ועדת הערר שנתמנתה לפי סעיף 10 לחוק רישום קבלנים, קבעה במספר פסקי דין בעררים שבאו לפניה, כי מנהל עבודה שאליו מתייחס חוק רישום קבלנים, הוא הגורם שמתמנה למנהל עבודה בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה.

 

על פי פרשנות זו, אותה אימץ רשם הקבלנים, מנהל עבודה שמבקש להירשם באחד הענפים לפי סעיף 4(א)(3) לחוק חייב להוכיח, לא רק שיש לו ניסיון ביצועי בעבודות הנדסה בנאיות מסוג ראשון במעלה, אלא גם כי בפועל מונה למנהל עבודה בהתאם לתקנות הבטיחות במשך 6 שנים לפחות.

 

הוועדה הסתמכה על התקנות לרישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (מנהלי עבודה) משנת 1982, שם נקבע שמנהל עבודה ימציא אישור מאת מפקח עבודה אזורי על מינויו כמנהל עבודה. (סעיף 2(א) לתקנות).

 

חקיקה:

 

הסעיף הרלוונטי לענייננו בחוק רישום קבלנים הוא: סעיף 4(א)(3) " מי שהיה לפחות שש שנים מתוך שתיים עשרה השנים שקדמו להגשת בקשתו להירשם בפנקס מנהל עבודה בעבודות הנדסה בנאיות מהסוג שהוגדר על ידי השר בתקנות כ"סוג ראשון במעלה", והוכיח זאת בראיות או מבחנים שקבעו השרים כאמור". ניתן לראות שהחוק לא הגדיר את המונח "מנהל עבודה" ולא הסמיך את השר להגדיר מונח זה בתקנות.

 

חקיקת משנה:

 

מאידך, בהתאם להנחיה שבחוק הותקנו תקנות (מנהלי עבודה), ושם הוגדר המונח "עבודות הנדסה בנאיות מסוג ראשון במעלה" ונקבעו ה"ראיות" וה"מבחנים" המוזכרים בסעיף 4 בחקיקה הרלוונטית.

 

עמדת רשם הקבלנים:

 

כאמור, רשם הקבלנים פירש את המונח "מנהל עבודה" בהתאם להגדרתו בתקנות הבטיחות, ולכן לדעתו מנהל עבודה לפי סעיף 4(א)(3) לחוק הוא מי שמונה בהתאם לתקנות הבטיחות כמנהל עבודה באתרי הבניה לאורך השנים. הרשם ביסס פרשנות זו על הפרשנות והפסיקה של ועדת הערר בפסקי דין הנוגעים לרישום של מנהלי עבודה, וגם על תקנות מנהלי עבודה הנ"ל.

 

עמדת בית המשפט:

 

בית המשפט דחה פרשנות זו של וועדת הערר והרשם. בפסק דין: י.פ. מפתחי הגליל נ' מדינת ישראל – רשם הקבלנים (עמ"נ (ת"א) 239/09) קבע בית המשפט כי היות ובחוק אין הפניה לפרשנות המונח מנהל עבודה בתקנות הבטיחות – יש לפרש אותו באופן עצמאי, ויש לאפשר למבקש להוכיח שהיה מנהל עבודה, גם אם לא נרשם באתרי בניה ספציפיים.

 

חוק רישום קבלנים קובע מפורשות כי מנהל עבודה אשר יוכיח ניסיון מתאים יוכל להירשם בפנקס הקבלנים, בין אם מונה בעבר על ידי מבצע בניה כמנהל עבודה האחראי על הבטיחות, ובין אם לאו. פרשנות זו שנקבעה בפסק הדין הנ"ל, תואמת את רצון המחוקק כפי שמשתקף בדברי ההסבר לחוק לרישום קבלנים ולדברים שנאמרו בכנסת.

 

על רקע זה וכמפורט בפסק דין: אגבריה נ' רשם הקבלנים (עמ"נ 3553-04-14) קבעה כבוד השופטת כי יש לקרוא את הוראות סעיף 4(א)(3) לחוק, ואת תקנות (מנהלי עבודה) כדלקמן: מי שהיה מנהל עבודה בעבודות הנדסה בנאיות מסוג ראשון במעלה בשש השנים האחרונות, יוכל להירשם בפנקס הקבלנים.

 

אין הפניה לתקנות הבטיחות, אין הגדרה מיהו "מנהל עבודה" ולכן יש לפרש זאת בלשון ברורה על פי ההיגיון והשכל הישר, תכלית החקיקה, ומתוך רצון למנוע הפליה ופגיעה בחופש העיסוק, ולא מתוך כורח ואילוץ לפנות לחיקוק אחר, אשר תכליתו שונה.

 

מנהל עבודה בהתאם לחוק רישום קבלנים יחשב מי שעבד ככזה, מונה על ידי קבלן ראשי או קבלן משנה או מזמין, לנהל עבודות בניה ולהיות אחראי על ביצוען, לאו דווקא מי שדווח כמנהל עבודה האחראי על הבטיחות באתר.

 

בכל מקרה, לרשם הקבלנים ניתן שיקול דעת להחליט אלו ראיות הוא דורש ממנהל עבודה, בכל מקרה ומקרה לגופו, על פי נסיבות העניין. אך בכל מקרה – כאשר מדובר במנהל עבודה אשר לא מונה בהתאם לתקנות הבטיחות, הרשם אינו רשאי לדרוש ממנו הוכחות על מינויים כמנהל עבודה באתרי הבניה השונים.