משרדנו מייצג את מר ג.ד., יליד אתיופיה, עלה ארצה בשנת 2001, נשוי עם ילדה קטינה ואישה, והוא בן 33. מר ג.ד. נפצע פעמיים בעבודתו כפקח בעיריית ראשון לציון. עובד בעירייה כ-6 שנים, לאחר שעבר בחינות ממושכות לקליטתו בחברה לאבטחה של העירייה. עד לפגיעות זכה להערכות רבות מכל הסובבים.


בשנתיים האחרונות מנסה עיריית ראשון לציון לפטרו בדרכים לא דרכים, ובשיטות לא מידתיות, ובאפליה כלפי היותו עובד ממוצא אתיופי.
עובדים אחרים שנפגעו בעבודה נמצא להם שיבוץ מתאים במערכת, ולא נזרקו ברחוב. מדובר באפליה בהיותו יוצא אתיופיה שאינו מסוגל להתמודד עם הממסד - הנהלת העירייה.


מוסדות הציבור בישראל מחויבים לקלוט עובדים בעלי מוגבלויות, ולבטח במקרה זה, שהרי כל התאונות נגרמו לו ע"י עובדי עירייה תוך כדי עבודה ברכבים של העירייה.


ואולם העירייה לא פסקה, לאורך כל הדרך, לנסות לפטרו כאשר היא עורכת לו שימועים אשר מטרתם ברורה - החץ נורה, ורק מחכים כי ג.ד. ירים את ידו ויעזוב. מדובר אשר נותרו לו עוד 34 שנות עבודה נוספות עד ליציאה לגמלאות.


צו מניעה כנגד העירייה למניעת הפיטורין


משרדנו הגיש בקשה למתן צו מניעה כנגד עיריית ראשון לציון, כדי למנוע כניסתם לתוקפם של הפיטורים בהתאם להודעת הפיטורים שקיבל שאמורה להיכנס לתוקפה בסוף אוגוסט 2016, על כי נערך ניסיון חמור של פיטורים פסולים מחמת אפליה, מטעמי בריאות, הגבלה ושיקולים זרים.


חרף העובדה, כי ניתן היה למצוא לג.ד. עבודה הלוקחת בחשבון את הגבלתו הרפואית, מה עוד שהגבלתו הרפואית נובעת עקב עבודתו בעיריית ראשון לציון.


ג.ד מועסק במשך שנים בעירייה. לכל אורך תקופת עבודתו היה נתון להתנכלויות מצד המנהלת הישירה במחלקת הפיקוח. מצבו החמיר כאשר עבר 2 תאונות דרכים במסגרת עבודתו. במהלך בוררות שקוימה בין העירייה לבין ג.ד. וועד העובדים, נקבע כי יש לשבץ אותו לתפקיד אשר לוקח בחשבון את הגבלותיו, כאשר היו משרות פנויות וניתן היה לשבץ אותו בהן. לצערו, לא נעשה כל ניסיון כן.


במהלך השימוע נפלו פגמים לפיהם לא היה ברור מהמסכמים לגבי יכולתו. בנוסף אף העלתה העירייה דרישה מוזרה, וכי העילה היחידה לפיטוריו היא כי אינו עומד במכסת הדוחות, דבר אשר עם כל הכבוד הראוי, אינו יכול לשמש קריטריון.


עוד בישיבת השימוע טען מנכ"ל העירייה, כי המנהלת הישירה של ג.ד. הצמידה לו רכב כדי שיבצע את התפקיד במשך שבועיים. בבירור טלפוני שערך המנכ"ל במהלך השימוע עם האחראי, התברר, כי לטענה זו אין כל רגליים.


לא ניתנו פרוטוקולי הישיבות כדי לא לאפשר לו להוכיח את טענותיו. הדבר הגיע לידי כך, שבכל האירועים שהיו במחלקה הוא שובץ להישאר כפקח תורן שעה שכל העובדים האחרים יצאו לאירוע. אחותו של ג.ד. נפטרה ממחלה וגם סבתו, אך העירייה מצאה לנכון לטעון כי לא הגיע לעבודה.


