כיום, צדדים רבים פונים לדרכים אחרות ליישוב הסכסוכים ביניהם. אחת מן הדרכים היא פנייה להליך בוררות. כידוע, בסיום הליך הבוררות הבורר נותן את הכרעתו (בדומה לפסק דין של בתי המשפט בישראל). הכלל הוא שהכרעתו של הבורר היא סופית, אם כי בסעיף 24 לחוק הבוררות המחוקק קבע סייגים לכך. בפרשה הנידונה בית המשפט התבקש להתערב בפסק הבורר לאור סעיף זה.
 

יש לך שאלות?
פורום ליקויי בניה
פורום איחוד תיקים
פורום גישור ובוררות


המבקש בהליך זה פנה אל המשיבה, חברה המבצעת עבודות אינסטלציה, על מנת שזו תבצע עבודות אינסטלציה בדירתו. כבר במהלך העבודות התגלעו בין הצדדים מחלוקת באשר לטיבן ועל ההמחאה בסך 12,000 שקלים שאותה העביר המבקש למשיבה כתמורה לביצוע העבודות. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים, כאשר המשיבה תבעה את המבקש לביצוע ההמחאה האמורה, והמבקש תבע את המשיבה על סך של 136,400 שקלים בעילות שונות (עילות חוזיות, עילות נזיקיות ועילות מכוח דיני עשיית העושר).

 

במסגרת תביעתו הנגדית של המבקש נטען כי המשיבה הטעתה אותו והציגה מצגי שווא. הצדדים הגישו בקשה לדיון אחד בגין שתי התביעות הנגדיות, בקשה אותה אישר בית המשפט, כאשר בהמשך הצדדים ביקשו להעביר עניינם לבורר. בפסק הבורר נקבע כי אכן נמצאו ליקויים בדירתו של המבקש, אשר נאמדו בגובה של 3,400 שקלים. לפיכך, הבורר הורה על המשיבה לשלם לתובע את הוצאות התיקון הללו. מנגד, הבורר הכריע כי על המבקש לשלם את ההמחאה שביטל, על סך 12,000 שקלים. כמו כן, הבורר הטיל על המבקש הוצאות שונות של הליך הבוררות, אשר נאמדו על פי הפסק בסך של 6,000 שקלים. בסופו של יום, על פי מאזן התשלומים המבקש היה זה שנדרש לשלם למשיבה 14,600 שקלים.


המבקש ביקש לבטל את פסק הבוררות לפי סעיפים 23 ו-28 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. המבקש טען כי הבורר לא אפשר לו את זכות הטיעון וזכות הבאת הראיות, זכויות מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, כי הבורר לא הכריע באחד העניינים אשר נמסרו להכרעתו, לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, וכי פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות. מנגד, המשיבה ביקשה לאשר את פסק הבורר.


האם אכן בוטל פסק הבורר?


בראשית דבריו, בית המשפט הבהיר כי "בדיון בבקשה לבטול פסק בוררות או לאישורו, אין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על הפסק שיצא מתחת ידו של הבורר ובמסגרת הסמכות המצומצמת לשקילת אפשרות ביטול פסק בורר, אין בית המשפט בוחן את השאלה האם הבורר התייחס בפסק הבוררות לכל הראיות שהיו בפניו או אם פסק בניגוד לראיות שהיו בפניו". כמו כן, בית המשפט הזכיר את סמכותו לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, לפיו הוא רשאי לבטל פסק בוררות או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזיר אותו אל הבורר באחת מן העילות המצוינות בסעיף – כאשר, כאמור, המבקש טען להתקיימות שלוש עילות מסעיף זה.


בנוגע לפגיעה בזכות הטיעון וזכות הבאת הראיות, בית המשפט קבע כי לא מצא ממש בטענת המבקש, שכן "בהסכם הבוררות לא נקבע שהבורר יהיה כפוף לדיני הראיות. בנסיבות בהן הבורר שוחרר מסדרי הדין ומדיני הראיות, צד לבוררות לא יוכל לבקש לבטל את הפסק, משום שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו". כמו כן, נקבע כי צדק הבורר שלא אפשר את עדות העד שרצה להביא המבקש, שכן הוא לא ראה לנכון לקיים ישיבה נוספת היות וגם כך לא הייתה מחלוקת לגבי כך שהעד ראה את טיב העבודה שנעשתה בפועל (ולגבי כך היה צריך להעיד). בנוסף, בית המשפט שם הדגש על כך שהמבקש לא ביקש להעיד עד זה בפגישת הבוררות הראשונה, אלא דווקא ביקש זאת לקראת סוף ההליך – דבר המעורר את מהותיות עדותו.


לגבי הטענה לפגיעה בתקנת הציבור, בית המשפט ציין כי נקבע בפסיקה שביטול פסק דין עקב היותו נוגד את הציבור הוא צעד נדיר, וכי בנסיבות המקרה אין להורות על הביטול מפאת חוסר התקיימות הנסיבות הנדירות.


לגבי הטענה כי הבורר לא הכריע באחד מהעניינים אשר נמסרו להכרעתו, בית המשפט קיבל את טענתו של המבקש, שכן נקבע כי חלק מהכרעתו של הבורר לא עולה בקנה אחד עם ההסכם וכי הבורר לא התייחס לטענותיו של המבקש בנושא. העדר ההתייחסות האמורה הקימה לבית המשפט עילה להתערבות בפסק הבורר, ובית המשפט קבע כי על המשיבה לבצע את שביקש המבקש על פי ההסכם. בית המשפט נתן לשאר פסק הבורר תוקף של פסק דין.