להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:

התובעים רכשו דירת מגורים בבניין ברחוב אנה פרנק 29, בת ים (להלן: "הדירה" ו"הבניין"), על פי הסכם מכר שנכרת בינם לבין הנתבעת (להלן: "הסכם המכר").

הנתבעת היא חברה קבלנית, אשר בנתה את הבניין בו מצויה הדירה.

תמצית טענות התובעים
התובעים העבירו את חוות דעת מומחה התובעים לנתבעת אולם לא קיבלו מענה מהיר ורק לאחר מספר חודשים הגיעו לדירה מנהל הנתבעת ומנהל העבודה. בהמשך התחמקה הנתבעת מביצוע התיקונים, והתובעים טוענים כי לא מסרה תשובה עניינית לפניותיהם. משכך הוגשה תביעה זו.

לטענת התובעים, הנתבעת לא קיימה את התחייבויותיה כלפיהם על פי החוזה, ולא מילאה אחר חובותיה לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973. מעשי הנתבעת ומחדליה מהווים עוולה כלפי התובעים ועל הנתבעת לפצות את התובעים בגין הנזקים שגרמה להם.

התובעים טוענים כי אין לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בדירה, אלא יש לחייבה בסכום כספי. התובעים פנו אל הנתבעת אינספור פעמים טרם הגישו תביעה זו אולם הנתבעת התחמקה מחובותיה ועשתה הכל על מנת להתיש אותם.

בכתב התביעה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בהתאם לחוו"ד מומחה התובעים. בסיכומים מטעמם ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בעלות התיקונים אותה קבע מומחה ביהמ"ש,

עוד מבקשים התובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש, אי הנוחות ואובדן ההנאה מהדירה אותה רכשו, החזר עבור הוצאות משפט (אגרות ושכ"ט מומחים) וכן שכ"ט עו"ד.

תמצית טענות הנתבעת
הנתבעת דוחה את טענות התובעים מכל וכל.

הנתבעת מציינת כי התובעים רכשו את הדירה כשהיא מוכנה, במצבה AS-IS, כך שבעת הרכישה הסתיימו למעשה עבודות הבנייה, החשמל האינסטלציה והריצוף. במצב דברים זה מושתקים התובעים מלהעלות כל טענה לאי התאמה בין הדירה לבין המצוין במפרט הטכני.

הנתבעת השיבה לכל פניות התובעים ותיקנה במהירות הסבירה האפשרית כל ליקוי עליו התריעו בדירתם. הנתבעת מדגישה בכתב ההגנה כי היא "מוכנה ונכונה לתקן לאלתר ובאופן מיידי את הליקויים הנטענים בדירת התובעים בכפוף לכל מנגנון פיקוח שיקבע ע"י בית משפט..." (עמ' 1 לכתב ההגנה).

לטענת הנתבעת התובעים לא שיתפו עימה פעולה, באשר לביצוע התיקונים הנטענים בדירתם ויש בכך כדי להצביע כי אינם מעוניינים בתיקון אלא רצונם הוא להתעשר על חשבון הנתבעת בדרך של קבלת פיצוי כספי בלבד.

הנתבעת צירפה חוו"ד נגדית שערך מר ראובן שליטנר, מומחה מטעמה (להלן: "חוו"ד הנתבעת" ו"מומחה הנתבעת"). מומחה הנתבעת קבע כי עלות תיקון הליקויים בדירה מסתכמת בסך של 3,000 ₪, והתיקון מוערך ב- 3 ימי עבודה בלבד ללא צורך בפינוי התובעים מהדירה.

חוות דעת מומחה בית המשפט


4. ביום 21.5.13 מונה מר יורם שחף כמומחה מטעם בית משפט בתחום ההנדסה והשמאות (לעיל ולהלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה שחף").

המומחה שחף הגיש את חוות דעתו שנערכה ביום 28.7.13 (להלן: "חווה"ד") בהמשך השלים המומחה שחף את חווה"ד (להלן: "התוספת לחווה"ד"), וכן השיב לשאלות הבהרה מטעם התובעים (חווה"ד, התוספת לחווה"ד והתשובות לשאלות ההבהרה ייקראו להלן: "חוו"ד מומחה ביהמ"ש").

בחווה"ד מצא המומחה שחף ליקויים בדירה שעלות תיקונם (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) הוערכה בסך של 38,444 ₪. עוד קבע המומחה שחף כי משך הזמן הדרוש לביצוע תיקון הליקויים הוא 15 ימי עבודה וכי ניתן לבצע את התיקונים ללא פינוי התובעים מהדירה.

