הן במהלך העבודה, שכן בקומת הכניסה אין כל בעיה לבחון הריצוף, והן מיד לאחר סיום העבודה, ושוב אין ה ייתכן שירוצף שטח כה נרחב של בדירה (כ 125 מ"ר), בלא שהתובעים, או אחד מהם יבחנו הן את הריצוף והן את עבודת ההתקנה, ויחכו רק לחודש דצמבר (מספר חודשים לאחר הריצוף), שאז הוסרו הקרטונים לבחינת הריצוף.



האמור לעיל מביא למסקנה שהתובעים ראו הריצוף קודם ואף במהלך ההתקנה ולא חשבו שהינו בניגוד למה שהזמינו, שאם לא כן, היו עוצרים את עבודת ההתקנה ומבקשים להחליף הריצוף, או שלא היו מזמינים את הריצוף הנוסף שהוזמן בחודש אוגוסט וסופק בספטמבר.



ה. התובעים כאמור לעיל, לא הסתפקו בהזמנה מחודש יוני, ובחודש אוגוסט, ערכו שוב ביקור באולם המכירות של הנתבעת, ובסיוע אשת מכירות מטעם הנתבעת, רכשו כמות נוספת וגדולה של אריחים מסוג אלבסטרו אבוריו מלוטש, כפי שהזמינו בחודש יוני (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).



ביקור נוסף זה שערכו התובעים באולם המכירות של הנתבעת, מביא אף הוא למסקנה שהתובעים לאחר בחינה נוספת של הריצוף שבו והזמינו ריצוף נוסף מאותו הסוג שהוזמן על ידם בראשונה, וסופק על ידי הנתבעת,שאם לא כן, היו מגלים בביקורם השני אצל הנתבעת שהריצוף אשר הינם מתעתדים להזמין אינו הריצוף אשר בחרו, ומשלא העלו כל טענה בפני אשת המכירות ניתן לקבוע שהריצוף שהוזמן על ידי התובעים הינו הריצוף שסופק להם על ידי התובעת.



6. סכום הנזק העולה מחוות דעת המומחה:

עפי"י חוות דעת המומחה חלה החלופה הראשונה הקובעת שבמידה ויקבע שהריצוף שהוזמן הוא הריצוף שסופק, ועל כן עלות התיקון הינה סך של 5800 ₪ וכן מע"מ, ובתוספת 25% עבור ביצוע העבודה על ידי התובעים.



טוענת הנתבעת שיש מקום לאפשר לנתבעת לבצע את העבודות ובכך להקטין את הנזק, וכן שיש לאפשר לנתבעת לשלם ישירות לאותו הקבלן שיבצע שכן אז תוכל הנתבעת לקזז את המע"מ.



לא מצאתי מקום לקבל טענות אלה, שכן חוות דעת השמאי קובעת במפורש שהסכום הינו 5800 וכן מע"מ, ועל כן משלא הוגשה כל השגה על חוות דעת השמאי, ו/או שאלה הבהרה לענין המע"מ, עומדת חוות דעת השמאי בעינה, ויש להוסיף את המע"מ כדבר שבשגרה.



יתרה מכך, תשלום מע"מ הינו חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים, ומשנקבע שהתובעים זכאים לפיצוי כספי מעלות התיקונים, זכאים הם ממילא גם למע"מ.

ראה לענין זה ע"א 1772/99 זלוצין נ’ דיור לעולה, פד"י נ"ה (4) 203.



לענין ביצוע העבודות על ידי הנתבעת, טוען ב"כ התובע שהתובעים פנו מספר פעמים לנתבעת לענין ביצוע העבודות אולם היא לא ענתה להם, וכי הקטנת הנזק לא עומדת במקום שקבלן נדרש לבצע תיקונים והוא לא מבצע אותם שכן הינו מאבד את זכותו לתיקון.



בחינת מכתבי התובעים לנתבעת (נספחים ח’, י’, יג) לתצהיר עדות הראשית של התובע מעלה שהתובעים במכתביהם ביקשו מהנתבעת למצוא פתרון שישביע את רצונם, והנתבעת בתשובתה (נספח ט’ לתצהיר התובעים) ציינה שסיפקה להם לפנים משורת הדין קרטון ללא חיוב נוסף, זאת ותו לא, כאשר כלל לא הציעה להם לתקן ולהחליף את האריחים הפגומים.

אשר על כן ויתרה הנתבעת על זכותה לביצוע התיקון בעצמה שאם לא כן היתה מציעה זאת לתובעים עוד טרם הגשת התביעה.



