לאחרונה, בית משפט השלום בהרצליה עסק בתביעת פיצויים בעקבות נזק בלתי ממוני שנגרם לאלמנת שוטר שנהרג בתאונת דרכים. האלמנה תבעה את המדינה עשור לאחר שבעלה נפטר, כאשר הגיעו אליה נציגים ממשטרת ישראל שהייתה מקום עבודתו, והודיעו לה כי רקמות שנשמרו מנתיחת גופתו יובאו לקבורה.
האלמנה הזדעזעה לשמע הדברים וטענה כי המדינה התרשלה בהחזקת הדגימות זמן רב כל כך לאחר פטירת בעלה. כמו כן, היא גרסה שמלכתחילה הניתוח שלאחר המוות לא היה נדרש משום שסיבת המוות, תאונת דרכים, הייתה ברורה דיה. יתר על כן, סיפרה בבית המשפט כיצד החתימו אותה על טופס ההסכמה לנתיחה במרמה תוך ניצול מצבה הרגיש לאחר המקרה.
מטעם המדינה נמסר כי לפי הנוהלים המקובלים, קיימת חובה לביצוע נתיחה שלאחר המוות וכי האישה מסרה את הסכמתה בשתי הזדמנויות שונות, כך שלא ניתן לטעון שהיה בילבול או אי הבנה מצידה בקשר למצב. האלמנה מסרה בתגובה כי השוטר שהחתים אותה על טופס הנתיחה, הפחיד אותה שאם לא תחתום היא לא תהיה זכאית לזכויות הסוציאליות שמגיעות לה ולילדתה לפי החוק. לפיכך, היא חתמה על המסמך מתוך חשש שתישאר ללא כספים למחיה.
לדברי האלמנה סיבת מותו של בעלה הייתה ברורה והנתיחה שלאחר המוות חיללה את כבודו
האלמנה טענה בבית המשפט שהצורך לקיים נתיחה שלאחר המוות הוא כאשר ממצאי הנתיחה יוכלו להצביע על מידע חדש. לדבריה, כשמדובר בתאונת דרכים שכל הגורמים שלה ברורים ושלא נותרו לגביה שום שאלות, ביצוע של נתיחה שלאחר המוות הוא חילול כבוד המוות. כמו כן, היא טענה כי הוציאו מגופתו של בעלה רקמות שכלל לא היו חיוניות לבירור סיבת מותו.
מומחה מטעמה של האלמנה שהעיד בבית המשפט תמך בטענתה, וקבע כי אם היה מקבל את התיק בעצמו לא היה דורש נתיחה שלאחר המוות. לדבריו, לא היה צריך לחפש סיבת מוות נוספת מלבד החבלות החמורות שאירעו לשוטר בתאונת הדרכים. עם זאת, המומחה הודה כי ממצאים מסוימים לא היו מתבררים ללא נתיחת הגופה, והם הועילו לקביעת הנסיבות המדויקות של המוות.
השופטת קבעה: הניתוח שלאחר המוות היה מוצדק ונעשה לפי הנהלים
השופטת הציגה פסק דין של בית המשפט המחוזי שלפיו נטילת דגימות מגופו של המוות היא פעולה סטנדרטית שנהוגה בתחום הרפואה המשפטית, ומטרתה היא להגביר את הוודאות ככל שאפשר לגבי סיבת המוות ולשלול טענות חלופיות.
המדינה ביקשה לזמן לעדות את הרופא הבכיר שביצע את הנתיחה. בעדותו הוא שהסביר כי טרם הפטירה השוטר אושפז במשך 15 שעות, כך שהיה צורך להפריך את הסברה שאולי כשל טיפולי של הצוות בבית החולים הוא שהוביל למוות. זאת ועוד, הרופא טען כי דגימות הרקמה הן חלק מנוהל מחייב שמאפשר לבסס מסקנות על סיבת המוות, וגם אם ברור לכאורה שהשוטר נפטר עקב פצעיו בתאונה הקטלנית, לא היה ניתן לדלג על הנהלים.
יתר על כן, עדות נוספת של קצין משטרה תמכה בדברים. הוא טען בעדותו כי נתיחת גופה היא הליך שגרתי ומתבקש לאחר תאונת דרכים קטלנית. גם כאשר המשפחה מסרבת לנתיחה, פעמים רבות המשטרה עותרת לצו בית משפט, זאת מכיוון שהרשעת הנהג הפוגע מחייבת הוכחה חד משמעית לגבי נסיבות המוות. הוא הציג מקרה שבו התברר בדיעבד כי נפגע תאונה נפטר מחוסר חמצן בהנשמה שנעשתה לו בבית החולים, ולא באופן ישיר כתוצאה מהפגיעות בתאונה.
האלמנה טענה כי המדינה התרשלה בהתנהלות עם הרקמות שהוצאו מגופת בעלה בנתיחה
השופטת הדגישה כי רכיב הנזק הבלתי ממוני שבתביעה נוגע בייחוד למשך הזמן הארוך שעבר בין ההודעה לאלמנה ובין אירוע הפטירה עצמו. היא הסבירה כי מוות הוא דבר קשה בלאו הכי, וככל שעובר הזמן וקרובי הנפטר משתקמים וממשיכים הלאה בחייהם, כך החזרה אחורה קשה יותר. היא ציינה כי אף על פי שההסכמה לנתיחה שלאחר המוות נעשתה סמוך למקרה, ההודעה על שאריות הרקמות מהניתוח הגיעה עשר שנים לאחר מכן, מה שהיווה קושי גדול לאלמנה שבאותה עת נשאה ברחמה תאומים מזרעו של בעלה המת.
השופטת ציינה כי דף המידע שצורף לטופס ההסכמה לנתיחה מציין בפירוש כי הרקמות יישמרו למשך לפחות שנתיים לאחר שההליך החקירתי או המשפטי מסתיים. היא הדגישה כי כל ההליכים שנגעו לנפטר הסתיימו בתקופת זמן סמוכה מאוד לפטירתו וקבורתו, ולכן לא הייתה שום הצדקה לשמירת הרקמות במשך עשר שנים, גם אם לא בוצע בהם כל שימוש.
יש לך שאלה?
פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
לפיכך, השופטת קבעה כי המדינה התרשלה בהתנהלות עם הדגימות שנלקחו בנתיחה שלאחר המוות, ולכן יש לפצות את האלמנה בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 50 אלף שקלים. כמו כן היא חייבה את המדינה לשלם עבור שכר טרחת עורכת הדין של האלמנה, סכום של 10,000 שקלים.
ת"א 18440-01-16
.jpg)
.jpg)
