בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה נהגת שפגעה בהולכת רגל והביאה למותה נגד חברת הביטוח שביטחה את רכבה בביטוח חובה בעת התאונה. לאחר שהשופטת בחנה את כלל הראיות והעדויות היא קבעה כי הנהגת חוותה את האירוע על בשרה במהלך ביצוע פעולות הנהיגה באופן ישיר ואישי. עוד נקבע כי כתוצאה מהחוויה הטראומטית נגרם לנהגת נזק נפשי שבגינו היא זכאית לקבל פיצוי מחברת הביטוח כנפגעת ישירה כתוצאה מהאירוע.


נהגת פגעה בהולכת רגל שחצתה את הכביש וגרמה לה לחבלת ראש קשה


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בחודש אוגוסט בשנת 2016 האישה נהגה ברכבה בסמוך למעבר חצייה. באותה העת הולכת רגל חצתה את הכביש במעבר החצייה, הנהגת הגיבה באיחור, בלמה בלימת חירום ותוך כדי הבלימה פגעה בהולכת הרגל עם חלקו הקדמי של הרכב. הולכת הרגל ספגה פגיעת ראש עם שבר ודימום גולגולתי, פונתה לבית החולים ללא דופק וללא הכרה ושם נקבע מותה.


אחרי התאונה, הנהגת פנתה לבית חולים וטופלה בתרופות הרגעה. מומחה מטעם בית המשפט בדק את הנהגת וקבע כי נגרמה לה נכות נפשית בשיעור של 10% לתקופה של שבועיים לאחר האירוע ונכות בשיעור של 5% במשך שנה שלאחר מכן. עם זאת נקבע כי בעקבות האירוע לא נגרמה לנהגת נכות נפשית קבועה.


האישה טענה כי נגרם לה נזק נפשי כמעורבת ישירה באירוע ולכן היא זכאית לפיצוי


הנהגת טענה כי היא נחשבת למעורבת ישירה בתאונה מאחר שהיא נהגה ברכב בעת האירוע ונפגעה נפשית בעקבות הבהלה, העצירה הפתאומית, הפגיעה בקורבן, תחושת האשמה והחקירה המשטרתית שנערכה לה בהמשך. לגרסתה, הפגיעה שנגרמה לה נמצאת בתחום הסיכון שהרכב יצר עבורה ולכן ביטוח הרכב שלה אמור לפצותה על נזקיה.


מנגד, המבטחת טענה כי הנהגת לא נפגעה פיזית בתאונה ומצבה אובחן כמתאים לשלבים של הליך אבל רגיל ונורמטיבי. עוד נטען כי הנזק שנגרם לה נבע ממותה של הולכת הרגל ומהמצוקה שחוותה בחקירותיה במשטרה, ולכן יש לסווגה כנפגעת משנית. לפי גרסת המבטחת, הנהגת ניגשה לקבל טיפול פסיכיאטרי לאחר התאונה אך ורק כדי למנוע את חקירתה במשטרה.


לאישה נגרם נזק נפשי בשל הלחץ ותחושות האחריות והאשמה שחוותה לאחר התאונה


לאחר שבחנה את כלל המסמכים הרפואיים ואת חוות דעתו של המומחה הרפואי השופטת ציינה כי לאחר התאונה הנהגת סבלה מתגובה נפשית למצב הלחץ שבו נמצאה. צוין כי הנהגת גרמה בפעולותיה ובאופן נהיגתה לתאונה. הובהר כי ניסיונה של הנהגת לבלום את הרכב, תחושת האחריות, האשמה והלחץ שנבעו כתוצאה מהתרחשות התאונה גרמו לה לנזק נפשי.


השופטת הדגישה כי זכותו של נפגע בתאונת דרכים לקבל פיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לו, גם אם מדובר בנזק היחידי שנגרם לו בתאונה ואין כל צורך שייגרם לו בנוסף גם נזק פיזי.


הנזק הנפשי נגרם לנהגת עקב מעורבותה הישירה בתאונה


השופטת ציינה כי האישה חוותה את התאונה על בשרה כנהגת ברכב וזאת להבדיל מנוסע או צופה מן הצד שאין לו שליטה באירוע. נקבע כי נזקה הנפשי של האישה נגרם עקב מעורבותה האישית כנהגת הרכב תוך כדי ביצוע פעולות של נהיגה באופן ישיר ואישי ולא בשל התרשמות חיצונית מאירוע שבו נפגעו אחרים.


עוד נקבע כי חוק הפיצויים לא מבצע הבחנה בין נזק גוף פיזי ובין נזק גוף נפשי וההתייחסות אליהם היא זהה. פגיעה נפשית היא בגדר נזק גוף בדיוק כפי שפגיעה פיזית נחשבת לנזק גוף. השופטת הוסיפה כי מצבה של הנהגת לאחר התאונה קשור באופן ישיר לפעולות שעשתה בעת השימוש ברכב. לפיכך נקבע כי פעולות אלו ותוצאותיהן מבוטחות על ידי מבטחת הרכב בביטוח החובה שרכשה הנהגת לצורך כיסוי נזקי גוף כתוצאה ממעורבות בתאונת דרכים.


חברת הביטוח מחויבת לפצות את הנהגת על הנזק הנפשי שנגרם לה


על כן נקבע כי יש לראות בנהגת כניזוקה ישירה שנפגעה בתאונה והנזק הנפשי שנגרם לה בעקבותיה הוא נזק בר פיצוי אשר על המבטחת לשלם לה בגינו.


יש לך שאלה?

פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות


לפי הצעת בית המשפט ומאחר שלא נקבעה לנהגת נכות קבועה כתוצאה מהאירוע, הצדדים הסכימו שסכום הפיצוי עבור נזקיה יעמוד על סך של 28 אלף שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.


ת"א 44148-06-18