בפסק דין, שניתן ע"י שופטת בימ"ש השלום בחיפה, חנה לפין -הראל, בו קבלה את תביעת התובעת וקבעה כי הנתבעים ד"ר פלוני, מומחה לכירורגיה פלסטית וביה"ח רמב"ם בחיפה, הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפיה בהתנהגות רשלנית, במסגרת הטיפול במכשיר הפוטודרם (הבזקי אור) ולאחריו, והפרות אלו הביאו לנזקיה של התובעת – צלקות וסימנים בפניה ובגופה .

התביעה כנגד הנתבעת 2 נזנחה בסיכומי התובעת, ועל כן רק ד"ר פלוני חב בפיצויי התובעת עבור הנזקים שנגרמו ויגרמו לה כתוצאה מטיפול זה. השופטת חייבה איפוא את ד"ר פלוני לשלם לתובעת 480,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ ואגרת משפט.

נסיבות הארועים:

התביעה נסובה סביב טיפול להצערת פנים מסוג Photorejuvenation שהביא להיווצרות צלקות וסימנים אחרים בפניה ובגופה של התובעת. את הטיפול ביצע ד"ר פלוני, הנתבע מס' 1 , במסגרת המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים רמב"ם בחיפה – הנתבעת מס' 2. הטיפולים בוצעו במסגרת רפואה פרטית והתמורה עבורם שולמה לקרן מחקרים רמב"ם.

הטיפול הראשון עבר בשלום, ויום למחרת שבה התובעת לעבודתה. לאחר הטיפול השני נוצרו בפניה של התובעת צלקות רוחביות בלחיה הימנית, צלקות אורכיות בלסת הימנית, סימנים בקדמת בית החזה, ומראה עור שונה בלחי בין הצלקות – נראה שקוע. מצב זה מקנה, על פי תקנות המל"ל, אחוזי נכות.

השופטת לפין הראל ציינה, כי התוצאות נראות לעין בצורה בולטת גם היום כעבור 5 שנים מאז הטיפולים וכי האסוציאציה המתבקשת באופן טבעי ממראה פניה של התובעת לאחר הטפול, הינה כאילו מדובר בהטבעת ברזל מלובן בבשר חי . (דברי ב"כ התובעת- אותם אימצה). השופטת קבעה כי התוצאה עגומה ואין ספק, כי היא גורמת לתובעת עגמת נפש וסבל יומיומי, אשר ישאר מנת חלקה כל חייה. משפט אחרון זה נכתב על סמך דברי המומחים, כי מדובר בנזק צמית. השופטת ציינה כי תמונת התובעת, כאשר צולמה בחתונת בתה והיא מאופרת, מצביעה על כך טוב מאלף מילים.

השופטת לפין הראל ציינה כי "תעשיית היופי" בארץ ובעולם הולכת ומתרחבת בעשורים האחרונים בצורה מרשימה ובהיקף ניכר. תעשייה זו מתנהלת לא רק במכוני יופי וע"י קוסמטיקאיות או אנשים אחרים שאינם רופאים, ולא רק במרפאות פרטיות, אלא גם בבתי חולים ציבוריים כמו בית החולים רמב"ם. הכוונה ב"תעשיית היופי" היא לאותם ניתוחים וטיפולים אשר אין כל צורך בהם להצלת חיים או תיקון ליקוי בריאותי לאחר ניתוח או טעמי בריאות אחרים (גוף ונפש), אלא טיפולים וניתוחים אשר נועדו לענות על צורך אישי-חברתי להיראות "יותר יפה", צורך הנענה ע"י התפתחות טכנולוגית רפואית מרשימה ואינטרסים כלכליים ברורים.

באשר לפרסום - השופטת ציינה כי בניגוד למדינות כמו ארה"ב, קנדה ואנגליה, בארץ עדיין לא תוקנו תקנות על פי תקון לפקודת הרופאים, אשר התיר פרסום (וכי לא למותר להעיר כי עד לתיקון אסור כלל היה לרופא לפרסם בעצמו) , וכי הרופאים היחידים אשר זכו עד עתה, כי עניין זה יוסדר, הם הרופאים הוטרינריים. גם ההסתדרות הרפואית הישראלית וארגון הרופאים הפלסטיקאים אינם מזדרזים לסכר את הפרצה ולהוציא הנחיות לחבריה (ועדה כזו יושבת על המדוכה כבר מ-2006).