לאור האמור לעיל, סכום הנזק אותו על הנתבעת לשלם לתובעים הינו בסך של 8555 ₪ כעולה מחות דעת המומחה.



7. אחריות הנתבעת לפיצוי התובעים על נזקיהם:



הנתבעת טוענת שאינה חבה כלל באחריות לפיצוי התובעים על נזקיהם שכן על התובעים היתה מוטלת חובת בדיקה של האריחים כעולה מההזמנה עליה חתומים הנתבעים (נ’ 3) , וכן כאמור בתקן הישראלי מס’ 1629 הקובע שיש חובה למיין ולהחריג אריחים פגומים, וכי חובה זו הינה אינהרנטית הנובעת מכללי המקצוע וכן ומההגיון הכללי של הדברים, שכן אם ירצפו ללא המיון אזי הנזק יגדל, וכאשר לא עשו כן התובעים, פטורה הנתבעת מחבותה או שלחילופין התובעים חבים ברשלנות תורמת של 100% שכן לא סייעו להקטנת הנזק.



עיון בתקן הישראלי מס’ 1629 (נ’ 4) שהוצג בפני מעלה שהתקן הינו לאריחי רצפה מטראצו.








כלל לא הובא בפני התקן הישראלי לאריחים מסוג גרניט פורצלן ועל כן לא ניתן לקבוע שתקן זה הינו מחייב אף במקרה של אריחים מסוג גרניט פורצלן.



לענין ההזמנה, (נ’ 3), טוען ב"כ התובעים שהמדובר בחוזה אחיד.



ב"כ הנתבעת הודה שאכן ההזמנה הינה חוזה אחיד, אולם לטענתו ההזמנה קובעת חובה דומה לזו הקבועה בסעיף 13 לחוק המכר לפיו מוטלת חובת בדיקה על הקונה, ואינה מקפחת כלל ועיקר.



סעיף ג להזמנה מתיחס לקבלת הסחורה ובדיקתה על ידי המזמין ושם נקבע שעל המזמין לבדוק את המוצרים ולוודא שאכן המוצרים הינם בהתאם להזמנה מבחינת הכמויות, הדגמים, הגוון, סידרת הייצור וכו’.

עוד מצויין בסעיף כי המזמין לא יתחיל להתקין ו/או להרכיב את המוצרים בטרם שבדק את כל המוצרים בבדיקה יסודית וקפדנית.



התובעים כלל לא הוכיחו שהמדובר בתנאים מקפחים, אשר לא ניתן היה לעמוד בהם, מלבד טענה כללית וסתמית בסיכומיהם, ועל כן הנני דוחה הטענה.



אף לגופו של עניין לא ניתן לקבוע כי דרישה למיון אריחים טרם התקנתם הינה תנאי מקפח שלא ניתן לעמוד בו, שכן לצורך הליך הריצוף יש להוציא האריחים ממקום אחסנתם, וניתן ללא קושי רב, לבחון האריחים ולבדוק האם קימים בהם אריחים פגומים שניתן להחזירם לנתבעת וזאת בטרם ההתקנה.

התובעים לא עשו כן, ועל כן הינם חבים ברשלנות תורמת לנזק שנגרם להם שכן אין ספק שאם היו מתגלים אריחים בעלי גוון שונה טרם ההתקנה, הם היו מוחזרים לידי הנתבעת והתובעים היו מקבלים אריחים אחרים ללא פגמים והנזק שהיה נגרם אז לתובעים היה נזק מזערי, אם בכלל היה קיים נזק .

מאידך לא הוכח בפני שאם אכן היו עושים כן, ניתן היה להבחין בכל האריחים הפגומים, שכן המומחה קבע שקיימים אריחים בהם ניכרים גוונים מעוננים בכהות חריגה למרקם המשטחים המרוצפים וזאת בשטח של כ 32 מ"ר.



לאור האמור לעיל הנני קובעת שהתובעים התרשלו שכן לא ביצעו עבודות מיון והחרגת אריחים פגומים, והתרשלותם מגיעה לכדי 50% ועל כן מסכום הנזק שקבעתי לעיל, יש להפחית סך המגיע ל 50%.



אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 4277.5 ₪.



