בבית משפט השלום בחיפה נדונה תביעתה של יהלום אנקורי ("התובעת"), שיוצגה על ידי ב"כ עו"ד י. יונגר, כנגד ארטז אומנות בע"מ ("הנתבעת 1") וכנגד הראל חברה לביטוח ("הראל" וביחד "הנתבעות"), שיוצגו ע"י ב"כ עו"ד א. שור.


פסק הדין ניתן באפריל 2013 מפי כב' הנשיא השופט אהוד רקם.


עובדות המקרה: התובעת, ילידת 1986, אשר הועסקה בזמנים הרלוונטיים על ידי הנתבעת 1 במכירת פרטי אמנות באנגליה, עתרה נגד הנתבעות לפיצוי בגין נזקי גוף, שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מתאונת עבודה.


בית המשפט הכיר בעובדה, כי אין מחלוקת בין הצדדים בעניין מקום קרות התאונה ולכך שהתאונה אירעה כתוצאה מפגיעת ענף שיח בעינה של התובעת, במהלך הליכת הצוות חזרה מהשדה הפתוח לעבר רכב ההסעות.הצדדים חלוקים באשר לנסיבות קרות התאונה ובשאלת האחריות.


לטענת התובעת, היא נשלחה לאנגליה על ידי הנתבעת 1 מספר ימים לפני קרות התאונה ושובצה בצוות מכירות. לגרסת התובעת, התאונה אירעה ביומה הראשון לעבודה בצוות החדש באזור העיר שפילד. לטענתה, טרם תחילת יום המכירות, עצר ראש הצוות, מר גבריאל באואר ("גבריאל") את רכב ההסעה סמוך לשדה פתוח, לצורך ביצוע תדריך יומי ופעילות גיבוש לעובדים. צוות העובדים נדרש לעבור דרך סבך צפוף של שיחים על מנת להיכנס לשדה. בסיום התדריך, ובעת שצוות העובדים עשה דרכו חזרה לרכב ההסעות דרך סבך השיחים, אחד העובדים, אשר הלך לפני התובעת, הסיט ענף שיח קוצני אשר פגע בעינה הימנית של התובעת. לאחר התאונה אושפזה התובעת למשך 3 ימים באנגליה, ולאחר חזרתה לארץ אושפזה 3 פעמים בבית החולים רמב"ם והושתלה בעינה עדשה תוך עינית מלאכותית.


מנגד, הנתבעות טוענות, כי נסיבות התאונה הנטענות על פי גרסת התובעת אינן מדוייקות, וכי התאונה אירעה כתוצאה מהתממשות סיכונים טבעיים ורגילים, אשר אינם מגבשים חובת זהירות קונקרטית בעניין האירוע נשוא התביעה. הנתבעות טענו בנוסף, כי פוליסת הביטוח לאחריות מעבידים, אשר הוצאה על ידי הראל, אינה חלה על התובעת.


בית המשפט הסביר את מסגרת חובת הזהירות המושגית פסק, כי במסגרת יחסי עובד מעביד, מוטלת על המעביד חובת זהירות מושגית המחייבת אותו לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה. בנוסף, על המעביד חלה חובת מתן אזהרה ומתן הנחיות מתאימות לעובדים, בנוגע לסיכונים הקיימים במקום העבודה. אולם, אחריותו של המעביד אינה אחריות מוחלטת לכל נזק אפשרי שנגרם לעובד במהלך העבודה ומקום שלא הוכחה כל רשלנות מצד המעביד לקרות התאונה, או שהעובד היה המתרשל היחיד, אין לחייב את המעביד באחריות לתאונה.


במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, אמר בית המשפט, כי יש לבדוק אם בנסיבות המקרה אדם סביר (ובענייננו-מעביד סביר), היה יכול וצריך לצפות את התגבשות הנזק. על פי עקרון מנחה בפסיקה, סיכונים טבעיים ורגילים אינם מגבשים חובת זהירות קונקרטית. עם זאת, חובה על המעביד לבחון מהם הסיכונים הצפויים במקום העבודה ובמהלכה ולנקוט אמצעי זהירות סבירים בכדי להגן על העובד מפניהם. חובתו של המעביד לנקוט באמצעים, אשר ימנעו מהעובד סיכונים אפשריים וצפויים, ואשר סביר להניח, כי לולא נקיטת אותם אמצעים עלולים הסיכונים להתממש ולגרום לנזקים לעובד.


בית המשפט הוסיף והסביר, כי הנתבעת 1 יכלה לצפות, כי כתוצאה מכניסה לשדה פתוח ויציאה ממנו דרך סבך שיחים צפוף, עלול להתרחש אירוע תאונתי שיגרום לנזק. על כן, היה על נתבעת 1 לוודא, בין היתר, כי קיום ההדרכה לפני היציאה לעבודה ייערך בשטח נטול סיכונים בטיחותיים (ובכלל זה בחירת כניסה ויציאה מהשדה, שלא דרך סבך השיחים הצפוף ובמידה שהדבר אינו מתאפשר היה עליה לבחור מקום אחר לקיום ההדרכה).


בית המשפט קבע, כי :"נוכח קביעותיי לעיל לעניין נסיבות קרות התאונה ועדות העובדים וגבריאל לפיה טרם תחילת הפעילות בשדה הפתוח כלל לא ניתנה לעובדים הדרכה בטיחותית, שוכנעתי כי בענייננו הפרה נתבעת 1 את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה".


לסיכום, בית המשפט חייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 143,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ובצרוף מע"מ כדין והוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

 


עודכן ב: 07/08/2013