באשר למכשיר הפוטודרם (טפול בהבזקי אור) השופטת ציינה כי בזמן האירוע ההתנסות במכשיר היתה במשך 3 שנים בלבד. לא הובאו בפני ביהמ"ש הוראות הבטיחות המתלוות למכשיר אשר מטבעו נועד לגרום לכוויות, אם כי מבוקרות. לא הובאו כל נתונים בכמה מטופלים במשך שלוש שנים אלו טיפל הנתבע במכשיר זה, בטיפול זה, דהיינו להצערת פנים, כמה מהם הצליחו, כמה לא. לא הובאו כל נתונים, כמה טיפולים היו בארץ או בעולם, בכדי להסיק כי אירוע כזה הוא אמנם אירוע נדיר, כטענתו.

כמו כן לא הובאו בפניה כל נתונים לגבי מהו אורך חיים של מכשיר כגון זה, כדי שאפשר יהיה לקבוע אם פעילותו תקינה. לא נמסר אם למכשיר הזה יש כלל רישיון של משרד הבריאות או לא, וכאשר הנתבע מעיד על עצמו שהוא היועץ לחברה המייצרת את המכשיר, אין לקבל מיניה וביה את האמרה כי מדובר באירוע נדיר, או כי הוראות הבטיחות וההפעלה נבחנו גם ע"י גורם אובייקטיבי אחר, ונמצאו נכונות ותקינות.

התרשלות

השופטת לפין הראל קבעה כי הנתבע ד"ר פלוני התרשל באי הפעלת המכשיר בזהירות הנדרשת, ויצירת תנאים להיווצרות הזיהום, לא גילה לתובעת כי הטיפול הוא כווייה, לא גילה לתובעת על אפשרות היווצרות צלקות בפנים, לא גילה לה על קיום אפשרות של היווצרות זיהום משני, כאשר העור נחלש לאחר טיפול ראשון.

 

כן התרשל בכך שרישומיו אודות הטפול אינם מדוייקים, לוקים בחסר ולא נרשמו בזמן אמת אלא בדיעבד, זאת אף לגרסתו של הנתבע בעצמו ולמעשה , אי אפשר לקבל מהם תמונה מדויקת אמיתית ונכונה על כל השתלשלות הטיפול בתובעת על תוצאותיו. כן התרשל ד"ר פלוני באי המצאת פלט המחשב של המכשיר - דבר חמור במיוחד , שכן ממנו ניתן היה ללמוד במדויק מה היו הפרמטרים לפיהם עבד המכשיר בזמן הטיפול השני בתובעת. בנוסף, התרשל בכך שנמנע מהזמנת התובעת מייד עם הופעת התופעות הלא רצויות למרפאה, ובכך שאמר לה כי אלו תופעות חולפות.

עוד קבעה השופטת כי בין שמדובר בנזק שנגרם בזיהום משני, שהתפתח אחרי הטיפול במכשיר, ולא טופל בעוד מועד - כגרסת הנתבע ובין שמדובר בנזק שנגרם מהעוצמה הרבה יותר של פעילות המכשיר ומשכה , וייתכן גם חוסר בחומר מקרר מספיק והפעלת לחץ וכמובן אי טיפול מיידי -כגרסת התובעת, ובין שמדובר בשילוב של כל הגורמים יחד, הרי המסגרת הכוללת על מרכיביה, כל הטיפול בתובעת ע"י ד"ר פלוני, היא שגרמה לנזק בפניה של התובעת, והתנהגותם של הנתבעים הפרה את החובות המוטלים עליהם, ובכך גרמו לנזקים.

אי קבלת הסכמה מדעת מושכלת והעדר רשומה רפואית תקינה


השופטת קבעה כי היא מאמינה לתובעת, כי חתמה על טופס מתן הסכמה מדעת ללא כל תשומת לב, ללא קריאה ובדיקה, מתוך אמונה כנה מצדה, כי מדובר בטיפול קל ופשוט וכי לו היתה יודעת על סיכון, גם אם נמוך, שתוותרנה צלקות בפניה, לא היתה עוברת את הטיפול.