. מטעם התביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.

מטעם ההגנה הוגשו:


תצהיר עדות ראשית ותצהיר משלים של מר חי גאון, מנהל הנתבעת.


תצהיר עדות ראשית של מר אייל כנפו, מנהל אתר אצל הנתבעת.


סוגיית הזכות לתיקון


התובעים טוענים כי הנתבעת איבדה את הזכות לביצוע תיקונים בדירה, וזאת מאחר שלא תיקנה את הליקויים חרף פניות רבות של התובעים ובא כוחם.

התובעים טוענים כי הנתבעת קיבלה אינספור הזדמנויות לביצוע התיקונים בטרם הגשת התביעה. נשלחו אליה מכתבים רבים וכן הועברה לעיונה חוו"ד התובעים. חרף האמור טוענים התובעים כי הנתבעת "עשתה הכל על מנת להתיש אותם והתחמקה באופן עקבי מלבצע את התיקונים בדירה" (סעיף 14 לסיכומי התובעים). אשר על כן, ולאור התכתובת הענפה בין הצדדים, מתבקשת המסקנה החד משמעית כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון ועליה לפצות את התובעים בכסף.

מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לאפשר לה לבצע תיקונים בדירה בהתאם לחוו"ד מומחה ביהמ"ש.

הנתבעת טוענת כי לאחר שבחנה את הליקויים הנטענים באמצעות מומחה מטעמה (עוד קודם להגשת התביעה), פנה בא כוחה לב"כ התובעים וציין כי "מרשתי מבקשת לקדם תיקון ליקויים בדירת מרשייך". בהמשך חזרה הנתבעת על רצונה לתקן תוך שהציעה כי התיקון ייעשה בהתאם לדו"ח שיינתן ע"י גורם ניטרלי ובפיקוחו. לטענת הנתבעת, הצעות אלה נדחו ע"י ב"כ התובעים.

עוד טוענת הנתבעת כי "פניות התובעים אליה חזור ופנה נוצרו לצרכי בית המשפט בלבד וכדי להכשיר את טענתם העתידית של התובעים לאובדן זכות תיקון הליקויים" (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת).

לחילופין, ככל שייפסק לתובעים פיצוי כספי, מבקשת הנתבעת לפסוק פיצוי זה על פי עלות לקבלן ולא על פי "עלות לדייר", וללא תוספת פיקוח הנדסי או מע"מ.

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הריני מקבלת את עמדת התובעים.

סעיף 4ב' לחוק המכר קובע כי:


"(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."


(ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר... או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה... רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."

הפסיקה פרשה את סעיף 4ב' לחוק המכר כדלקמן:


"לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות" (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ (24.4.01)).

עוד נקבע, כי את הרצון לתקן את הליקויים על הקבלן לבטא עוד בטרם הגשת כתב התביעה. וכך קבע בית המשפט העליון:


"המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו... לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי" . כמו כן, נקבע כי במידה שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלות לקבלן, היינו העלות לנתבעת, להבדיל מעלות קבלן מזדמן- העלות לדיירים. (ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14 (2003)).


בענייננו, שוכנעתי כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות לתיקון עוד בטרם הגשת התביעה. התובעים צירפו לכתב התביעה מכתבים שונים שנשלחו לנתבעת, הן על ידם והן על ידי בא כוחם.

התובעים הציגו מכתב מיום 20.11.11 ובו "דרישה לתיקון ליקויים בדירה..." בצירוף חוו"ד התובעים (נספח 6 לכתב התביעה). כמו כן הוצג מכתב נוסף מיום 19.2.12 ובו "דרישה בפעם השנייה לתיקון ליקויים בדירה..." (נספח 7 לכתב התביעה). רק ביום 16.4.12, כ-5 חודשים לאחר הפנייה הראשונה, שלחה הנתבעת מכתב בו ציינה כי היא מבקשת "להגיע יחד עם שמאי מטעמנו לבחינת הליקויים הנטענים בדו"ח" (נספח 8 לכתב התביעה).

