עבירות מס נתפסות בעיני בית המשפט כחמורות במיוחד. זאת מאחר וישנו קושי רב בגילוי המעשים. בנוסף, ביצוע העבירות משפיע על כלל הציבור, מאחר ולמעשה, העבריין שולח ידו לקופה הציבורית ונוטל לכיסו כספים אשר לא היו מיועדים לו מלכתחילה. אולם, פעמים רבות יש קושי להוכיח ביצוען של עבירות אלו ובפרט, קושי להוכיח את קיומו של היסוד הנפשי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום פלילי


במקרה דנן, הוכרע דינם של שני נאשמים שנחשדו בביצוע עבירות מס. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשמת 1 – חברה למתן שירותי ניקיון ושמירה, ניכתה שלא כדין מס תשומות בשווי של למעלה מ-3 מיליון ₪ מהדוחות התקופתיים שהגישה. זאת באמצעות הנאשם 2. נטען שמס התשומות נוכה על מנת להתחמק מתשלום מס ולצורך כך, הנאשמים השתמשו במרמה ותחבולה.


למעשה, המאשימה טענה שהנאשמת 1 העסיקה עובדים זרים, שביצעו את עבודות הניקיון והשמירה אצל צד ג'. בתמורה לאספקת כוח האדם, הנאשמת קיבלה כספים והוציאה חשבוניות. על מנת להפחית את המע"מ בחשבוניות, הנאשמת ביקשה להגדיל את תשומותיה. היא עשתה זאת באמצעות הקמת חברות פיקטיביות שהוקמו לצורך העברת שכר העבודה לעובדים. כאשר החברות הפיקטיביות שילמו את השכר לעובדים, הם הוסיפו עמלה לחברות ומע"מ. בפועל, העובדים אכן קיבלו שכר והחברות קיבלו עמלה, את המע"מ מעולם לא הועבר למדינה. לפיכך, ניכוי המע"מ מהדוחות התקופתיים לא היה כדין.


הנאשמים הודו בעובדות שיוחסו להן בכתב האישום, אך נטען שהיסוד הנפשי הדרוש לשם הרשעה בעבירה בה הואשמו, לא התקיים במקרה זה. מנגד, המאשימה טענה שגם אם בסופו של דבר, הנאשמת 1 לא הרוויחה מאומה מביצוע העסקאות בדרך האמורה, היא עדיין חבה בפלילים. שכן, על מנת לקבוע האם היסוד הנפשי הדרוש לגיבוש העבירה של כוונה להתחמק ממס קיים, אין צורך לבחון האם הנאשם הרוויח כסף בפועל.


הכרעה


ממכלול הראיות שהוגשו לבית המשפט עלה שהנאשמת העסיקה שבעים עובדים זרים וביקשה להימלט מאחריותה כמעבידתם. על כן, היא התקשרה עם חברות קש שונות שכל תפקידן היה לאפשר לנאשמת להשתמש בשמן. מידי חודש, הנאשמת הוציאה לעצמה חשבוניות של החברות בגובה השכר של העובדים, בתוספת מספר אחוזים כעמלה למתווך ומע"מ. העמלה אכן שולמה למתווך אך המע"מ לא הועבר לרשויות המדינה. במקביל, הנאשמת הוציאה שיקים משוכים על חשבון החברות, והכסף נמשך עבור העובדים, כמשכורת. לאור האמור לעיל, נקבע שהעסקאות שבוצעו עם החברות הפיקטיביות היו בדויות. כלומר, חסרות ממשות ולמראית עין בלבד.


לטענת הנאשמים, גם אם העסקאות היו בדויות, מטרתם הייתה להתחמק מאחריותם כלפי העובדים ולא מתשלום מס. אולם, טענה זו נדחתה. שכן, על פי ההלכה המשפטית, כל אימת שבעל עסק משתמש בתחבולה כלשהי ומשיג על ידי כך חשבוניות המשקפות עסקה בדויה, באמצעותן הוא מנכה את התשומה, יש לזקוף לחובתו כוונה להתחמק מתשלום מס. זאת גם אם בסופו של דבר, המס הועבר לרשויות על ידי מוציא החשבוניות. על סמך הלכה זו, בית המשפט פסק שהנאשמים היו אשמים בעבירה של כוונה להתחמק מתשלום מס – הם הוציאו חשבוניות בדויות וניכו על בסיסן תשומות. לפיכך, הם הורשעו בדין.