השופטת ציינה כי ד"ר פלוני העיד, כי לא פירט את מתן ההסבר אשר ניתן לדבריו לתובעת, כי מדור מנהל הסיכונים לא הורה לו לעשות , וכי אינה מקבלת הסבר זה, כאשר החוק קובע במפורש מה על הנתבע לעשות, וכן הוראות משרד הבריאות. רישומיו של הנתבע, מעבר להיותם קשים מאוד לפענוח מבחינת כתב היד, אינם מפורטים, הם חסרים, נרשמו לאחר האירוע, גם על פי עדות הנתבע עצמו. כך למשל על הטיפול מ-28.2.02 ישנה מדבקה של ה-3.3.02. פלט המחשב של המכשיר איננו ולא הומצא עד היום לביהמ"ש.

השופטת ציינה בהתייחס להסכמה מדעת כי מעבר לקריאת הטופס, אשר איננו משרת את המטרה הספציפית במקרה זה,( היות ואיננו מגלה כי מדובר בטיפול שהוא כווייה מחד, ומאידך הוא מתייחס לטיפולים אחרים), חובה על הנתבע, כמו על כל רופא אחר, גם להסביר את מהות הטיפול, הסבר אשר לא ניתן כראוי לתובעת, וזאת גם לגרסת הנתבע בעצמו. הנתבע לא טען, כי הסביר לתובעת שמדובר בטיפול שהוא כווייה, גם אם כווייה מבוקרת.

 

הנתבע לא טען, כי הסביר לתובעת שייתכן וייווצר זיהום בפניה, ואף לא הזהיר אותה מפני כך. אי-לכך, אין נפקות לעניין זה בחתימתה של התובעת על הטופס. גם על הטופס עצמו כתוב שקיימת סכנת הצטלקות, אך היא בסבירות נמוכה. השופטת השתכנעה כי אין ספק כי התובעת לא היתה מסכימה לעבור את הטיפול, לו ידעה שקיימת סכנה אפילו בסבירות נמוכה של הצטלקות, וכי מהות הטיפול הוא בעצם כווייה. כן קבעה כי מסירת המידע המפורט והמלא חיונית על מנת לקבוע כי היתה הסכמה מדעת מושכלת, ואין די במבחן טכני של חתימה על טופס.

רף חובת הגילוי גבוה ברפואה פרטית ובמכשיר חדשני


השופטת הוסיפה כי עפ"י הפסיקה, כאשר מדובר ברפואה פרטית ובטיפולים מסוג זה, רף חובת הגילוי המוטלת על הרופא הוא גבוה במיוחד. יש לציין כי בנוסף לפן של יחסי רופא-מטפל המגדיר בבירור את חובת הזהירות המוגברת המוטלת על המומחה כבעל הידע המקצועי, לעומת המטופל שהוא בד"כ הדיוט בענייני רפואה, וגם התובעת, ככל שתהיה אישה אינטיליגנטית ומשכילה, כפי שהציג אותה ב"כ הנתבע, עדיין היא בחזקת הדיוט מבחינת רפואה, אשר שמה מבטחה ואמונה בצורה מוחלטת בנתבע. בנוסף, היות הטיפול במכשיר חדשני, אף הוא מביא לכך כי היקף חובת הגילוי יהיה רחב במיוחד.


בשולי פסה"ד ביקרה השופטת לפין – הראל את המחוקקים , המתקנים וההסתדרות הרפואית:


" נושא הרפואה הפרטית בבתי-החולים הציבוריים הועבר ע"י מליאת הכנסת לדיון ועדת העבודה הבריאות והרווחה ביום 20.2.02 (מתוך אתר האינטרנט של הכנסת כפי שנצפה ביום 7.10.07). עד היום לא נמצאו לא החלטה ואף לא דיון של הוועדה בנושא זה. נושא תקינת שימוש במכשירי לייזר - אף הוא לא זוכה לטיפול המחוקק.


נושא פרסום הרופאים ואתיקה – גם הם לטעמי נושאים בעלי חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה, אשר חלקם היו אף נושאים בדו"חות מבקר המדינה לשנים 2002-2003. טוב יעשו המוסדות המחוקקים והמתקנים, הן הכנסת, הן שר הבריאות והן ההסתדרות הרפואית הישראלית, לו יפעלו להסדרת נושאים אלה, ויפה שעה אחת קודם ".

 


עודכן ב: 28/02/2010