בית משפט השלום בנתניה קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה כספית שהגיש בעליו של בית פרטי נגד דיירת ששכרה ממנו את הבית וסירבה לפנותו בתום תקופת השכירות. השופטת קבעה כי השוכרת המשיכה להתגורר בבית אחרי תום תקופת החוזה בין הצדדים, ואף סירבה לשלם את דמי השכירות ולכן עליה לשלם למשכיר פיצויים מוסכמים לפי החוזה.


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בשנת 2002 המשכיר והדיירת חתמו על הסכם שכירות שלפיו היא שכרה מבעל הבית את הנכס לתקופה קצובה. החוזה חודש מידי שנה באותם התנאים למעט עדכון של סכום שכר הדירה החודשי. השוכרת התגוררה במושכר עם שני בניה במשך 14 שנים כאשר בתקופה האחרונה דמי השכירות עמדו על סך של 3,150 שקלים לחודש.


בעל הבית דרש מהדיירת לפנות את הבית והיא סירבה


חוזה השכירות הוארך בפעם האחרונה בחודש יולי 2015 עד לסוף חודש יולי 2016. חודשיים לפני תום תקופת השכירות, המשכיר שלח לדיירת הודעה שלפיה עליה לפנות את הבית עד לסוף חודש יולי 2016. בתגובה, פנתה השוכרת לאימו של המשכיר והודיעה לה שאין ביכולתה לפנות את הנכס בהתראה כה קצרה. נוסף על כך, השוכרת הציעה תוספת של 150 שקלים לדמי השכירות החודשיים כך שיעמדו על סך של 3,300 שקלים וצירפה למכתבה המחאה עבור חודש אוגוסט 2016.


המשכיר סירב להצעת השוכרת להאריך את החוזה ביניהם, לא פרע את ההמחאה ועמד על כך שהשוכרת תפנה את המושכר. יתר על כן, הוא הגיש נגדה תביעה לפינוי המושכר. בית המשפט קבע כי השוכרת מחויבת לפנות את הבית עד לחודש פברואר 2017 והיא אכן פינתה אותו במועד שנקבע.


המשכיר טען כי הדיירת הפרה את חוזה השכירות הפרה יסודית וגרמה לו נזק. הוא הוסיף כי השוכרת לא פינתה את המושכר עד שניתן פסק הדין לפינוי, ולא שילמה את דמי השכירות עבור התקופה שגרה בבית ללא היתר.


המשכיר טען שהשוכרת הותירה בנכס נזקים רבים שנבעו משימוש בלתי סביר


עוד נטען כי בשל מגוריה בנכס נמנעה מהבעלים האפשרות להשכירו לאחר ולקבל שכר דירה ראוי. לפי גרסת בעל הבית, השוכרת הותירה בבית נזקים רבים שנבעו משימוש בלתי סביר בניגוד לחוק ולהסכם בין הצדדים.


מנגד טענה השוכרת כי נהגה לשלם את דמי השכירות במועד לאורך כל תקופת השכירות, תוך השבחת הנכס והשקעה בו. היא הוסיפה כי במהלך השנים היא התקינה בבית שני מזגנים, סיידה את הבית, הציבה שער, בנתה גדר ואף ביצעה בו תיקוני אינסטלציה על חשבונה.


השוכרת טענה שבעל הבית מנסה לממן שיפוץ בנכס על חשבונה


לפי גרסת הדיירת, טענת בעל הבית ביחס לנזקים בנכס נועדה לממן שיפוץ יסודי במושכר על חשבונה ואין לקבלה. היא הוסיפה כי במידה וקיימים נזקים בבית, מדובר בבלאי סביר ורגיל שמשקף תקופת מגורים של 14 שנה. עוד נטען כי עם פינוי הנכס היא שילמה לבעל הבית את דמי השכירות עבור כל תקופת החריגה.


השופטת קבעה כי השוכרת הפרה את הסכם השכירות בין הצדדים בכך שלא פינתה את המושכר במועד. צוין כי למרות סירובו של בעל הבית להצעתה של השוכרת להמשיך ולהתגורר בבית תוך העברת תשלום חודשי של 3,300 שקלים היא לא פינתה את המושכר.


הוחלט כי השוכרת עשתה דין לעצמה, המשיכה להחזיק במושכר ולא שילמה את דמי השכירות עד למועד פינויה מהבית. הובהר כי גם במועד הפינוי הדיירת שילמה את דמי השכירות לפי הצעתה המקורית להארכת תקופת השכירות בתוספת של 150 שקלים לחודש.


בעל הבית זכאי לקבל פיצויים מוסכמים לפי החוזה


השופטת החליטה כי המשכיר הוכיח שהדיירת איחרה בפינוי הבית, ולכן הוא זכאי לקבל את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם השכירות מבלי שיצטרך להוכיח שנגרם לו נזק בשל האיחור.


עוד נקבע כי הפיצויים המוסכמים נועדו לפצות את בעל הבית עבור איחור בפינוי המושכר וגם עבור אובדן רווח צפוי. על כן הפיצוי על דמי שכירות ראויים כלול בפיצוי המוסכם.


בסוגיית הנזק לנכס, השופטת פסקה כי בעל הבית לא הוכיח שהנזקים בבית נגרמו בעקבות שימוש בלתי סביר שביצעה השוכרת בבית. לפיכך נקבע כי השוכרת אינה אחראית לפצות את המשכיר על נזקים אלו.


יש לך שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף


בסופו של דבר, השופטת פסקה כי השוכרת תשלם לבעל הנכס פיצויים בסך של 21,526 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 6,000 שקלים.


תא"מ 34119-05-18