מדי שנה מפוטרים עובדים רבים יוצאי העדה האתיופית


מדינת ישראל החליטה להגדיל את אחוז המועסקים במגזר הציבורי של אנשים בעלי מוגבלויות ל-5%. לצערנו, מדי שנה בשנה כאלף עובדים יוצאי העדה האתיופית נזרקים מעבודה, אך ורק בהיותם אתיופים, כאשר המוסדות מנסים להציג זאת מסיבות אחרות.


מדובר באפליה חמורה ואסורה מטעמים פסולים וגם ג.ד. יטען כי מדובר באפליה בשל היותו יוצא העדה האתיופית.


מה הטיעון המשפטי?


פסיקת בתי הדין לעבודה תומכת בנסיבות המתוארות בביטול פיטוריו. פיטוריו במצבו הנוכחי ישאירו מול שוקת שבורה בשוק התעסוקה.
הליך הפיטורין וההתשה שעבר, די בכך כדי להראות כי פיטוריו פסולים. סיבות המקרה מקוממות באופן אשר מעלה זעקה בפני בית הדין לעצרן, לא לאפשר למעסיק חזק וגדול במשק לאכוף את כל חובותיו, ואת התחייבויותיו, רק ע"י כך שכיסה בעלה תאנה את האמת. רק על ידי שהתקשר מול חברת ניהול אליה מיקר החוצה רק את אחריות המעביד.


כבר נפסק כי פגמים מהותיים בהליך השימוע יצדיקו את ההיענות לסעדים זמניים והשבת העובד לתפקידו, במיוחד כשמדובר במעסיק ציבורי. ג.ד. יטען, כי לא ייגרם לעירייה כל נזק בהשארתו בתפקיד עוד פרק זמן נוסף בהכרעה בתיק העיקרי.


ביום 10.6.16 התקיים דיון בבית הדין לעבודה כאשר יום אחד לפני הדיון העירייה הוציאה תגובה של מאות דפים, כך שלמשרדנו לא היה זמן לעיין, לקרוא ולהכין שאלות.


במהלך הדיון פנתה השופטת למנכ"ל העירייה והציעה לו להחזיר את ג.ד לעבודה או לשבצו בתפקיד אחר. ולפתע טען מנכ"ל העירייה כי אין לו אמון בג.ד, עובדה שמעולם לא טען.


ג.ד. פנה במקביל לגב' קרן נויבך מרשת ב' וכתבה שודרה בנושא ואליה צורפה העמותה להגנה על יוצאי אתיופיה.


לאור התנהגות העירייה, לא נותרה אפשרות אחרת אלא למחוק את התביעה ולהגישה מחדש, יחד עם ועד העובדים וההסתדרות.


עולי אתיופיה אשר משובצים לעבודה, לצערנו, היחס אליהם שונה וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אשר בא להגן על עובדים, לא הגיע למקומות העבודה.


לא אחת אנו נתקלים באפליה של עובדים אתיופיים על רקע צבע עורם והעובדה שהינם עובדים שקטים שאינם מסוגלים להילחם במקומות עבודה.


משרדנו חרט על דגלו להיאבק בתופעה, ולהוכיח אפליה לא מידתית על רקע עדתי. המוסדות לא עושים כל מאמץ, אלא הם גורמים לאפליה. גם פיצויי הפיטורין אשר הוצעו לג.ד. הינם לעג לרש, 25,000 ש"ח - סכום אשר אינו מספיק לקיום משפחתו.


המדינה היא זו המתקצבת מוסדות אלו ויש לה אחריות שעובדים יקבלו יחס שווה. האזרחים אשר משלמים את מיסי העירייה חייבים להוקיע התנהגות מפלה מקרבם.