עבירות מס הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה. על מנת להילחם בתופעה, בתי המשפט נוהגים להחמיר בעונשם של המורשעים בעבירות אלו. בנוסף, בתי המשפט נוטים להשית עונש שמבטא את העובדה שהעבירה בוצעה על ידי אדם בעל עבר נורמטיבי, אשר שלח את ידו לקופת המדינה ופגע באינטרס הציבורי. לרוב, שיקולי חומרה אלו גוברים על שיקולי הקולא שמוצגים על ידי הנאשם. עם זאת, בית המשפט בוחן כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום פלילי


במקרה דנן, נגזר דינם של שני נאשמים שהורשעו בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975. על פי כתב האישום, הנאשם הראשון, מנהלה הפעיל של החברה הנאשמת, הוציא 83 חשבוניות מס פיקטיביות החל מאפריל 2000 ועד דצמבר 2004. החשבוניות הוצאו בלי שהייתה עסקה בבסיסן ונמסרו לגורמים שונים על מנת שהם יוכלו להתחמק מתשלום מס כחוק. בנוסף, נטען כי הנאשמים ניהלו במשך השנים פנקסי חשבונות כוזבים על מנת להתחמק מתשלום מס. כמו כן, הנאשמים דיווחו דיווחי כזב על עסקאות שונות ונמנעו בכך מתשלום מס בסך 1,689,422 ₪. הנאשמים הודו במעשים שיוחסו להם והורשעו.


טיעוני הצדדים


לטענת בא כוח המאשימה, מעשי הנאשמים היו חמורים במיוחד ולכן היה מקום להחמיר בעונשם. ב"כ המדינה הדגיש כי המעשים נמשכו לאורך שנים והסבו נזק כספי אדיר לקופת המדינה. בנוסף, נטען כי הנאשמים נמנעו מהסרת המחדלים. לטענת בא כוח המאשימה, אינטרס הציבור היה להחמיר בעונשם של עברייני מס, על מנת להילחם בעבריינות מסוג זה ולגנות את מי שנטל לידו מקופת המדינה. נטען כי שיקולים אלו גברו על נסיבותיו האישיות של הנאשם הראשון, שהיה אדם קשיש בעל בריאות רופפת.


מנגד, בא כוח הנאשמים הסכים לכך שהיה מדובר במעשים קיצוניים וחמורים, במיוחד לאור חוסר היכולת להסיר את המחדלים. עם זאת, בית המשפט התבקש להכיר בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולהקל בעונשו בשל כך. שכן, נטען כי הנאשם ביצע את העבירות לאחר שעסקו נקלע למשבר כלכלי והתמוטט. בנוסף, מכירת החשבוניות הפיקטיביות לא הניבה לנאשם רווחים ניכרים אלא סכומים מעטים. כלומר, בא כוח הנאשם טען כי המעשים לא הניבו תועלת כלכלית ממשית. יתרה מזאת, נטען כי בפעולה זו, הנאשם נוצל על ידי גורמים אחרים. הסנגור הוסיף וטען כי הנאשם נקלע לחובות כספיים אדירים והוכרז כמוגבל אמצעים ולכן לא היה באפשרותו להסיר את מחדליו. בנוסף על כך, הנאשם סבל ממצב בריאותי ירוד והביע צער וחרטה על מעשיו. לבסוף, בית המשפט התבקש להתחשב בהודאתו של הנאשם, אשר חסכה זמן שיפוטי רב ולהקל בעונש.


דיון והכרעה


בפתח הדיון, השופטת הדגישה את חומרת העבירות. שכן, הנאשם הוא שהגה ויזם שורה של מעשי מרמה על מנת להערים על רשויות המס ולסייע לאחרים בעשותם כך. המעשים נעשו לאורך זמן רב, בשיטתיות, תכנון ותחכום ובהיקף כספי עצום. הם הסבו נזק כספי רב למדינה ופגעו בקופת הציבור. אל מול שיקולים אלו, עמדו נסיבותיו האישיות של הנאשם:

 

השופטת ציינה שהיה מדובר באדם מבוגר וחולה בעל עבר נורמטיבי, שנקלע למשבר כלכלי ועל כן החל בביצוע עבירות. בשל מעשיו, הוא חש חרטה וצער, ומצבו הכלכלי מנע ממנו לתקן את מחדליו. אולם, לקביעת השופטת, בשיקולי קולא אלו לא היה בכדי להצדיק הקלה בעונשו של הנאשם. שכן, בתי המשפט נהגו להטיל עונש מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות כלכליות, על מנת למגר את התופעה ולהביע את הוקעתה החברתית.

 

יתרה מזאת, הרי שבמקרה זה לא היה ניתן לתקן את המחדלים. זאת לאור מצבה הכלכלי של החברה שבבעלות הנאשם הראשון. לכן, לא היה מקום להקל בעונש. השופטת ציינה שבריאותו הרופפת של הנאשם הוותה סיבה לקולא, אך לא הצדיקה הימנעות מהטלת עונש מאסר. לאור כל האמור לעיל, השופטת החליטה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים. בנוסף, על הנאשם הושתו 18 חודשי מאסר על תנאי והוא חויב בתשלום קנס כספי בסך 30,000 ₪. החברה הנאשמת חויבה בתשלום קנס סמלי בסך 1,000 ₪.