קרן פנסיה הינה קרן חיסכון לטווח הארוך המקנה לחוסך בהגיעו לגיל הפרישה תשלום חודשי לכל ימי חייו. לעובד שכיר - החוסך והמעסיק במהלך תקופת העבודה מפרישים אחוז מסוים מהשכר לקרן הפנסיה ובכך צוברים את הסכומים בקרן.


החל משנת 2008 ההפרשה לביטוח פנסיוני הינה חובה במדינת ישראל לגבר החל מגיל 21 ולאישה החל מגיל 20 ועומדת על 18.5% מהשכר המחולקים להפרשה של 6% על חשבון העובד ו12.5% על חשבון המעביד (שמתחלק לרכיב תגמולים ורכיב פיצויים) וזאת על מנת לא להוות נטל על המדינה בהגיעם לגיל הפרישה. מבחינת עובד עצמאי, משנת 2017 נכנס חוק פנסיה חובה לעצמאים.


כל אדם יכול להצטרף לקרן הפנסיה באופן ישיר ועצמאי למעט שלושה מקרים:


1. יש לו ביטוח מנהלים.


2. יש לו קרן פנסיה ותיקה.


3. סבל בעבר מאובדן כושר עבודה.


במצב שבו העמית לא בחר תוך 90 ימים את המוצר הפנסיוני שבו הוא רוצה להיות מבוטח, המעסיק יבטח אותו בברירת מחדל, משרד האוצר קבע כללים אשר המעסיק צריך לבחון אותם ולפיהם לבחור את קרן ברירת המחדל - המעסיק צריך לפנות לכל הקרנות שיש בשוק, לבדוק איפה מוצע דמי הניהול הנמוכים ביותר, בדיקת התשואות בקרנות ובדיקת מדד השירות שקבע משרד האוצר.


קרן פנסיה זהו המוצר הכי וותיק בעולם לחיסכון לטווח ארוך. המאפיין העיקרי של קרן הפנסיה העכשווית הינו עיקרון הערבות ההדדית. ערבות הדדית בקרן הפנסיה מתבטאת בכך שהצעירים מסבסדים את המבוגרים ולהיפך, עמיתי קרנות הפנסיה נושאים בעלויות תשלומי התביעות של שאר החברים בקרן.


קרנות פנסיות בעבר


פנסיה תקציבית - המדינה הייתה רושמת כל חודש כמה מגיע לעובד וביום שהעובד יצא לפנסיה, המדינה הייתה משלמת לו מה שמגיע לו - כיום זה חוב אקטוארי הכי גדול שיש למדינה לשלם. משנת 2001 הפיקו לקחים והפסיקו את הפנסיה התקציבית.


פנסיה ותיקה - זוהי קרן פנסיה שקיבלה מבוטחים ללא הצהרת בריאות, שילמה יותר כספים מאשר גבתה. משנת 1995 לא ניתן להצטרך יותר לפנסיה זו, המדינה לקחה קופות אלה תחת חסותה וזאת כדי למנוע מצב של פשיטת רגל בטרם המבוטחים יקבלו את כספם.


קרנות פנסיה של היום


כיום, קרן הפנסיה מבוססת על תקנון אשר מפוקח על ידי משרד האוצר ובשונה מחוזה הוא יכול להשתנות מעת לעת. התקנון מגדיר מיהו המבוטח, היכן הכסף יושקע ועוד וכל שינוי בו מחייב את אישור המפקח על הביטוח. בקרנות הפנסיה חלק מהכסף מושקע באיגרות חוב מיועדות.


אג"ח מיועדות - איגרת חוב שמנפיקה המדינה בכל שנה כדי להבטיח תשואה של 4.86% + מדד מבלי להתחשב במצב השוק. משרד האוצר מגדיר לקרנות הפנסיה לרכוש ב30% מהכסף שלהם אג"ח מיועדות, ה-70% הנותרים מושקעים בניירות ערך, נכסים, הלוואות ונדלן מניב.


בקרנות הפנסיה ישנו מצב של עודף או גירעון אקטוארי - זהו מדד שמראה כמה כסף קרן הפנסיה הכניסה באותה השנה וכמה היא הוציאה. בקרנות קטנות יש מבטח משנה שלוקח עליו את הסיכון וזאת מכיוון שאין להם את היכולת לסובסידיה מכיוון שאין מספיק כסף בקופה (בעקבות עיקרון הערבות ההדדית).


מעבר למסלולי ההשקעה, לקרנות הפנסיה יש מסלול ביטוחי. את המסלול הביטוחי בוחרים לכל אדם לפי מצבו המשפחתי וצרכיו. פנסיה משלמת כאשר:


1. פנסיית נכות.


2. שארים.


3. פנסיית זקנה (פרישה).


פנסיית נכות


הגדרת נכות: מבוטח שכושר עבודתו נפגע לפחות ב-25% מפאת מצב בריאותו ובעקבות כך הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי ניסיונו, הכשרתו או ההשכלה שלו. המבוטח צריך להיות באובדן כושר עבודה לתקופה של 90 ימים רצופים ורק לאחר מכן יגיע לוועדה רפואית שתבחן את כושרו.


קרן הפנסיה לא תשלם יותר מ-75% מהשכר. אובדן כושר העבודה בפנסיה הינו אובדן כושר עבודה מקצועי - אדם שאיבד את היכולת לעבוד במקצוע הספציפי שעבד בו בערב קרות המקרה.


פנסיית שארים


במקרה של מות המבוטח, הקרן משלמת את הכספים אך ורק לשארים, אין מוטבים בקרן הפנסיה. מוטב = אדם שאתה בחרת שיירש את כספך. שארים = בן זוג, ידוע בציבור, ילדים עד גיל 21, הורה נתמך, ילדים עם צרכים מיוחדים. החיסרון - אדם שהוא אלמן או רווק או שילדיו מעל לגיל 21, לא נותרו שארים.


פנסיית זקנה


העמית הגיע לגיל הפרישה, גיל 67 לגברים ו-64 לנשים והוא מתחיל לקבל קצבאות, מפסיקים לקרוא לו עמית והוא נקרא "פנסיונר" והוא צריך לקבוע מקדם קצבה. מקדם קצבה זהו מספר המחשב את תוחלת החיים של בן אדם.


ביום שאדם יוצא לפנסיה הוא צריך להחליט כמה קצבאות הוא רוצה לקבל (זה נעשה בקפיצות של 60 חודשים), אם הפנסיונר נפטר לפני שהגיע למכסת הקצבאות שבחר, הקצבאות יעברו לעיזבון שלו.

 

פרופסור זיו רייך הינו דיקן בית הספר לביטוח באקדמית נתניה