המנוחה נבדקה על-ידי רופא המשפחה בתחילת שנת 2009. בבדיקה נמצא פצע שהוגדר כהרפטי מעל השפה העליונה ופצע בלשון. הטיפול שהומלץ עליו היה מריחת משחת אורקורט (המכילה סטרואידים) ומריחת ג'ל דקטרין (הנלחם בפטריות).


לאחר חמישה חודשים, כאשר המנוחה הייתה במהלך היריון מתקדם, בביקור נוסף אצל רופא המשפחה לגבי תלונה דומה, מציין הרופא כי קיים כיב תת-לשוני, ללא ציון מדויק של המיקום, וממליץ פעם נוספת על שימוש במשחת אורקורט.


לאחר חודש נוסף, כאשר המצב איננו משתפר, מגיעה המנוחה לביקור נוסף אצל רופא המשפחה, אשר מציין שהכיב מתחת ללשון החמיר תחת הטיפול באורקורט. הלה מתייעץ עם רופא א.א.ג. ובהמלצתו, מפנה את המנוחה לביצוע ביופסיה מהכיב.


לאחר כשבוע נוסף, מתקבלת תוצאת הביופסיה ובה מאובחן גידול מסוג squamous cell carcinoma


בקבלתה למחלקה האונקולוגית בבית-החולים אסף הרופא, נרשם שמדובר בפצע בחלק התחתון של הלשון (בלבד) אשר לא נרפא במשך מספר חודשים.


בבדיקת CT ראש וצוואר, שנערכה במהלך הטיפול במחלקה האונקולוגית, נצפתה האדרה בחלק השטחי של הלשון משמאל בקוטר 1.5 ס"מ. הממצא חשוד כתהליך תופס מקום. בנוסף, נצפתה מלאות רקמתית בקיר הלטרלי שמאלי של האורופרינקס, בלוטת רוק תת-לסתית משמאל מעט מוגדלת ומספר קשריות לימפה תת-לסתיות בקוטר עד 8.5 מ"מ.


לאור כך, היא מועברת לטיפולה של מחלקת אף-אוזן-גרון - לאחר שלא התייחסו לתוצאות הביופסיה כלל - שם, מאבחנים כי מדובר בתהליך מכוייב המערב את השליש הקדמי של הלשון בחלקו הוונטרלי ומתפשט לרצפת הפה. בנוסף, רגישות תת-לסתית עזה משמאל.


כעת, היה מדובר על חודש שעבר מאז הגיעו תוצאות הביופסיה שנשכחו להן...


כאשר מחלקת א.א.ג מפנה את המנוחה לביצוע כריתה חלקית של הלשון ודיסקציה צווארית דו-צדדית - וזאת כדי לברר (בשנית) על מה מדובר.


בפתולוגיה שעברה הדגימה נמצא (בשנית) גידול מסוג squamous cell carcinoma, כאשר השוליים חופשיים מגידול, מעורבות ב-5 בלוטות לימפה משמאל עם קבוצות תאי גידול חופשיים בתוך רקמת השומן הסמוכה ומעורבות 3 מתוך 11 בלוטות לימפה מימין עם פריצת הקופסית.


כעשרה ימים לאחר-מכן, מומחה אונקולוגיה ממליץ על טיפול משלים בציספלטין (כימותרפיה) והקרנות לאחר הלידה.


כמה ימים לאחר-מכן, מבוצע ניתוח קיסרי יזום לצורך הקדמת הלידה והקדמת זמן הטיפולים, מבוצעת בדיקת MRI מח ובסיס הגולגולת - ללא עדות למחלה פעילה - והמנוחה מתחילה טיפולי הקרנה לחלל הפה והצוואר במינון כולל של Gy70 בשילוב עם טיפול שבועי בציספלטין.


בתחילת 2010 מבוצעת בדיקת CT המראה מספר תהליכים היפודנסיים בבסיס הלשון, סמוך לסיכות הניתוחיות, תהליך נוסף בצוואר, תהליכים ריאתיים קביטריים דו-צדדיים, בלוטות לימפה מוגדלות בשער ריאה ימין ושמאל, תהליכים היפודנסיים בכבד ובטחול. הממצאים יכולים להתאים לפיזור משני נרחב.


המנוחה הופנתה לחדר מיון עקב הממצאים הדו-צדדיים בריאות ותלונה של קוצר נשימה. בגלל האופי הקביטרי של הממצאים והאפשרות שמדובר באבצסים על רקע זיהומי היא טופלה באנטיביוטיקה ועברה בירור בו נשללה שחפת.


