בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים שהגיש מרכז הירידים נגד עולה חדש מצרפת ונגד חברה שהקים לצורך ההתקשרות בהסכם עם המרכז. השופט קבע כי האיש התקשר עם מרכז הירידים באמצעות חברה ריקה מתוכן כדי להתחמק מאחריות אישית במקרה של הפרת החוזה. לפיכך נקבע כי ההסכם בין הצדדים הופר בעצם ביטול התערוכה על ידי האיש, ולכן הוא חויב לשלם למרכז הירידים את הפיצוי המוסכם לפי החוזה בסך של 315 אלף שקלים.


מזמין התערוכה ניסה להפחית את סכום הפיצוי המוסכם על הפרת חוזה


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, העולה החדש פנה למרכז הירידים בחודש אוגוסט בשנת 2015 לאחר שהחליט כי ברצונו לקיים במקום תערוכה חקלאית. לצורך עריכת התערוכה במקום האיש פנה לנציגי מרכז הירידים וניהל עימם משא ומתן במשך חצי שנה. תוך כדי המשא ומתן, האיש בירר האם ניתן להפחית את סכום הפיצוי המוסכם שישולם למרכז במקרה של הפרת החוזה ונענה בשלילה.


בחודש פברואר בשנת 2016, התקשר האיש בהסכם עם מרכז הירידים באמצעות חברה שהקים אך ורק לצורך התקשרות בחוזה וארגון התערוכה. בחוזה צוין כי העלות הכוללת של התערוכה מסתכמת בסך של 630,220 שקלים וכי במקרה של הפרה, המזמין יחויב לשלם למרכז הירידים סך של 50% מעלות זו.


המזמין החליט לבטל את התערוכה ולא העביר תשלומים למרכז הירידים בניגוד לחוזה


כשבוע לאחר כריתת ההסכם בין הצדדים, מרכז הירידים דרש מבעל החברה את התשלום הראשון לפי ההסכם והבהיר כי ההסכם אינו תקף ללא העברת התשלומים שסוכמו במסגרתו. כעבור כשבוע ומכיוון שבעל החברה התקשה להתקדם עם מציגים בתערוכה, עורכת דינו שלחה הודעה למרכז הירידים כי אין מנוס אלא לבטל את התערוכה.


לאחר שמרכז הירידים עמד על זכותו לקבל פיצויים מבעל החברה בעקבות ביטול התערוכה בהתאם להסכם, הצדדים נפגשו בחודש מאי בשנת 2016. במפגש התבהר כי בעל החברה לא מתכוון לקיים את התערוכה במקום, ונוסף על כך גם אינו מתכוון לשלם למרכז הירידים את הפיצוי שנקבע במקרה של הפרת ההסכם.


מרכז הירידים דרש לקבל את הפיצוי המוסכם בעקבות הפרת החוזה


לפיכך, מרכז הירידים טען כי החברה ובעליה באופן אישי מחויבים לשלם את הפיצוי שנקבע בהסכם בסך של 315,110 שקלים שמהווים מחצית מהתמורה עבור קיום התערוכה. עוד נטען כי בעל החברה הוא בעל המניות היחיד בה ויש לחייבו בתשלום מכוח דיני הרמת המסך בין החברה לבין בעליה, ולנוכח אחריותו האישית ומעורבותו בכריתת החוזה.


מנגד, בעל החברה טען כי ההסכם היה מותנה בכך שהחברה שבבעלותו תחליט שברצונה לקיימו. עוד נטען כי מרכז הירידים התנהל בחוסר תום לב, תוך הפעלת לחץ פסול בהחתמתה את החברה על הסכם שלא כלל סעיפים שמתירים מכירת סחורות ונוכחות בעל חיים במתחם. בעל החברה הוסיף כי מרכז הירידים זנח את החוזה כאשר לא פרסם את התערוכה בלוח האירועים שלו, וציין כי החוזה לא נכנס לתוקף מאחר שהוא לא העביר כל תשלום למרכז עבור קיום התערוכה.


בעל החברה התנער מאחריות וטען כי לחברה שהקים קיימת אישיות משפטית נפרדת


לפי גרסת בעל החברה, למרכז הירידים לא נגרם כל נזק בעקבות ביטול התערוכה וכל ניסיון לחייב אותו בתשלום פיצויים מופרזים באופן אישי הוא מנוגד לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה מבעליה.


לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, השופט קבע כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, תקף ומלא וציין כי אם בעל החברה התנגד לנוסח הסופי שהועבר לעורכת דינו לחתימה, הוא היה יכול להתנגד לו לפני שחתם עליו.


הוחלט כי היעדר התשלום מצד החברה שהקים העולה החדש הוא בגדר הפרת חוזה. צוין כי החוזה לא נחשב לחוזה מותנה, אלא לחוזה שהיה תקף וכלל חיוב על תנאי של החברה לשלם למרכז הירידים כדי לאפשר את קיום התערוכה.


מזמין התערוכה השתמש בחברה ריקה מתוכן כדי להגן על עצמו


השופט פסק כי ההסכם בין הצדדים הופר על ידי החברה המזמינה, והבהיר כי לא הייתה בידי בעל החברה תכנית מגובשת לקיום התערוכה בשום שלב וביטולה הוא בגדר הפרת חוזה לכל דבר.


עוד נקבע כי אין הצדקה להתערב בגובה הפיצוי שהוסכם על ידי הצדדים בחוזה. בסוגיית אחריותו האישית של בעל החברה צוין כי החברה שהקים נוסדה אך ורק לצורך ההתקשרות עם מרכז הירידים, ומעולם לא הייתה לה כל פעילות עסקית. השופט הבהיר כי מדובר בחברה ריקה מתוכן עם בעל מניות יחיד שהשתמש בה כדי להתנער מאחריות אישית לביטול האירוע.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני חוזים / הסכמים


בסופו של דבר, השופט החליט כי יש הצדקה לבצע הרמת מסך בין החברה לבין בעליה, העולה החדש וחייב אותו בתשלום של 315,110 שקלים למרכז הירידים, בתוספת 52 אלף שקלים עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.


תא (ת"א) 34085-07-16