ואכן, כפי שעולה מראיות הצדדים, תואמה פגישה בדירה ביום 6.5.12 אולם גם לאחריה לא פעלה הנתבעת לצורך תיקון הליקויים והתובעים נאלצו לפנות אליה שוב במכתב מיום 20.6.12 (נספח 10 לכתב התביעה). ביום 30.7.12 השיבה הנתבעת כי חוו"ד מומחה הנתבעת תגיע "לאחר חופשת הקיץ" (נספח 11 לכתב התביעה). ביום 24.9.12 שלח ב"כ הנתבעת מכתב נוסף בו ציין כי חוו"ד הנתבעת התקבלה אצל הנתבעת וכי היא "מבקשת לקדם תיקון ליקויים" בדירה (נספח 13 לכתב התביעה).

התנהלות זו, הכוללת הצעה בשפה רפה ל"קידום תיקון הליקויים", כמעט שנה לאחר הפנייה הראשונה, אינה ראויה ואינה עולה בקנה אחד עם דרישות הדין והפסיקה לביצוע תיקונים בתוך זמן סביר.

על יסוד המקובץ, הריני קובעת כי התובעים עמדו בדרישה למתן זכות נאותה לנתבעת לתקן את הליקויים, ואילו הנתבעת איבדה את ההזדמנות לתיקון הליקויים על ידה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי ישנה הצדקה לדרישת הנתבעת לפסוק לתובעים פיצוי בערכו כ"עלות לקבלן".

בנוסף, לא מצאתי כי יש מקום לדרישת הנתבעת שלא "לחייבה בהוצאות פיקוח בשיעור של 10% נוספים ו/או מע"מ בשיעור של 18% נוספים אלא כנגד חשבוניות תיקון בפועל שיציגו התובעים" (סעיף 45 לסיכומי הנתבעת). בהתאם להלכה הפסוקה, הפיצוי בגין ליקויי בנייה נפסק מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה נפסק, אך אין מחייבים את התובע בהוכחת אופן השימוש העתידי בו (ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05), להלן: "עניין סגל").

חוו"ד מומחה ביהמ"ש ועלות התיקונים
בחווה"ד מיום 28.7.13 קבע המומחה שחף כי עלות תיקון הליקויים הינה בסך 28,580 ₪ בצירוף פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ (18%), ובסך הכל 38,444 ₪. עוד קבע המומחה שחף כי יש לספק אישור לגבי עמידות הזכוכיות בדירה בדרישות הבטיחות וכן אישור של מכון התקנים כי מעקה המרפסת עומד בדרישות (שאם לא כן יש לפרקו ולהתקינו מחדש בעלות הכוללה בחווה"ד). בנוסף, מצא המומחה שחף כי ישנן בליטות במספר מקומות בקירות עקב מעבר צנרת מערכת השפכים, אולם ציין כי אין ביכולתו לקבוע שהבליטות אינן מתאימות למפרט הטכני ולהסכם המכר. כמו כן התייחס המומחה שחף לכך שבחדרי הרחצה ישנה סטייה מזווית ישרה בין הקירות וקבע כי יש בכך ליקוי חזותי ותפקודי, אשר ניתן לקבוע בגינו ירידת ערך.

ביום 8.8.13 הגיש המומחה שחף תוספת לחווה"ד, אשר נעשתה בתשובה לפנייתו של ב"כ התובעים. המומחה שחף התייחס ל-3 עניינים:


1. בליטות בקירות- כאמור בחווה"ד קבע המומחה כי ישנן בליטות בקירות עקב מעבר צנרת מערכת השפכים. המומחה שחף הציג 3 חלופות לפיתרון הבעיה: העברת צנרת השפכים ממקומה, יישור הקירות, ושילוב הבליטות בגומחות מדפים שיבוצעו בקירות בעלות של 3,186 ₪ (כולל מע"מ).


2. סטייה מזווית ישרה בין הקירות בחדר הרחצה הכללי- כאמור בחווה"ד קבע המומחה כי קיים ליקוי חזותי ותפקודי וכי ניתן לקבוע בגינו ירידת ערך. בתוספת לחווה"ד ציין המומחה שחף כי ניתן לתקן את הליקוי באמצעות התקנת כיור אובלי חדש המשולב במשטח "אבן קיסר" אשר יותאם למצב חדר הרחצה. עלות התיקון זה הוערך על ידו בסך של 2,630 ₪.


3. סטייה מזווית ישרה בין הקירות בחדר הרחצה של ההורים- כאמור בחווה"ד קבע המומחה כי קיים ליקוי חזותי ותפקודי וכי ניתן לקבוע בגינו ירידת ערך. בתוספת לחווה"ד ציין המומחה שחף כי ניתן לתקן את הליקוי אך הדבר מצריך הריסה ובנייה מחדש בסך של 75,000 ₪.

