האישה כבת הזוג בפקודת מס הכנסה בישראל

כותב המאמר:  רו"ח עו"ד איתמר כוכבי

מחקרים שונים מראים כי שכרן הממוצע של הנשים הינו 80% משכרם הממוצע של גברים. בהתאם לכך, הגברת נטל המס על בני הזוג בעקבות הנישואין, משמעותה הגברת הנטל על העובד המשני, האישה. משכך, החליט המחוקק להעניק לאישה נקודות זיכוי, ובכך להקטין את נטל המס עליה ולעודד אותה לצאת לעבודה. בין השיטין, מביע ביהמ"ש העליון את דעתו, כי תפיסת התא המשפחתי כיחידה כלכלית משותפת אחת, ללא הכרה באפשרות לגיטימית אחרת, לפיה בחרו בני זוג נשואים הגרים יחד וחיים בהרמוניה לנהל את ענייניהם הקנייניים והכספיים בנפרד- איננה ראויה.

פקודת מס הכנסה עוסקת במספר מודלים עיקריים לחישוב ההכנסה החייבת של בני זוג נשואים: העיקרון הבסיסי במודל מיסוי בני הזוג בישראל הינו עיקרון איחוד ההכנסות=חישוב מאוחד, לפיו הכנסות בני הזוג מאוחדות ורואים אותם כיחידת מס אחת. לעיקרון האיחוד קיים חריג המאפשר שייערך לכל בן זוג חישוב נפרד, והוא יישום על הכנסתו שלו בלבד.

החריג מתקיים בשלושה מקרים: האחד, הכנסת בן הזוג נובעת מיגיעה אישית ממקור בלתי תלוי בהכנסת בן זוגו. השני, הכנסת בן הזוג מקורה בנכס שהיה בבעלות בן הזוג שנה לפני נישואיו או שקיבל בירושה במהלך נישואיו, והיא ממקור בלתי תלוי. השלישי, הכנסות בני הזוג הן הכנסות יחידות מעסק/עבודה, שמקורם במקום עיסוק קבוע בו עבד כל אחד מהם 36 שעות שבועיות לפחות במשך תקופה של 10 חודשים ויותר בשנת המס. בנוסף, קיים מודל ביניים= חישוב "מעין נפרד". מודל זה מתאפשר רק במידה והכנסת בן הזוג שאינו רשום (בדרך כלל האישה) נמוכה מהתקרה הקבועה בחוק.

מערכת המס בישראל, לשיטתי, מקדמת ערכים חברתיים, זאת ע"י הקלה בנטל המס לנשים נשואות ואמהות. הדבר נעשה הן ע"י מיסוי מועדף, קרי, מתן 1/2 נקודת זיכוי עודפת לאישה, והן ע"י מתן נקודת זיכוי אחת, לאישה בלבד, עבור כל ילד. עם זאת, ישנן מספר סוגיות חשובות שמעלות את השאלה האם אכן שיטת המס בישראל שיטה ראויה היא. ראשית, במעבר מחישוב נפרד לחישוב מאוחד מפסיד התא המשפחתי את נקודות הזיכוי של האישה שציינתי לעיל.

כיצד ייתכן שנשללו מהאישה נקודות הזיכוי בלא שניתנה לכך הוראה מפורשת בפקודה?

לדעתי, מצב זה נוצר כתוצאה מכך שהחישוב המאוחד נקבע ע"י המחוקק המנדטורי בהעתקה מן הדין האנגלי, ולא קדמה לו מחשבה או דיון בבסיס הנורמטיבי להסדר. לפיכך, המחוקק "מפצה" את בני הזוג. מדוע? התשובה לכך היא שכאשר בני הזוג מקיימים ביניהם שיתוף בהכנסות, מן הראוי למסותם כיחידת מס אחת. אולם, כשמדובר בחישוב "מעין נפרד", הרי שכבר לא מדובר בזוג כיחידת מס.

ניתן לראות מגמה חדשה של ביהמ"ש, שתחילתה בפס"ד קלס, המעדיפה מהות על פני פורמליזם, לפיה אין מניעה שבן הזוג הרשום אכן יהיה זכאי לקבלת נקודות הזיכוי עבור חישוב מאוחד גם כאשר ישנם הפסדים. משכך, נראה לי ששיטת מיסוי בני הזוג בישראל, ככל הנוגע להכנסות מיגיעה אישית (אקטיביות), היא שיטה ייחודית וראויה. עם זאת, מתעוררת בעיה בהקשר להכנסות שלא מיגיעה אישית (פאסיביות). עפ"י הדין הפוזיטיבי בישראל, החישוב הנפרד מוגבל להכנסות אקטיביות בלבד. בדיון במשפט המשווה מצאתי כי הדין בישראל דומה לדין החל בארה"ב ובאנגליה.


מכאן אני קורא למחוקק לאפשר גם בהכנסה פאסיבית עריכת חישוב נפרד. המודל שמוצע על ידי הינו מודל החלוקה היחסי, לפיו יש לחלק את ההכנסה הפאסיבית של בני הזוג באופן יחסי להכנסתם האקטיבית של כל אחד מבני הזוג. לאחר החלוקה, ממוסה כל בן זוג על ההכנסה שחולקה לו, כלומר, על חלק יחסי של ההכנסות הפאסיביות, המתווספת להכנסה האקטיבית של כל אחד מבני הזוג. הגמשת שיטת המיסוי מבטאת בצורה הטובה ביותר את עקרון המס הטוב.