מחזיקי נכסים וחברות ניהול יודעים היטב כי הארנונה מהווה אחת מההוצאות הכבדות ביותר מדי חודש.

 

מדובר אפוא במס עירוני אשר הרשות המקומית מטילה על מחזיקי הנכסים בשטחה המוניציפאלי. חישובו של מס זה נעשה בעיקר ע"פ השטח והשימוש הנעשה בנכס. חיובי ארנונה נבדלים אפוא זה מזה הן מבחינת שטחם של הנכסים והן מבחינת שימושיהם (תעשיה, מגורים, בנקים, חניונים וכדומה).

 

חברות ניהול חניונים, ובעלי חניונים למיניהם, נאלצים לשאת בחיובי ארנונה גבוהים במיוחד. הסיבה העיקרית לכך היא שחניונים הנם מטבעם רחבי היקף. עם זאת, רבים מהם אינם יודעים כי ישנן דרכים משפטיות במסגרתן ניתן להפחית את חיוב הארנונה הנגבה בגין חניון באופן משמעותי.

 

עו"ד גיל איזנברג - מאיזנברג גולדמן חברת עורכי דין – המתמחה בהפחתת ארנונה והיטלי פיתוח ומייצג חניונים בעיר תל אביב, מדגיש כי בהתקיים התנאים הדרושים לכך בעובדה ובמיוחד בחוק, ניתן להפחית משמעותית השטח לחיוב החניון אפילו בהסכמת הרשות המקומית. שטח החניה הפיזי שתופס מקום חניה אחד קטן לאין ערוך משטח החניה לפיו מחוייב בדרך כלל בארנונה אותו מקום חניה ממש.

 

אף על פי כן מחוייבים החניונים, רובם ככולם, לפי מלוא שטחם (ברוטו). עו"ד איזנברג מפנה בענין זה לתמרור אזהרה שהציב לאחרונה ביהמ"ש (1948/08) באשר לפרשנות שאימצה העירייה בנוגע לשיטת חישוב השטח הנכונה בארנונה. בית המשפט פירש את צו הארנונה של עיריית תל אביב וקבע, כי באותן נסיבות הועלתה הארנונה באמצעות שינוי ללא אישור שרי האוצר והפנים כנדרש בחוק, תוך חריגה העירייה מסמכותה בחוק ויש לחייב החניון לפי שטח החניה נטו הנכלל בו.

 

לסיכום: ביהמ"ש דחה פרשנות העירייה באשר לשיטת חישוב השטח הנכונה לצורך חיוב חניונים בארנונה ונראה, שעל כל חניון לבחון בעצמו את מתכונת החיוב לפיו הוא מחוייב ולנקוט בהליכים מתאימים לפי חוק.