ביום 10.11.13 השיב המומחה שחף על שאלות הבהרה שנשלחו אליו מטעם התובעים. בתשובותיו הוסיף המומחה שחף תיקונים אחדים ובחלק מהתשובות חזר על הסכומים שנקבעו בחווה"ד.

ביום 3.3.15, במסגרת ישיבת ההוכחות, נחקר המומחה שחף על חוות דעתו.

לאחר שבחנתי את חוו"ד מומחה ביהמ"ש על כל רכיביה, תוך שנתתי דעתי לחקירת מומחה ביהמ"ש ולראיות הצדדים, הריני קובעת כדלקמן:

הריני מקבלת את חווה"ד מיום 28.7.13 על כך רכיביה, היינו עלות התיקונים בהתאם לאמור בה היא 28,580 ₪ (בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ).

הנתבעת טוענת כי חווה"ד כוללת מספר רכיבים שאת תיקונם העריך מומחה ביהמ"ש בסכומים העולים עשרות מונים על הערכת מומחה התובעים (סעיף 14 לסיכומי הנתבעת). אשר על כן, ומאחר שהתובעים לא תיקנו את תביעתם, טוענת הנתבעת, אין לפסוק לזכותם סכומים אלה, כי אם את הסכומים המקבילים (הנמוכים יותר) שנקבעו בחוו"ד התובעים.

אין בידי לקבל טענה זו. מומחה ביהמ"ש, אשר הינו גורם אובייקטיבי וניטרלי העריך את עלות תיקון הליקויים בהתאם למומחיותו וכמיטב הבנתו. המומחה שחף לא נשאל ביחס ל"פערים" אלה בחקירתו ולא הוצגה בפני כל ראיה כי מדובר בסכומים שגויים.

נוסף על הסכומים שנקבעו בחווה"ד, מצאתי כי יש להוסיף עלויות תיקונים שנקבעו בשלוש תשובות לשאלות ההבהרה, בסך כולל של 3,050 ₪ (בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ):

בתשובה 3 קבע המומחה שחף תוספת של 100 ₪ עבור ניקוי שאריות צבע.

בתשובה 15 קבע המומחה שחף כי "לאחר בדיקה מחודשת, אני רואה לנכון להתקין חלון הניתן לפתיחה" וזאת לצורך אוורור חדר הרחצה, בעלות של 1,700 ₪.

בתשובה 16 קבע המומחה שחף כי עלות דיפון האמבט הינה בסך 1,250 ₪, וזאת בהמשך לאמור בחווה"ד כי לשיטתו "בעבודה מקצועית מושלמת חובה לבצע דיפון מלא לאמבטיה". גם בחקירתו חזר המומחה שחף וקבע כי יש הצדקה לביצוע דיפון האמבטיה והריני מקבלת את עמדתו.

בהקשר זה יש מקום להתייחס לסוגיה נוספת- שאלת זכאותו של מי שרכש דירה מוכנה לקבל פיצוי בגין ליקויי בניה.

ב"כ התובעים הפנה לאסמכתאות רבות ובין היתר ציטט מפסק הדין בעניין קניונים נכסים ובניין, בו נאמר:


"נדרשת ידיעה קונקרטית על פגם או פגמים ספציפיים. בהקשר הנוכחי, ידיעה על ליקוי או פגם דורשת להכיר לא רק את מצב הדירה אלא גם את הנורמות החלות על בנייתה. על כן, עצם העובדה שהקונה ראה את הדירה לפני קנייתה אינה פוטרת את המוכר מאחריותו לכך שהדירה נבנתה שלא בהתאם לתקנים החקוקים הרלוונטיים (כאמור בסעיף 4(א)(1)). המוכר ייפטר מאחריות זו רק אם יפנה את שימת-ליבו של הקונה לקיום אותם תקנים ולעובדה שהדירה נבנתה בניגוד להם. ללא מידע זה, אין להניח שהקונה ההדיוט מודע לאי-ההתאמה ולכן גם אי-אפשר לראותו כמי שהסכים לה" (ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, פ"ד נו(5) 198, 216 (2002)).

 

הנה כי כן, העובדה כי דירה נרכשה לאחר שכבר נבנתה והוצגה לרוכש, אינה פוטרת את המוכר מאחריות לליקויים הקיימים בה. עם זאת, יש מקום לאבחנה בין ליקויים שונים כאשר יש חשיבות לשאלה אם מדובר ב"ליקוי שקוף" או בליקוי שנראה גם לעיניו של אדם בלתי מקצועי.

