חברות תוכנה משקיעות משאבי עתק בפיתוח תוכנות. הבולטות שבהן מאוגדות במסגרת ה- BSA ונוקטות צעדים לאכיפת זכויותיהם בתוכנות. בפרט, הן מעסיקות חוקרים פרטיים ומתחקות אחר מי שמשתמשים בתוכנות שלהן בלא רישיון ומי שמוכרים עותקים בלתי מורשים של התוכנות (בין אם במחיר מופחת ובין אם בחינם ממש). או אז מגישות החברות לפרקים קובלנות פליליות פרטיות נגד החשודים. הקובלנות הללו מסתיימות על פי רוב בהסדרי טיעון או בהרשעה. למעט המקרה המתואר להלן, שבו ייצגנו את הנאשמים והבאנו לזיכויים, לא מוכר לנו תקדים אחר שבו עמדו נאשמים על צדקתם, ניהלו את משפטם עד תומו - וזוכו.

 
 
ק.פ. 101/03 Microsoft Corporation נ' אקסס טכולוגיות בע"מ
(הכרעת-דין, בית משפט השלום ברחובות, השופט גדעון ברק, ספטמבר 2006): קובלנה פלילית פרטית שבה טענה הקובלת כי הנאשמים מכרו לחוקר פרטי מטעמה מחשב אישי הכולל מערכת הפעלה 'חלונות' ותוכנת 'אופיס', שאינן חוקיות, בלא תקליטור ואמצעי רישוי נלווים. בנוסף, טענה כי במעבדה שמפעילה הנאשמת 1 נתפסו תקליטורים צרובים המעידים על ניהול עסק בלתי-חוקי. לטענת הקובלת, במעשיהם אלה עברו הנאשמים על הוראות פקודת זכות יוצרים, חוק סימני מסחר וחוק הגנת הצרכן. הנאשמים זוכו מחמת הספק. נפסק -
  • ספק אם מכירת מחשב בודד היא שימוש בהיקף מסחרי כדרישת סעיף 10(ג) לפקודת זכות יוצרים, או אחזקה עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו - וזאת בהתחשב בעדותה של פקידה בנאשמת 1, שמכרה את המחשב לחוקר הפרטי ואשר זומנה לעדות מטעם הקובלת. הפקידה העידה כי העניקה את התוכנות לחוקר במתנה ובלא תמורה שכן נלקחו ממלא ישן של תוכנות שאינן ניתנות למכירה בשל פגמים באריזתם;
  • לא הוכח שהנאשם היה ער למעשה או לתוצאותיו שכן הוא עצמו לא השתתף בשלב כלשהו בתהליך המכירה ולפיכך לא ניתן לייחס לו יסוד נפשי או מודעות וגם לא עצימת עיניים;
  • בסיס העובדות מעורר ספקות שמהן יש ליהנות את הנאשמים: עיון בפירוט המחשב, כפי שהובא בקובלנה איננו דומה או זהה לפירוט המחשב אשר פורט בחשבונית הרכישה שצורפה לתצהיר החוקר הפרטי, ולכן קיים ספק אם עסקינן באותו מחשב אשר נבדק על ידי המומחה. במחשב שנבדק על ידי המומחה נמצאו 2 דיסקים קשיחים, בעוד שבחשבונית הרכישה מדובר בדיסק קשיח בודד;
  • העברת המחשב שנרכש ישירות למשרד ב"כ הקובלת ובדיקת המחשב שם רק למחרת היום על ידי המומחה ללא נוכחות קודמת של מי מטעם הנאשמים – יש בה טעם לפגם;
  • חוקר הרוכש מחשב לצרכי חקירה אינו "צרכן" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. גם הקובלת אינה יכולה להיחשב כ"צרכן" שכן לא קנתה את המחשב לשימוש פרטי וביתי. לפיכך יש לזכות את הנאשמים מן האישומים שלפי חוק הגנת הצרכן;
  • המומחה מטעם הקובלת לא יכול היה לשלול את הטענה כי במחשב מותקן עותק חוקי ומקורי של תוכנות הקובלת ושהמספר הסידורי של תוכנות אלו הוא חוקי. המומחה קבע כי התוכנה המותקנת במחשב שרכש החוקר הפרטי היא תוכנה מקורית של הקובלת;
  • רישיון התוכנות לא הוצג על מנת להוכיח שהנאשמים ביצעו העתקה לא חוקית. הקובלת לא הוכיחה שהחוק דורש צירופו של תקליטור ואמצעי רישוי ושאי הצירוף האמור מהווה הפרת זכות יוצרים. ייתכן והקובלת מוציאה הרישיונות תוכל למצוא, במקרים כאלה, תרופה במישור האזרחי בדיני חוזים או בדינים אחרים – אך לא במשפט הפלילי כאשר תחום זה דורש הוכחת אישומים פליליים מעל לכל ספק סביר;
  • לא הוכח שחל איסור בהחזקת עותקים צרובים של ערכות השירות (service packs) של הקובלת;
  • אמנם נתפסו תקליטורי תוכנה צרובים אצל הנאשמת אולם לא הוכח שהם מיועדים או שנעשה בהם שימוש למכירה כתקליטורי תוכנה ולא הוכח שהנאשמים אינם רשאים להשתמש בתקליטורי צריבה לשם גיבוי עצמי, לעבודה פנימית או לתיקון בעיות במחשבי לקוחות. תקליטורים אלה משמשים לעבודה פנימית בנאשמת ובכל מקרה אינם מיועדים ואינם משמשים למכירה כתקליטורי תוכנה. לא הוצג מקרה מסוים שבו תקליטורים אלה שימשו להתקנה בלתי חוקית של תוכנות;
  • במהלך החיפוש שביצעו נציגי הקובלת בעסקם של הנאשמים לא ניתנה לנאשמים הזדמנות להציג את התוכנות החוקיות שברשותם. הבדיקה הייתה רלוונטית לאור העובדה שנטען על ידי הקובלת כי בהליך התפיסה נתפסו תוכנות מזויפות;
  • המומחה מטעם הקובלת מעיד כי לא נעשה כל ניסיון להפעיל את התקליטורים שנתפסו והוא לא יודע מה נמצא בפועל על גבי אותם תקליטורים;