היא מתיישבת על הכיסא, מניחה את התיק, לא רגועה, מהוססת, מבוישת, מסתכלת לצדדים כאילו בודקת שוב שאנחנו לבד. אני מציעה לה קפה, מבטיחה שהוא יצא טעים, היא מסרבת. תשמח למים קרים.


היא לוקחת נשימה עמוקה, "מאיפה להתחיל?" היא שואלת. אני עונה: "מההתחלה או מהסוף, זה לא משנה לי, אני כאן להקשיב". היא מספרת שהיא רוצה להתגרש. היא פשוט לא מאושרת.


כבר הרבה זמן שהם נעים בשני קוים מקבילים, קוים יפים וחלקים, אך הם לא נפגשים יותר. אין להם נקודות ממשק. והיא בודדה. ועצוב מכך שהיא התרגלה לבדידות. לקח לה זמן להודות בכך. מבחוץ הכל נראה ורוד. הם צעירים עדיין, נראים לא רע, התמונות בפייסבוק שמשקרות יחד איתה. ונמאס לה. היא כמהה לשיח, ליחס, לאהבה.


לא היו בגידות. שניהם אנשים נאמנים. פשוט הפסיקו להיות זוג בשלב מסוים. אבל היא חוששת. חוששת לילדים, הם עוד קטנים, מה יהיה איתם. ומה יהיה איתה, כיצד תכלכל את עצמה? את הילדים?


אני מביטה בה בעניים מבינות. מחבקות. ומתחילה להסביר; יש לך שתי אפשרויות: האחת, להתנהל בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני (תלוי בכלל הנתונים). השנייה, לנסות לפתור את כל הסכסוכים ביניכם בדרך של גישור; שם נבנה יחד הסכם גירושין, מחוץ לכותלי בית המשפט אשר יכלול בתוכו את נושאי המשמורת, הסדרי שהות, מזונות והרכוש המשותף וכיוצ"ב.


אני כמעט תמיד אמליץ על גישור. הליך גישור הוא ההליך הכדאי ביותר עבור בני הזוג:

 

הליך הגישור כלכלי בהרבה וחוסך עשרות עד מאות אלפי שקלים שיעלו לצדדים בניהול הליכים בבית המשפט ו/או בבית הדין הרבני.

 

הליך הגישור יכול לחסוך זמן יקר לצדדים ותלוי בהם ולא בזמני ההמתנה הארוכים של הערכאות המשפטיות.

 

הליך הגישור מאפשר לצדדים לשמור על נפשם הרכה של ילדיהם; שלא ייחשפו למלחמות הוריהם הנמצאים בצדדים מנוגדים. אלה יחשפו להורים שנמצאים בחזית אחת, מאוחדים ומנסים לפתור את המחלוקות ביניהם בדרכי שלום.

 

הליך הגישור מאפשר לצדדים לשמור על פרטיותם ומונע את חשיפת חייהם הפרטיים מול הערכאות המשפטיות. כתבי הטענות המוגשים לבית המשפט לא עושים חסד עם הצדדים ולרוב חושפים לראווה את מכאוביהם, סודותיהם, חייהם האינטימיים של הצדדים, כך אפשר להימנע מזה.

 

יותר מכל, הליך הגישור מאפשר לצדדים שליטה על חייהם ואת האפשרות להכריע את עתידם בעצמם ולא בידי שופט/ת בבית המשפט.

 

הגישור היא הדרך הטובה ביותר, השפויה ביותר שמיטיבה בטווח הקצר ובטווח הארוך עם כלל הגורמים הקשורים לסיום היחסים של בני הזוג.

 

אז אם גישור כל כך נהדר מדוע לא כולם פונים לגישור?


הקושי הגדול של בני זוג להתחיל הליך של גישור ומשא ומתן במטרה להגיע להסכם, הוא הקול הפנימי ששואל "אולי אני יכול להשיג יותר"?
השאלה הקטנה הזו, יכולה בקלות להוביל לכשל במשא ומתן ולמלחמות אין סופיות בין בני הזוג, ולכן תפקידי כמגשרת הוא לשנות את השאלה המנחה ל: "כיצד נוכל יחד להגיע לתוצאה הטובה ביותר"?


הרי ברור שכל אדם מונע מהרצון "ליותר", אך כשמקיימים משא ומתן יש לבחון את כלל החלופות האפשריות, הן עבור האישה, הן עבור הבעל, הן עבור הילדים ולאגד אותן לאפשרות אחת שתיטיב עבור כולם תוך כדי נטרול תחושת ההפסד והעצמת תחושת הרווחה הכוללת לטווח הארוך!


סיימנו את הפגישה ברוח חיובית. לאחר יומיים חזרה אלי וביקשה לקבוע לה ולבן זוגה פגישה משותפת. "אם להיפרד אז להיפרד בטוב" היא אמרה לי.