אחת האמירות הרווחות בציבור היא, שבית הדין לעבודה הוא בית הדין של העובדים. זאת משום שפעמים רבות מאמץ בית הדין לעבודה את עמדת העובד, ומעמיס על המעביד נטלים שאין הוא יכול לעמוד בהם. כתוצאה מכך פסיקת בית הדין פעמים רבות היא לטובת העובדים.
אנו מבקשים לציין פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, המפריך אמירה זו, ומראה שניתן לדון באופן מאוזן בטענות שבין עובד למעביד, וגם לקבל, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת, את גרסתו של המעביד ואת טענותיו המשפטיות.

עובדת טענה שפוטרה, ותבעה את כל זכויותיה כמפוטרת - פיצויי פיטורין, לדמי הודעה מוקדמת, לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין, לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין, לשכר עבודה עבור תקופה מסוימת, ובהזדמנות זו תבעה - כמקובל - תשלומים שונים שבמהלך התקופה לדעת העובדת היו מגיעים לה. בית הדין דחה את טענותיה של העובדת ואת תביעתה, ואף חייב אותה לשלם הוצאות למעבידה.

יש להקדים ולומר, כי אין עובד יכול להכתיב למעבידו שיפטר אותו, כמו גם להיפך - אין מעביד יכול להכתיב לעובדו שיתפטר. מעביד יכול לפטר בלבד, ועובד יכול להתפטר בלבד. ככל שהדבר הוא פשוט, מפליא להיווכח שכאשר עולים יחסי עבודה על שרטון, מנסה כל צד להוביל את משנהו אל התוצאה הנראית עדיפה מבחינתו, גם אם היא נמצאת בשטחו של עמיתו.

לפי הפסיקה המנחה בנושא, יש לבדוק מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק יחסי העבודה. ככל שהיה זה העובד, כי אז הוא המתפטר. ככל שהיה זה המעביד - כי אז יהיו אלה פיטורין. יש גם לבחון את כלל הנסיבות, וכן את השאלה מיהו בעל העניין להביא את יחסי העבודה אל קיצם.

מהם הגורמים שהביאו את בית הדין למסקנתו?


במקרה דנן, הונחו לפני בית הדין לעבודה שורה של עובדות אשר מהן ניתן ללמוד כי העובדת הייתה מעוניינת בסיום העבודה: העובדת יצאה לחופשת מחלה ארוכה לא מוסברת וללא צפי של סיום המחלה, היה זה לאחר משא ומתן על העלאת שכרה כאשר המעבידה לא הסכימה לקבל את דרישותיה, וכאשר העובדת ידעה כי המעבידה תלויה בה.


העובדת הציגה אישורי מחלה שהיו ערוכים שלא לפי הדין וללא ציון אבחנת המחלה, היא לא שמרה על קשר עם המעבידה לאורך שבועות ארוכים שבהם שהתה בחופשת המחלה, היא סירבה לתת למעבידה אינדיקציה האם בדעתה לשוב לעבודה, ולאחר תום תקופת חופשת המחלה היא מיהרה ליטול ייעוץ משפטי עוד בטרם נפגשה עם המעבידה לתיאום שיבתה לעבודה. פגישותיה עם המעבידה היו מתודרכות ומוקלטות בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלה.


ממסכת עובדתית זו הסיק בית הדין כי העובדת ניסתה לתמרן את המעבידה כי תפטר אותה, וקבע כי העובדת התפטרה. התביעה כאמור נדחתה, והעובדת חויבה בהוצאות לטובת המעבידה.

סע"ש (אזורי ירושלים) 21395-10-12.

יש לציין כי הוגש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה (הכותב מייצג את המעבידה).