על פי עקרון החוקיות, חקיקה רטרואקטיבית אסורה ופסולה. דהיינו, הכלל הוא שחקיקה צריהה לצפות את פני עתיד והיא אינה חלה למפרע. בפרשה זו נטען כי חוק עזר עירוני ברמלה הוחל למפרע, ובית המשפט היה צריך לפסוק אם לפסול את החיובים אשר נבעו מחוק העזר, בעניינם של הנתבעים, או אם לאו.

 

יש לכם שאלה?

פורום מקרקעין

פורום מיסוי מקרקעין


הנתבעת, מוסד לשיקום ילדים הסובלים מפיגור שכלי (מקי"מ), ביצעה עבודות בניה ללא קבלת היתר כדין על-ידי עיריית רמלה, התובעת בהליך זה. הנתבעת טענה כי חיובה על פי חוק העזר לרמלה (אספקת מים), תשנ"ט-1998, היה רטרואקטיבי ופסול, וזאת משום שהבניה הלא חוקית בוצעה בשנת 1992 טרם חקיקת חוק העזר הנ"ל. מאידך, התובעת טענה כי אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי, היות וחיוב הנתבעת בוצע רק לאחר שהתובעת גילתה על הבניה הבלתי חוקית, חיוב אשר מתאפשר על פי חוק העזר.


בית המשפט קבע כי אין חולק על כך שהבניה בוצעה בשנת 1992, וכי עבודות הבניה התגלו לתובעת בשנת 1999. בסעיף 9(ג)(4) לחוק העזר, נקבע כי החיוב בהיטל על פי החוק ייעשה במקרים בהם: "נבנה בנין בנכס או נבנתה תוספת בניה, ללא היתר בניה או בסטיה ממנו – בעת בנית התוספת או בעת התגלותה לעירייה, לפי העניין, לפי שטח התוספת שנבנתה בפועל". לפיכך, בית המשפט קבע כי העירייה היתה יכולה לחייב את הנתבעת בגין ההיטל, שכן גילתה על הבניה הלא חוקית בשנת 1999, כאשר חוק העזר כבר נכנס לתוקף כבר בשנת 1998.

 

בית המשפט ראה בנתבעת כמי שהגישה בקשה להיתר הבניה במועד גילוי הבניה על ידי התובעת. לפיכך, הכריע כי עליה לשלם את האגרות וההיטלים המוטלים בהגשת בקשות מעין אלו. בית המשפט העיר כי הכרעה אחרת, לפיה הבונים הפיראטיים לא יהיו מחוייבים באגרות ובהיטלים, היתה משתמעת כפרס, דבר אשר אינו רצוי ממדיניות שיפוטית. לסיכום, בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת והשאיר את החוב על כנו.