מטרתה של חברת עסקית היא להשיא את רווחיה. כלומר, לשפר את מצבה הפיננסי. זאת על ידי הגדלת מחזור המכירות, הקטנת עלויות והשקעות כספיות שונות. אולם לעיתים, דווקא השקעות אלו עולות לחברה כסף רב והיא עלולה למצוא עצמה במצב כלכלי פחות טוב משהייתה קודם להשקעה. לחלופין, במצב זהה למצבה ההתחלתי. כלומר, אלמלא ההשקעה. דוגמא להשקעה מסוג זה ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום יזמות עסקית

 

במקרה דנן, בית המשפט דן בערעור שהוגש על החלטת פקיד שומה בנושא שווי ההפסד שנגרם למערערת במספר עסקאות. על פי הנטען, בשנות המס לגביהן הערעור התייחס, למערערת, חברה בתחום שירותי התקשורת והמחשבים, היו עודפי מזומנים ולכן היא פנתה להשקעות בשוק ההון.


פעילות החברה ותוצאותיה


במסגרת פעילות זו, המערערת רכשה מניות של חברות ישראליות שונות שהודיעו על כוונתן לחלק דיבידנדים, כך שהראשונה תוכר כבעלת מניות הזכאית לקבלת דיבידנד ביום חלוקתו, שכונה "יום האקס". ביום זה, המערערת קיבלה את הכסף בגין המניות, אשר לא היה חייב במס מכוח הוראות סעיף 126 לפקודת מס הכנסה. זמן מה לאחר מכן, המערערת מכרה את מניותיה בחברות, במחיר שהיה נמוך משיעור הרכישה.


כתוצאה מכך, המערערת הפסידה כספים, אך הרוויחה סכומים מקבלת הדיבידנד, שהיה פטור ממס. בסופו של דבר, הדוחות החשבונאיים הצביעו על כך שהמערערת הפסידה מניירות הערך סכום בסך של 2,539,159 ₪. סכום זה חושב לפי מחיר רכישת המניות ומכירתן, ללא התחשבות בתשלומי הדיבידנדים שכאמור, היו פטורים ממס.


פקיד השומה לא התיר הפסדים אלו והכיר בהפסד בשווי נמוך בהרבה – 496,830 ₪. לדבריו, סכום זה שיקף את ההפרש בין מחיר רכישת המניות לבין הסכום שהתקבל ממכירתן יחד עם הדיבידנדים ששולמו בגינם וזה היה הפסדה האמיתי של המערערת. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.


טיעוני הצדדים


לטענת המערערת, קבלת עמדת המשיב הייתה מובילה למיסוי הדיבידנד חרף לשון פקודת מס ההכנסה שפוטרת מכך. המערערת הוסיפה וטענה שהעסקאות אותן ביצעה בשוק ההון לא היו מלאכותיות אלא, הן טמנו בחובן סיכון כלכלי ונעשו למטרה עסקית לגיטימית – השאת רווחי החברה.


מנגד, המשיב טען שלמערערת לא נוצר חיסרון כיס עקב השקעתה במניות. בנוסף, בהתאם לאופי פעולת המערערת, היה ראוי להקטין את המחיר המקורי של המניות בכפוף לגובה הדיבידנד שהתקבל בסמוך לאחר הרכישה. לחלופין, נטען שפעולות המערערת היו מלאכותיות ומטרתן הייתה להביא להפחתת מס לא נאותה.


חישוב המשיב - כדין


לאחר סקירת טענות הצדדים, השופט החליט על דחיית הערעור. הוא קבע שמאחר שהמערערת רכשה את המניות לאחר שהוכרז על חלוקת דיבידנדים, הרי שהזכות לקבלת דיבידנד הבשילה לכדי זכות ממשית וודאית, שניתן היה לקיימה ולכמתה. יכולות אלו העניקו לזכות לדיבידנד אופי של נכס כלכלי נפרד, חרף צמידותו למניה. על כן, שוויה האמיתי של המנייה ביום ההכרזה על חלוקת הדיבידנד שיקף שני רכיבים: הן את שווי הדיבידנד הממשי והן את ההפרש שבין שווי השוק של המנייה פחות שווי הדיבידנד.


משכך, בעת קניית המניות על ידי המערערת, המחיר של המניות שיקף גם את שווי הדיבידנדים. השופט המשיך וקבע שהכרה בשווי זה נעשתה מאחר שהתמורה בגין מכירת המניות הייתה נמוכה מהמחיר המקורי בו הן נרכשו. משכך, המשיב פעל כדין כאשר סירב להכיר בהפסד הנטען על ידי המערערת והעמיד אותו בשיעור שונה. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.