בפסקה 12 לפסק הדין השופט ברק עושה את הניתוח הלוגי הבא: הכנסת הוסמכה ע"י העם כרשות מכוננת לחקוק חוקי יסוד המהווים תתי פרקים בחוקה העתידנית. הרשות המכוננת חוקקה חוקי יסוד ושריינה אותם כדי להגן עליהם ולהציבם בראש המדרג הנורמטיבי. בכך למעשה, הסמיכה את ביהמ"ש להגן עליהם על ידי ביקורת שיפוטית. מכאן, חוק רגיל אשר סותר חוקה דינו להתבטל ואילו חוק שאינו סותר חוק יסוד, על אף שהחוק סותר ערכי יסוד אוניברסליים דינו אחד, קרי להתבטל.


מצד אחד נראה על נקל לקבוע שהשופט ברק פוזיטיביסטי טהור, דא עקא המדובר פה בחוק עם תחולה רטרואקטיבית המשנה את כללי המשחק, מה שיכול להתיישב טוב דווקא עם גישת "הטבע" מאידך גיסא, החוק הנ"ל פוגע בעקרון השוויון וכדי לפסול חוק כזה ניתן רק דרך הגישה הפוזיטיבית.


בפסקאות 25-30 חוזר השופט ברק על המנטרה שלפיה ניתן לפסול חוקים הסותרים חוק פוזיטיבי עליון אשר ניצב במדרג הנורמטיבי, אך החידוש הוא, בסתירה לכאורה לנאמר לעיל, שניתן לפסול חוק הסותר את ערכי היסוד של השיטה כגון- עקרון השוויון. גישה זו אשר אותה מבטא ברק בפסקאות הנ"ל מתיישבת עם משפט הטבע ונוגדות לכאורה את המשפט הפוזיטיבי הטהור.


כדי ליישב סתירות אלו נטען שברק בוחר בדרך של שיטת ביניים (נון פוזיטיב)

 

גישת הביניים אינה בוחנות כל חוק וכל פסק דין ואינה שואלות האם הוא מוסרי כדי להגדיר אותו כמשפט. היא מסתכלת על התמונה הכללית. על מערכת המשפט בכללותה ובוחנת האם למערכת יש מוסריות צורנית בסיסית. בין הבולטים בגישת הביניים ניתן למצוא את פרופ' פולר(אשר בספרות דווקא נוטים לייחס לו כגישת הטבע, אך לא היא) לפי שיטתו הוא בוחן האם המערכת כמערכת מזהירה את האזרח מראש ומכבדת את האוטונומיה שלו.

 

כמו כן, פרופ' וולדרון, השייך גם הוא לאסכולת הביניים, בוחן האם למערכת יש מאפיינים דמוקרטיים צורניים בסיסיים. במידה והתשובה היא שלילית הרי שהמערכת כולה אינה מוגדרת כמשפט. בשלב הזה קו המחשבה דומה לקו המחשבה של משפטן ה"טבע". בשלב השני לאחר שהמערכת יש בה מוסריות צורנית בסיסית, הן לפי פולר והן לפי וולדרון כל חוק וכל פסק דין נחשבים כמשפט גם אם הם שגויים מבחינה מוסרית. בשלב זה קו המחשבה הוא פוזיטיבי.


מכאן, ברק פוסע בדרך הביניים, כפי שהוסבר לעיל,מחד הוא רואה בדין פוזיטיבי עליון בראש המדרג הנורמטיבי שבכוחו לפסול חוק הסותר אותו, ומאידך הוא מאשר חקיקה רטרואקטיבית וכן, מאפשר לפסול חוק הנוגד ערכי יסוד של החברה – הווי אומר, גישת ביניים.


ברק עצמו מגדיר את דעתו כדרך ביניים "על רקע קשיים אלה, בחרתי בדרך הביניים".ברק חוזר על המנטרה הזו גם בספרו פרשנות במשפט. למעשה ברק אומר בפסק דינו כאשר יש הוראה הנוגדת חוק יסוד ניתן לבטלה, כמו הוא אומר ומכריז הרי אני פוזיטיבי, אך שורה לאחר מכן, מוסיף ברק,"והנוגד עקרונות יסוד של השיטה", הווי אומר הרי אני דוגל במשפט הטבע – מכאן הצדקה לאמירת ברק שבחר בדרך הביניים.