לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ניתן לבקש עיכוב הליכים בתובענה אשר הוגשה לבית המשפט. על פי הסעיף, אם התובענה הוגשה לבית המשפט ולאחר מכן הסכסוך הועבר לטיפול אצל בורר, אחד הצדדים יכול לפנות אל בית המשפט בבקשת עיכוב הליכים בהליך הראשי, וזאת על מנת להמתין לתוצאת הליך הבוררות. בפרשה הנדונה הוגשה בקשה על פי סעיף זה.

 

יש לכם שאלה?

פורום גישור ובוררות


במקרה דנן, חברה ישראלית הגישה תביעה כנגד חברת "טבע" (להלן: "טבע"). בין "טבע" לבין התובעת נערך הסכם בשנת 2005, לפיו ל"טבע" הוענק רישיון משנה לפיתוח ולמסחור מולקולה חדשנית לטיפול באינדיקציות נוירודגנרטיביות. על פי הנטען בכתב התביעה, "טבע" הפרה את ההסכם באופן יסודי. לפיכך, החברה התובעת ביטלה את ההסכם שנערך עם "טבע" ובתביעתה ביקשה מבית המשפט שייתן פסק דין הצהרתי, לפיו "טבע" לא הייתה זכאית יותר לפעול לפיתוח ולמסחור המולקולה. כפי שנטען, הפרת "טבע" באה לידי ביטוי בכך ש"הוציאה אל הפועל, שלא בתום לב, ניסוי קליני בבני אדם, לבדיקת יעילותה של המולקולה, ניסוי אשר אינו עומד בסטנדרטים מדעיים ראויים, עד כדי יצירת סיכון לחייהם של החולים המשתתפים בו".


על פי סעיף 12.6 להסכם שנערך בין "טבע" לבין החברה התובעת, כל סכסכוך ביניהן יטופל בבוררות אשר תיערך באנגליה. מכוח סעיף זה, התובעת ביקשה בהליך הנדון לעכב את ההליכים שהתקיימו בבית המשפט בישראל, מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 5 לחוק הבוררות. יש לציין כי חברת "טבע" טענה ש"אין כלל שיקול דעת לבית המשפט שלא להעביר את הסכסוך לבוררות, זאת לאור הוראותיה של אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ (אמנה שנכנסה לתוקף בישראל ביום 7.6.59)".

 

ההכרעה

 

בית המשפט קבע כי בפרשה הייתה מעורבת חברה שלישית נוספת והיא חברת "ידע". בסעיף 19 להסכם משנת 2005 נקבע כי בכל סכסוך בין שלוש החברות, "טבע", "ידע" והחברה התובעת "פרוניורון", ניתנה "סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט בתל אביב לדון בכל סכסוך בקשר עם ההסכם המשולש". עם זאת, במקרה זה בית המשפט התקשה לקבוע כי היה מדובר בסכסוך משולש בין שלושת החברות או שהייתה פגיעה אפשרית בחברת "ידע", מה גם שלא הועלתה כל טענה לכך בהליך.


לעניין טענת חוסר סמכות שיפוטית בדבר עיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לבוררות, בית המשפט קבע כי שיקול הדעת שהוענק לו, גם אם הוא היה מצומצם בעניינים אלו, לא נשלל לחלוטין. בית המשפט בחן האם היה מדובר במקרה נדיר שהצדיק השתחררות ממנגנון הבוררות, וקבע שבמקרה זה האינטרס הציבורי הכללי גבר. זאת משום שהיה מדובר בניסוי קליני אשר בוצע בבני אדם בישראל "ללא ביסוס פרה-קליני או מדעי".
לפיכך, בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ההליכים, תוך שהדגיש כי השאלה המשפטית בדבר הניסויים שערכה "טבע" ראוי שתתברר לתומה בהליך שיפוטי רגיל בארץ, וכי בהליך זה לא היה על מנת להכריע בנידון. לבסוף, בית המשפט חייב את חברת "טבע" בהוצאות התובעת בסך 25,000 שקלים.