בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופט ישי קורן), דחה בפסק דין ארוך ומנומק, תביעה לפינוי דיירת מוגנת, אשר יוצגה על ידי עו"ד טל קדש, מדירת מגורים בה היא מתגוררת עשרות שנים (ת.א. 27897-02-10).


בעליו של נכס המושכר לדייר מוגן, יכול להגיש תביעה לפינוי הדייר רק אם הוכיח קיומן של אחת מעילות הפינוי על פי חוק הגנת הדייר(נוסח משולב),תשל"ב – (1972) (להלן: "החוק"). במקרה אשר נדון בתביעה, נטען כי הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות במשך חמש שנים (סעיף 131(1) לחוק), הנתבעת נטשה את הדירה לתקופה מסוימת, הנתבעת השכירה את הדירה בשכירות משנה לתקופה קצרה במטרה להפיק רווחים (סעיף 131(6) לחוק).


בית המשפט פסק כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומה של נטישה מן הנכס שכן לא הוכיחו כי לא היתה לה כוונה לחזור ולהתגורר בו. על כן לא התקיימה עילת הנטישה. עם זאת את יתר עילות הפינוי הצליחו התובעים להוכיח. ביחד עם זאת, פוסק בית המשפט בהישען על סעיף 132(א) לחוק, הדן ב"סעד מן הצדק", כי על אף קיומה של עילת פינוי אין זה נכון וצודק לאפשר את פינוי הנתבעת מהדירה לאור הנסיבות המיוחדות אשר הוכחו במסגרת ההליך המשפטי:

 

א. תשלום דמי מפתח עלי ידי הנתבעת בעת רכישת הזכויות בשנת 1984.

ב. המושכר משמש לנתבעת כמקום מגורים יחיד.

ג. התובעים לא פנו אל הנתבעת בדרישה לתשלום דמי השכירות עד להגשת התביעה, דבר המעלה חשד, לעניות דעתה של הנתבעת, לכך כי התובעים נמנעו במכוון לקבל את דמי השכירות ולדרוש אותם כדי שתעמוד להם עילת פינוי כנגדה

ד. פינוי המושכר משוכרי משנה עם דרישת התובעים.


עודכן ב: 07/08/2013