לאחרונה, בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו עסק בעניינה של תביעה שהוגשה על רקע של מכירת זכויות בדירת מגורים. לפני שחלק מהזכויות שבה נמכרו, הדירה הייתה שייכת לאדם שנפטר ועברה בירושה לשאריו. לאחר הפטירה, הדירה הוכרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה כשייכת לשני בניו של האיש, והזכויות שבה נחלקו באופן שווה ביניהם.

 

תוך כדי תהליך זה, אחד הבנים התגרש מאשתו ולפי הסכם הגירושין מסר לה את זכויותיו בדירה המדוברת. שלוש שנים לאחר מכן, צו הירושה של הנפטר תוקן לפי דרישת בת זוגו הידועה בציבור לקבל מחצית מהזכויות על הדירה. המחצית האחרת של הדירה חולקה לפי צו הירושה המתוקן בין שני הבנים של האיש, וליתר דיוק בין בן אחד לבין גרושתו של אחיו.


חודשיים לאחר שהתקבל צו הירושה המתוקן בבית משפט לענייני משפחה, הגרושה מכרה את חלקה המקורי בדירה, כמחצית ממנה, אף על פי שבצו המתוקן היא לא החזיקה במחצית מהזכויות אלא רק ברבע מהן. כתוצאה מכך, הידועה בציבור והבן הביולוגי שחלק מזכויותיהם נגזלו, תבעו בבית המשפט את הגרושה ואת רוכשת הדירה ועתרו לביטול הסכם המכר שנעשה.


יורשי הדירה טענו: הגרושה מכרה את הדירה במרמה, הרוכשת עצמה עיניים


הידועה בציבור של הנפטר ובנו היו יורשי הדירה המדוברת, נוסף על הגרושה שכאמור קיבלה את הדירה במסגרת הסכם הגירושין עם הבן האחר של הנפטר. לטענת התובעים, העברת הזכויות בהסכם הגירושין מהבן לגרושתו נעשתה במרמה ובאופן מכוון כדי למנוע משאר בעלי הדירה לממש את זכויותיהם.


בת זוגו הידועה בציבור של האיש טענה כי הבן הוציא צו ירושה שהעלים במתכוון את קיומה, כדי לקבל את כל הזכויות על הנכס. עוד נטען כי בתחילה ניסה הבן לקבל את החזקה על הדירה באופן מלא, אלמלא התברר שמחצית ממנה שייכת לפי חוקי הירושה לבן ביולוגי נוסף. לגבי הגרושה נטען כי הייתה צריכה לברר את מצב זכויות הנכס טרם המכירה, ביודעין שבעלה לשעבר הוא לא בעל הדירה היחיד.


לגבי רוכשת הדירה, עורכי הדין של התובעים ציינו כי עסקת המכר התבצעה בעצימת עיניים מבחינתה. הם הסבירו שהגרושה מכרה את מחצית הדירה בסכום זעום, נמוך בהרבה מהשווי המקורי וממחירי השוק. לדבריהם, הרוכשת קנתה את הזכויות בלי לחשוב פעמיים, תוך התעלמות מכל תמרורי האזהרה האפשריים.


עורכי הדין הוסיפו כי אביה של הרוכשת שעסק בנדל"ן למחייתו ועזר לבתו בהליך הרכישה, היה צריך לבחון את העסקה בצורה ביקורתית יותר ולהבין שהיא לא תקינה לחלוטין. הוזכר כי העסקה נחתמה בלי שהרוכשת ראתה את הנכס או ביררה מה מצבו, וכן בלי לבדוק את נסח המקרקעין הרלוונטי שמפרט את זהות בעלי הדירה לפי צו הירושה המתוקן.


הגרושה שמכרה את הדירה והרוכשת הגיבו מנגד: הסכם המכר בוצע על פי חוק


הגרושה והרוכשת טענו שצדדים שלא היו חלק מהסכם המכר לא יכולים להגיש תביעה לבטלו. לפיכך עתרו הידועה בציבור והבן מבית המשפט לקבלת 75% מהסכום ששילמה הרוכשת לגרושה כתמורה על זכויות הדירה שהיו שלהם ונמכרו ללא הסכמתם, במקרה שהתביעה לביטול הסכם המכר לא תתקבל.


בתגובה לבעלי הדירה הנותרים ולעורכי דינם, טענה הגרושה שצו הירושה המקורי לא נערך במרמה. לדבריה, מכיוון שהבן האחר הוא חצי אח של בעלה לשעבר, הוא לא היה רשום כבנו של הנפטר במשרד הפנים ולכן הדירה הייתה שייכת לו במלואה. נוסף על כך, ציינה הגרושה כי עד לתיקון צו הירושה שנעשה שנים לאחר מותו של הנפטר, הזכויות על מחצית מהדירה היו שלה מתוקף הסכם הגירושין. לפיכך, נערך הסכם מכר כדין מול הרוכשת והעסקה הייתה נטולת פגמים.


לבסוף נטען כי צו הירושה תוקן אך הפרטים לא עודכנו באופן רשמי בלשכת רישום המקרקעין. מבחינת החוק, הגרושה הייתה זכאית למכור את החלק בדירה שנרשם על שמה בלשכה, והרוכשת הייתה זכאית לקנות אותו ממנה בהסתמך על הרישום הקיים.


בעקבות עדותו של אב הרוכשת, השופט קבע: עסקת המכר בוצעה כחוק, ההסכם לא יבוטל


טרם קביעתו השופט ציין את סעיף 10 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 שלפיו: "מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון". כלומר, אדם שרכש נדל"ן בתום לב בהסתמכות על רישום בלשכת המקרקעין זכאי להמשיך להחזיק בדירה גם אם הרישום היה שגוי.


אביה של הרוכשת שסייע לה בעסקת המכר, העיד בפני בית המשפט שלפי נסח רישום המקרקעין מחצית מהדירה אכן הייתה רשומה על שמה של הגרושה, ולא היו שום הערות שעוררו חשד שלפיו המצב הזה אינו תקין או לא מעודכן. נוסף על כך, האב טען כי הוא עובד בסמוך ומכיר היטב את האזור, ולכן הוא לא נכנס לדירה לראות אותה טרם המכירה.


יש לך שאלה?

פורום רכישת דירה | מכירת דירה


השופט התרשם כי עסקת המכירה בוצעה בתום לב מצד הרוכשת ואביה, ולכן עומדת בתנאי סעיף 10 לחוק המקרקעין. לפיכך, הוא קבע כי היא זכאית להמשיך להחזיק בדירה שאותה רכשה, אף על פי הסכום הנמוך ששילמה וצו הירושה המתוקן. עוד נפסק כי הידועה בציבור והבן שהגישו את התביעה נגדה ונגד הגרושה, ישלמו לכל אחת מהן הוצאות משפט בסך 25 אלף שקלים.

 


ת"א 23867-10-18