8. סכומים נוספים אשר נתבעו על ידי התובעים:



התובעים בכתב תביעתם מפרטים סכומים נוספים המגיעים להם לטענתם מהנתבעת והינם פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 12,000 ₪, וכן סכום בסך של 1638 ₪, ששילמו למומחה מטעמם עבור הכנת חוות הדעת, וכן סכומים ששולמו על ידם למומחה מטעם בית המשפט בסך של 2124 ₪, וסכום של 708 ₪ בגין שאלות הבהרה שנשאל המומחה.



בעדותו העיד התובע שאין לו כל אסמכתאות לסכום שתבע בגין עוגמת נפש.



בסיכומיו טען ב"כ התובעים לכך שהמומחה בשאלות ההבהרה הבהיר שבמקרה בו תתקבל החלופה הראשונה, יאלצו התובעים לפנות את ביתם למשך שלושה ימים ועל כן מגיע לתובעים מגורים חליפיים בתקופה זו בבית מלון.



התובעים כלל לא תבעו סכום זה בתביעתם, ואף לא בתצהיר עדותם הראשית, ועל כן לא יכולים כעת לתבעו.



אשר על כן ולאור העובדה שהגעתי למסקנה שהחלופה הראשונה בחוות דעתו של המומחה היא הקובעת לפיה קיימות מספר מרצפות (בשטח של 32 מ"ר) אשר יש להחליפן, הנני קובעת על פי אומדנא שהסכום המגיע לתובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם כמפורט לעיל הינו בסך של 1000 ₪.



לאור העובדה שהתובעים זכו בתביעתם יש מקום לחייב הנתבעת בסכומים ששילמו התובעים הן למומחה מטעמם והן למומחה מטעם בית המשפט, ואף הנתבעת לא טענה היפוכו של דבר הן בתצהיר העדות ראשית מטעמה והן בסיכומיה.

העובדה שבסיכומו של דבר קבע המומחה מטעם בית משפט ששווי הליקויים בפועל נמוך בהרבה משווי הליקויים שננקב בחוות הדעת של התובעים אינה מעלה ואינה מורידה לעניין עצם חיוב הנתבעים בשכר המומחה.



על כן על הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 4470 ₪, וכן סך של 1000 ₪ כאמור לעיל בגין עוגמת נפש.



9. הוצאות משפט:

הנתבעת טוענת שיש להשית את סכום ההוצאות שייפסקו על התובעים ולא עליה, שכן מאחר והתביעה הוגשה בסכום רב ובסופו של דבר זוכים התובעים בסכום קטן, למעשה מי שזכה במרבית ההגנה זו ההגנה ועליה לקבל ההוצאות.

וכראיה הציג את ת.א. 1063/96 תקווה ורסאנו נ’ שיש אלוני בע"מ, שם נפסק שכאשר תביעה הוגשה בסך של 100,000 ₪ והסתיימה בזכיה של 3400 ₪, ראוי שהדבר ימצא ביטויו בפסיקת ההוצאות.

אין כל מקום לקבל טענה זו.

אכן התביעה הוגשה בסך של 96,000 והתבססה על חוות דעת מומחה מטעם התובעים. חוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבעה סכומים נמוכים יותר.



על פי פסק הדין על הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 9747.5 ₪, ומטיבן של תביעות, אשר לא תמיד זוכה התובע במלוא תביעתו, אולם מכאן ועד המסקנה שיש להשית על התובע את הוצאות המשפט, עדיין עוד רחוקה הדרך.

כן ראה לענין זה ע"א 524/83 קן תור ואח’ נ’ אלון פד"י מ (2) 534 , שם נקבע שבהעדר נימוק מיוחד, לא ישלול בית המשפט מבעל דין שזכה את ההוצאות.

בענין ורסאנו הנ"ל שם קבע כב’ השופט שהליכים בתיק היו רבים ומסועפים וביהמ"ש אף האשים התובעת בהאשמת הנתבעת, ללא כל שחר הכוללת אף מעשה חמור של גניבת דעת בהטילו את תשלום ההוצאות על התובעת, מה שלא חל בעניננו.



10. סוף דבר:

על הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 9747.5 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות דעת המומחה, דהיינו מיום 25.6.02.

על הנתבעת לשלם הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסך של 1500 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום י"ז בטבת, תשס"ד (11 בינואר 2004) בלשכתי.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

סמדר קולנדר-אברמוביץ, שופטת


007702/01א 132 יפה אטלן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

- לפסקי דין נוספים של השופטים : אברמוביץ קולנדר סמדר - לפסקי דין נוספים של עורכי הדין : שטיין צבי, מגיד אפרים


עודכן ב: 01/10/2009