בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה מורה לאחר שנפלה ונחבלה במהלך ליווי תלמידים במסגרת פעילות בית ספרית. בית המשפט קבע כי העירייה התרשלה בכך שלא מילאה את חובתה לסלק גזם ופסולת משולי הכביש, כדי לאפשר מעבר בטוח של הולכי רגל במקום. לפיכך נקבע כי העירייה נושאת באחריות ישירה לתאונה ולנזקים שנגרמו למורה בעקבותיה.


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, במסגרת פעילות בית ספרית ליוותה המורה שהייתה בת 52 בעת האירוע, את תלמידי כיתתה בדרכם לביקור בית אצל אחת מתלמידות הכיתה. הפעילות אושרה על ידי מנהל בית הספר והורי התלמידים מבעוד מועד. לפי גרסת המורה, בדרך שהובילה לביתה של התלמידה אין מדרכות בשולי הכביש וקיים פער גבהים בין הכביש לבין שולי הדרך.


העירייה הותירה על גבי הכביש גזם עצים, אבנים וחצץ


נוסף על כך, האישה טענה כי לאחר שהעירייה ביצעה עבודות באזור היא הותירה בו ענפים, גזעים, גזם עצים, פסולת אבנים וחצץ כך שלא נותר מקום למעבר בטוח של הולכי רגל במקום. לדבריה, הפסולת אף הסתירה את הפרשי הגבהים בין הכביש לבין שולי הדרך והקשתה עליה להבחין במפגע.


עוד נטען כי בעת שניסתה למנוע מאחד התלמידים לרוץ לכיוון הכביש היא מעדה בעקבות הפרש הגובה כאמור, איבדה את שיווי המשקל, נפלה קדימה ונגרמו לה חבלות ביד ובגב. לפיכך, האישה עתרה לקבל פיצויים על הנזקים שנגרמו לה.


העירייה טענה כי היא מוסמכת לקבוע את סדר העדיפויות בביצוע העבודות בשטח


העירייה טענה כי אין הצדקה להטיל עליה אחריות לאירוע, כיוון שבידה הסמכות לקבוע את סדרי העדיפות שלה בביצוע עבודות בשטחה. עוד נטען כי אין לראות בכל בליטה או הפרש גבהים בכביש כמקימים חובת זהירות של העירייה כלפי משתמשי הדרך. עוד נטען כי נמצאו סתירות רבות בעדותה של המורה ולכן אין לקבל את התביעה.


השופטת פסקה כי עדויות המורה הותירו עליה רושם אמין ולכן קיבלה את גרסתה ביחס לנסיבות אירוע התאונה. בסוגיית אחריות העירייה לתאונה, נקבע כי העירייה נושאת בחובת זהירות כלפי משתמשי הדרך והיא הייתה מחויבת לצפות כי יגרם להולכי הרגל נזק גוף כפועל יוצא של מחדליה והתרשלותה.


התנהגות העירייה כללה תחזוקה לקויה והזנחה של הכביש


עוד צוין כי המורה נפצעה בעקבות סיכון צפוי שהעירייה יצרה בעקבות כך שהזניחה את האזור שבו אירעה התאונה. הובהר כי העירייה נמנעה מזימון עדים שהיו יכולים להעיד ביחס למצב הכביש בזמנים הרלבנטיים, והימנעות זו פעלה לרעתה.


בסוגיית אמינות העדויות השופטת החליטה כי סביר שעדים לא יזכרו פרטים שאינם קשורים ישירות להתרחשות התאונה, בעוד שרגעי הטראומה עצמם יחרטו בזיכרונם. לפיכך הוחלט כי עדותה של המורה מתקבלת במלואה ועומדת בדרישות המהימנות.


העירייה נושאת באחריות ישירה לתאונה ולנזק שנגרם למורה בעקבותיה


השופטת החליטה כי רשלנותה של העירייה התבטאה באי מילוי חובתה לסלק את הגזם והפסולת משולי הכביש, כדי לאפשר מעבר בטוח של הולכי הרגל במקום. נוסף על כך צוין כי העירייה התרשלה גם בכך שלא דאגה לסלילת מדרכה בטוחה לשימושם של הולכי הרגל. התנהלות זו יצרה סיכון צפוי ובלתי סביר כלפי כלל משתמשי הדרך. לפיכך נפסק כי העירייה היא האחראית הישירה לתאונה ולנזק שנגרם למורה בעקבותיה.


הובהר כי העירייה לא עשתה דבר כדי להקטין את התממשות הסיכון, למרות העלות המינימלית שהייתה כרוכה בביצוע הפעולות לצורך העניין. לפי דברי השופטת, העירייה לא פיקחה על האזור אף על פי שבוצעו עבודות בשטח, לא סגרה את הדרך בפני הולכי רגל ולא הזהירה את התושבים מפני הסיכון שבדרך.


למורה יוחס אשם תורם בשיעור של 20% כיוון שהכירה היטב את האזור שבו נפלה


מאחר שהדרך הייתה מוכרת למורה והיא נהגה לצעוד בה על בסיס יום יומי, כאשר המפגעים במקום היו ברובם גלויים לעין, נקבע כי היא הייתה יכולה להיזהר יותר ולהימנע מהנפילה. לפיכך החליטה השופטת לייחס לאישה אשם תורם בשיעור של 20%.


בסוגיית הנזק, מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט קבע כי לתובעת נותרה נכות קבועה בשיעור של 19.25%. נכות זו מורכבת מנכות בשיעור 15% עקב הגבלה בתנועות שורש כף יד שמאל ומנכות בשיעור 5% עקב הגבלות קלות בעמוד השדרה המותני.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בסופו של דבר נקבע כי נזקיה של המורה מסתכמים בסך של 507,067 שקלים. מסכום זה הוחלט לקזז 20% עקב אשם תורם בשיעור של 20%, ולהפחית את תגמולי הביטוח הלאומי שקיבלה האישה עקב הפגיעה בעבודה בסך של 225,750 שקלים. על כן נקבע כי העירייה מחויבת לשלם למורה פיצויים בסך מצטבר של 180 אלף שקלים בתוספת 44,300 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.


תא (חי') 41268-03-15