מאת: עו"ד ג'ון גבע.

תביעתם של שמעון ורונית אילן (להלן: "התובעים"), אשר יוצגו על ידי עו"ד דוד קולקר, לתגמולי ביטוח בגין מותו של בנם, לידור אילן ז"ל (להלן: "לידור ז"ל"), הוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב, כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), אשר יוצגה על ידי עו"ד מרדכי גנות ממשרד גנות עמיקם.

האירוע המצער שהוביל למותו של לידור ז"ל, התרחש בהיותו תלמיד בית ספר, מבוטח אצל כלל בפוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (להלן: "הפוליסה"), לאחר שיצאו מחגיגת בר מצווה בירושלים, ובו במקום התרחש פיגוע התאבדות.

בשאלה שבמחלוקת, האם האירוע בו מצא לידור ז"ל את מותו עלה כדי תאונה כהגדרתה בפוליסה, טענה כלל, שמכיוון ומותו של לידור ז"ל נגרם כתוצאה מפיצוץ של מחבל, ובעצם זאת כתוצאה מאירוע חבלני, האירוע נפל בגדר אחד מחריגי הפוליסה ועל כן אין כיסוי ביטוחי.

בית המשפט ציין, בהתאם להלכה בפסק הדין ע"א 6799/02 ילזרי נ' בנק המזרחי המאוחד, שבכך שהטענה הנ"ל הועלתה בפעם הראשונה בסיכומי ההגנה ולא בכתבי הטענות, יש בכך "הרחבת חזית אסורה" שבניגוד לסדרי הדין במשפט האזרחי, ואין לאשר זאת אלא בהסכמת התובעים לתיקון כתבי הטענות, או בהסכמת בית המשפט.

בין הראיות הוגשו אישורי המוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתובעים כנפגעי טרור, על כן שילם פיצויים וזיכה את התובעים בהנחה בתשלומי ארנונה בשל היותם נפגעי טרור.

לגבי אישור המוסד לביטוח לאומי להנחה האמורה בארנונה, אשר אותו התחייבו התובעים להגיש לכלל ולבית המשפט, אך בפועל לא הגישו, פסק בית המשפט, בהתאם להלכת ע"א 55/89 קופל נ' טלאקר, שניתן להסיק מכך שלא הביאו התובעים ראיה שהיא לטובתם, שלמעשה, לו הוגשה, הייתה פועלת לרעתם.

בנוסף, הוגשו ראיות פליליות ממסמכי בית משפט והכרעת דין בעניין שותפו של המחבל המתאבד, אשר קשרו את מותו של לידור ז"ל לפיגוע ההתאבדות וכמו כן, הוגש גיליון חדר מיון, בו נכתב כי לידור ז"ל מצא את מותו כתוצאה "מפיגוע טרור".

על פי החריג שבפוליסה, אליו הצביעה כלל להוכחת טענתה שהאירוע לא היה מכוסה, הייתה כלל פטורה מתשלומי פיצויים בשל תאונה שנגרמה, בין היתר, ממעשי חבלה וטרור. את הנטל להוכחת החריג, הטיל בית המשפט כמובן על כלל, כאשר השאלה בה עסק פסק הדין הייתה אם אכן עמדה כלל בנטל להוכחת התקיים החריג.

בפרשנות בית המשפט לחריג שבפוליסה אליו טענה כלל, נקט בית המשפט בכללי הפרשנות החוזיים, ובפרט בכלל לפיו "...יש ליתן לכתב את המשמעות המילולית כפשוטו", משמע כל עוד ניתן להסיק ממילות הפוליסה את כוונת הצדדים, אין לסטות מפירוש מילולי.

יחד עם זאת, מלמד בית המשפט שלעיתים, יש וראוי, כאשר קריאה פשוטה מתבררת לבית המשפט כלא ממצה את כוונת הצדדים, לפרש את נוסח פוליסת הביטוח על פי אמות מידה של סבירות, על מנת להגיע "...למשמעות הגיונית ואמיתית אליה התכוונו הצדדים".

בית המשפט מציין כי לשון הפוליסה לא תשמש בתור המקור היחידי למציאת תכליתה, אלא שיש ליתן את הדעת גם לתכלית האובייקטיבית העומדת לצידה, הנלמדת מכוח האינטרסים החברתיים, כפי שצדדים הגונים, בלשון בית המשפט, היו מגיעים לידי הסכמה בדבר הכיסוי הביטוחי. הרי שלדעת בית המשפט, כאשר תהליך הפרשנות אינו נגמר בתכלית אחת ויחידה, יש להוסיף נופך אובייקטיבי בשיקול דעת שיפוטי.

אשר על כן ובהתאם לכללי הפרשנות עליהם הרחיב בית המשפט את הדיבור, נפסק כי החריג, הפוטר את כלל מתשלומי פיצוי בגין אירוע שנגרם כתוצאה ממעשה חבלה וטרור, עומד בתכלית הפוליסה, לפצות תלמידים במקרה של תאונות גרידא.

לבסוף פסק בית המשפט, שעל אף שהראיות אותן הביאה כלל להראות שנסיבות מותו של לידור ז"ל נכללו בגדר חריג החבלה והטרור, היו ראיות נסיבתיות, ניתן היה לקבלן ולהסיק מהן את העובדה לפיה מותו של לידור ז"ל לא נבע כתוצאה מתאונה אשר הייתה מכוסה בפוליסה.

כך נפסק שכוחן של ראיות נסיבתיות, ולכל הפחות לצורך הרמת הנטל במאזן ההסתברות במשפט האזרחי, יפה כשל ראיות ישירות אם ניתן במבחן השכל הישר וההיגיון להסיק מהן את המסקנה החד משמעית כפי שנתבקש להסיק מהן.

בית המשפט דחה את התביעה, אך עם זאת ולנוכח הסבל שממילא סבלו וימשיכו לסבול בשל מותו של לידור ז"ל, לא נפסקו לתובעים הוצאות משפט.