בתוספת לחווה"ד ציין המומחה שחף עלות לתיקון הליקויים, ככל שיוחלט לתקנם, בסך של 77,630 ₪ (עבור שני חדרי הרחצה).

בחקירתו הסביר המומחה שחף מדוע המליץ על פיצוי בגין ירידת ערך ולא על ביצוע התיקון:


"התיקון במקרה הזה כ"כ משמעותי ודרמטי שמהווה שיפוץ משמעותי, לא סתם תיקון, אלא שיפוץ הדירה וזה כרוך בעלויות גבוהות..." (עמ' 13 שורות 19-20 לפרוטוקול).

בהמשך ציין:


"התיקון דרמטי יחסית לליקוי" (עמ' 14 שורה 6 לפרוטוקול).

הריני מקבלת את עמדתו של המומחה שחף. בנסיבות אלה, אין הצדקה לקבוע עלות תיקון כה גבוהה, אלא די בקביעת ירידת ערך בשל הליקוי, כפי שביקשו התובעים בכתב תביעתם.

התובעים צירפו לכתב התביעה חוו"ד של מומחה התובעים בה נקבע תחשיב ירידת הערך:


עבור "חוסר נציבות קירות חדר רחצה" נקבע שיעור פגיעה של 5% וירידת ערך בשיעור 2,687 ₪. עבור "חוסר נציבות קירות חדר רחצה הורים" נקבע שיעור פגיעה של 5% וירידת ערך בשיעור 1,846 ₪. (עמ' 6 לחוו"ד התובעים, נספח 4 לכתב התביעה).

הווה אומר, מומחה התובעים מעריך את שווי ירידת הערך בגין ליקוי זה בסך של 4,533 ₪.

הנתבעת לא הציגה חוו"ד שמאית מטעמה.

אשר על כן, ומשלא נסתרה חוו"ד התובעים הריני מאמצת את האמור בה בכל הנוגע לשיעור ירידת הערך בגין סטיית הקירות בחדרי הרחצה.

לאור האמור, עלות תיקון הליקויים בדירה הינה 31,630 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ, ובסך הכל על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 41,056 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך בסך של 4,533 ₪.


עוגמת נפש


התובעים מבקשים כי ייפסק לזכותם פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואובדן נוחות והנאה מרכושם, וזאת כתוצאה ממחדלי הנתבעת המתבטאים בפגמים וליקויים בדירה. עוד טוענים התובעים כי בזבזו זמן רב בהתרוצצויות אחר הנתבעת ועובדיה על מנת שתעמוד בהתחייבויותיה, לרבות משלוח מכתבים רבים, וכל זאת ללא הועיל. כמן כן מפנים התובעים לכך שיש צורך בביצוע תיקונים בדירה, דבר שיגרום להפסד ימי עבודה ולעוגמת נפש נוספת.

התובעים מעריכים את נזקיהם בגין סעיף זה בסך של 20,000 ₪.

הנתבעת מתנגדת לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו, בהקשר לליקויי בניה, נקבע כי:


"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (עניין סגל, פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל).

בפסיקת הפיצויים הריני מביאה בחשבון כי ליקויי הבניה פגעו באיכות חייהם של התובעים ובמידת הנאתם מהנכס שרכשו במיטב כספם. כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיצטרכו לבצע, כאמור בקביעת מומחה ביהמ"ש. בנוסף, הוכח כי התובעים פנו פעמים רבות לנתבעת בבקשות לביצוע תיקונים בדירה אולם דבר לא נעשה.

בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים בגין עוגמת נפש סך של 7,000 ₪.

סוף דבר


31. הנתבעת תשלם לתובעים כדלקמן (הסכומים כוללים מע"מ):


א. סך של 41,056 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים בדירה.


ב. סך של 4,533 ₪ עבור ירידת ערך בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון.


הסכומים הנקובים בס"ק א'-ב יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות דעת מומחה ביהמ"ש (28.7.13) ועד התשלום בפועל.

ג. סך של 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש.


ד. הוצאות משפט בסך כולל של 6,500 ₪.


ה. שכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.


5129371 הסכומים הנקובים בס"ק ב'-ד' יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
 


עודכן ב: 16/11/2015