נלקחה ביופסיה - הפעם מאיזור התת-לסתי - בה נמצאו תאי גידול, מתאימים ל- squamous cell carcinoma. וביופסיה נוספת מאיזור הלשון - בה נמצא גידול חוזר מסוג squamous cell carcinoma, moderately poorly differentiated.


ביופסיות מאזור הריאה לא הדגימו מחלה גרורתית אך נוכח החזרה המקומית המוכחת והממצאים הנרחבים בבדיקת ה-CT האחרונה שבוצעה, נקבעה אבחנה של גידול גרורתי. בעקבות אבחנה זו קיבלה המנוחה טיפולים אונקולוגיים שונים, כולל כימותרפיה, טיפול ביולוגי והקרנות - אך מצבה המשיך להידרדר עד לפטירתה מן המחלה.


המומחים של אולמד - רפואה בקליק בחנו את הרשלנויות העולות מן המקרה:


רשלנות בבדיקה


בשלושת הביקורים של המנוחה אצל רופא המשפחה לא ברורה מידת הקפדנות של הבדיקה הגופנית הן באזור הלשון והן באזורים אחרים. לפיכך, לא ברור היכן נמצאו הממצאים בשפתיים ובלשון, כמו גם מה צורתם, צבעם, מהותם וגודלם.


רשלנות ברישום


הרישום בתיק הרפואי היה שטחי ולאקוני, כזה שלא אפשר הבנה של האנמנזה, קרי, ממתי החלה המנוחה לסבול, מה סוג הכאב או הסבל הכרוך בנושא, האם יש קשר לבעיות גופניות אחרות וכדומה.


באופן דומה לא ניתן ללמוד מהרישום מה הייתה איכות הבדיקה הגופנית ובעיקר רישום של מיקום מדויק של הפצעים או הנגעים שנמצאו - דבר הכרחי לצורך מעקב רפואי וקבלת החלטות אבחוניות וטיפוליות בהמשך.


ניתן לראות זאת גם בעיכוב והסבל המיותר שהתרחש בבית-החולים כאשר נרשם שמדובר בפצע בחלק התחתון של הלשון בלבד, ללא התייחסות לביופסיה שכבר הייתה קיימת וידועה עוד טרם לשלב זה - יחד עם העברת המנוחה כריתה חלקית של הלשון בנוסף כדי להעבירה לבדיקה פתולוגית.

 

רשלנות באבחנה ובטיפול


הטיפול החוזר באותה המשחה ללא הועיל מעל ל-4 חודשים לאחר טיפול ראשוני בתכשיר זה, כנראה ללא שיפור ומבלי לציין האם הפצע הראשוני נרפא וחלף או שמא מדובר באותו אירוע מהווה התרשלות. עיכוב האבחנה כי מדובר בסרטן בהחלט תרמה להחמרת המצב.


רשלנות בזמן ההפניה ליועץ


כאשר קיים נגע חשוד בלשון, היה צורך מידי להפנות את המנוחה לבדיקת יועץ מומחה ולכל הפחות להנחות את המנוחה להגיע לביקורת כעבור שבוע ימים למעקב אחרי הנגע ולא כחודש אחרי כפי שקרה במקרה דנן.


יתר על-כן, בדיקה קפדנית ורישום נכון, אולי היה משנה את החלטת הרופא לגבי האבחון והטיפול המתאימים: אם אכן היה אופי הפצע דמוי פצע הרפטי או אפטה מבודדת - קרי, נגע עגול, קטן, עם שוליים ברורים, שלפוחיתי או מכוייב ושקוע במרכזו, הייתה הצדקה לטפל באורקורט ולבדוק את השפעתו על הפצע. אם התיאור היה שונה מכך, היה מקום להפנות לבדיקת יועץ מומחה כבר מן הבדיקה הראשונה.


מהחלטתו של רופא המשפחה, במפגש הראשון הנוגע לפצע בלשון, לתת שילוב של אורקורט וג'ל דקטרין, עולה החשד שתמונת הפצע בלשון לא הייתה ברורה. ג'ל דקטרין ניתן לפטרת של חלל הפה והלשון.


פטרת כזו מאופיינת בחיפוי לבן ובשוליים לא חדים של הנגע. אם הבדיקה לא העלתה מאפייני פצע יחד עם חיפוי לבן סביבו (לאוקופלקיה) או שוליים לא חדים של הנגע, האבחנה הראשונה הייתה מכוונת לנגע סרטני ולא לשילוב של אפטה או נגע הרפטי עם פטרת.


אבחנה שגויה זו גרמה, לאובדן זמן יקר בטיפול במחלת הסרטן שממנה סבלה המנוחה, ולצערנו נפטרה.