לאחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קיבל את תביעתה של אם לביטול הסכם מתנה של מקרקעין שנערך עבור בתה. הבית המדובר הוא נבנה על ידי האם ועל ידי בעלה שאינו האב הביולוגי של הבת. לאחר שהבת התחתנה, היא גרה מספר שנים ביחידת דיור בתוך הבית ולאחר מכן עזבה עם בעלה לגור בנכס אחר. בשלב מסוים האם חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר שמאפשר לבתה לקבל את הזכויות שלה באותו בית.
אולם, לאחר שהשתיים הסתכסכו, הגישה האם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול ההסכם שמעניק לבתה זכויות בנכס. בייפוי הכוח הבלתי חוזר, חתמה האם על הסכמתה למכור את הבית לבתה בעבור מחיר מוסכם שנמסר על ידה במזומן. בשל הניסוח, טענה הבת כי אי אפשר לבטל את ההסכם מפני שהוא לא העברה במתנה אלא עסקת מכר, ולכן הטענה לסכסוך היא לא עילה קבילה משפטית לביטולו.
האם ייפוי הכוח שנחתם מהווה עסקת מתנה או הסכם מכר?
כאמור, האם חתמה על ייפוי כוח נוטריוני שבאופן מפורש מתאר את מתן הנכס כמכירה ואת הבת כקונה. עם זאת, על הייפוי חתומים האם ובעלה בלבד, ואילו הבת לא רק שאינה חתומה עליו אלא אף לא נכחה במעמד החתימה. במשפט עלתה השאלה האם ייפוי הכוח נחשב לעסקת מתנה שאותה האם יכולה לבטל בגין התנהגות מחפירה של הבת, או שהייפוי נחשב לעסקת מכר שנעשתה ואין הסכסוך מספיק להוות עילה לביטולה.
השופט קבע כי אף על פי שהייפוי מנוסח כעסקת מכר, אין ספק שהוא מהווה במהותו עסקת מתנה. הוא הסביר שעסקת מכר נעשית בהסכמת שני הצדדים, ואילו הייפוי נחתם על ידי האם בלבד כך שהיא היחידה שמכתיבה בו את התנאים, מה שמתאים לעסקת מתנה. לו היה מדובר בעסקת מכר, הדגיש השופט, הבת שתוארה כ"קונה" הייתה צריכה להיות צד להסכם ולפחות נוכחת במעמד החתימה, אם לא חתומה עליו בעצמה.
כמו כן, לא הוכח כי הבת העבירה לאמה כל סכום כסף כתמורה בעבור הנכס, כפי שצוין בייפוי הכוח. השופט הסביר שלא ניתן לראות את ההסכם כחוזה מכר אם הקונה לא שילמה כל תמורה עבור הנכס. נבדקו חשבונות הבנק ומשיכות כספים ולא נמצאו הוכחות להעברת הכספים שתוארה. לפיכך קבע השופט כי הראיות חשובות יותר על פני לשון ייפוי הכוח, ולכן יש להעדיף את גרסת האם שלפיה הייפוי נחתם כעסקת מתנה ולא כהסכם מכר.
האם הבית ניתן במתנה לאלתר מהאם לבת או במילוי של תנאי מסוים?
השופט קבע כי ייפוי הכוח שנחתם מהווה עסקת מתנה ולא הסכם מכר, בין היתר בשל העובדה שלא הוכח יסוד התמורה בעבור הנכס. לאחר מכן נידונה בבית המשפט השאלה: האם הבית ניתן מהאם לבת במתנה לאלתר, או שמא היה תנאי לאותה מתנה והוא לא קוים בידי הבת?
השופט הסביר כי ישנם שני מקרים של הענקת מקרקעין במתנה. במקרה הראשון, העברת הנכס הושלמה ברישום הזכויות, ובמקרה השני קיימת התחייבות אך המתנה לא הועברה באופן מלא. לדבריו, התחייבות בלבד ללא העברה מלאה של הזכויות על הנכס, מאפשרת לנותן המתנה להתחרט ולחזור בו מההתחייבות, גם זה בתנאים מסוימים.
מעדותה של הבת, ובהתאם לגרסתה של האם, עלה כי ייפוי הכוח נעשה מתוך רצונה של האם להגן עליה מפני יורשים אחרים של הבית. עוד הוכח כי הבת לא עשתה שום צעד ממשי כדי להביא לרישום הנכס על שמה מאז נחתם הייפוי. לפיכך, השופט פסק כי ההתחייבות צופה פני עתיד ולא הקנתה לבת זכויות במקרקעין בזמן הווה. בשל הנחה זאת, נקבע כי לאם עומדת האפשרות לבטל את עסקת המתנה לפי התנאים הקבועים בחוק.
השופט קיבל את ביטול עסקת המתנה בשל ההתנהגות המחפירה של הבת
צוין כי לפי הפסיקה, חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה ויתור סופי על זכות החזרה מהמתנה. כלומר, אף על פי שמדובר בעסקת מתנה שלכאורה המתחייב יכול להתחרט ולבטל אותה, עצם החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מבטל זכות זו. השופט הסביר כי גם למקרה זה קיים חריג בסעיף 5 ג' לחוק המתנה תשכ"ח-1968 הקובע כי אם מקבל המתנה התנהג מה שנקרא בשפה המשפטית "התנהגות מחפירה", המתחייב יכול לחזור בו מהענקת המתנה אפילו אם חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר.
יש לך שאלה?
פורום העברה ללא תמורה - עסקת מתנה
לאחר שבחן את הקשר בין האם לבת ואת הסכסוך שעמד ביניהן, הוא קיבל את גרסת האם שלפיה בחרה לתת את זכויותיה בנכס המקרקעין בתנאי לכך שהבת תמשיך לטפל בה בזקנתה. הוא קבע כי הבת ניתקה את קשריה עם האם באופן מוחלט ועזבה אותה כדי להקים לעצמה חיי משפחה, אף על פי שהודתה כי אמה פעלה למענה ולטובתה לאורך שנים. לאחר שקיבל את התביעה והורה על ביטול עסקת המתנה, השופט חייב את הבת בהוצאות המשפט של האם, סכום של 25 אלף שקלים.
תמ"ש 53133-03-19
.jpg)
