לאחרונה, בית משפט השלום בתל אביב יפו קיבל את תביעת זכויות היוצרים שהגישה סטודנטית נגד חברת הוצאה לאור. הסטודנטית טענה כי עבודת התזה שלה בתואר השני במשפטים הוצעה למכירה על ידי אתר אינטרנט שמספק לסטודנטים עבודות אקדמיות בתשלום, זאת כנראה לאחר שהעבודה פורסמה בכתב עת משפטי של הפקולטה שבה למדה.


נמצא כי בעבודה הוכנסו שינויים מינוריים, כמו שינוי הכותרת והסרת הערות שוליים מסוימות והחלפתן באחרות. כמו כן גם הוסר שמה של הסטודנטית ככותבת העבודה. אף על פי השינויים, עמודים שלמים הועתקו מילה במילה. השופט ציין כי לא היה צורך לבחון פסקאות ספציפיות מכיוון שהרוב הגורף של העבודה נמצא מועתק.


בבדיקת בית המשפט עלה כי האתר פרסם עבודות אקדמיות רבות למכירה


לטענת הסטודנטית, עבודת התזה שלה זכתה לשבחים רבים ואף הוזכרה בפסיקות בית משפט מאוחרות. היא ציינה כי העבודה הייתה חדשנית, מקורית בספרות המשפטית וכי השקיעה שעות רבות מאוד בכתיבתה, במציאת מקורות, בהגיית רעיונות ייחודיים ובניסוח המחקר על הכתב.


נמצא כי באתר האינטרנט העבודה הוצעה למכירה, ללא ידיעתה וללא הסכמתה של הסטודנטית, ב-290 שקלים לשימוש רב פעמי וב-590 שקלים באופן אקסקלוסיבי, אם הלקוח מעוניין שהעבודה תירשם על שמו ותהיה לכאורה יצירתו המקורית. הסטודנטית טענה כי יש בכך הפרת זכויות חמורה וכן עשיית עושר שלא במשפט על גריפת רווחים מהעבודה המועתקת.


מבדיקת בית המשפט עלה כי האתר פרסם למכירה עבודות אקדמיות רבות, וכי מטרתו הייתה לסייע לסטודנטים להונות את המוסד האקדמי שבו למדו על הגשת עבודות בנושאי הלימוד השונים שלא נכתבו על ידם. בעל האתר טען בתגובה כי האתר מסייע לסטודנטים לשאוב רעיונות והשראה מעבודות מוכנות, אך לא להעתיק אותן ולהגיש אותן בשמם.


בעל העסק טען כי העבודה לא פורסמה באינטרנט ולכן חשב בטעות שהיא מקורית


השופט לא קיבל את טענותיו של בעל האתר, והראה כי האתר לא שימש רק כספק של מקורות השראה כדבריו, אלא הציע באופן גלוי למכור את העבודות במלואן, כעבודה אקסקלוסיבית שתהיה על שם הרוכש, ואף התחייב לציונים גבוהים בעבור הגשתן. לדבריו זוהי הפרת זכויות בוטה של כותבי העבודות.


בתגובה לטענת הפרת הזכויות, בעל האתר הודה כי העתקת העבודה האקדמית של הסטודנטית הייתה אסורה, אך טען כי הדבר נעשה ברשלנות ובשוגג. לדבריו, הוא קיבל את העבודה מגורם שלישי, וכאשר בדק את המקוריות שלה היא לא העלתה תוצאות במנוע החיפוש של גוגל ולכן לא הייתה לו סיבה לחשוד שהיא מועתקת.


בעל האתר הסביר כי העבודה לא הועלתה לאינטרנט לפני כן, אלא פורסמה בכתב עת מודפס. הוא הוסיף כי מעתה והלאה יידע לבדוק גם במנועי חיפוש אחרים שאינם גוגל, כדי לוודא את מהימנות המקוריות של המאמרים שמגיעים לפתחו.


השופט חייב את בעל האתר לשלם לסטודנטית פיצוי של 90 אלף שקלים


בעל האתר לא הצליח לספק לבית המשפט ראיות שלפיהן אכן קיבל את העבודה המועתקת מגורם שלישי. לא היו ברשותו תיעוד טלפוני, תכתובת בתוכנת מסרים מיידית או בדואר אלקטרוני שהעידו על התקשרות עם גורם חיצוני שהעביר לו את העבודה. זאת ועוד, השופט הדגיש כי בעל האתר טען שכותבי העבודות מקבלים חלק מהתשלום שניתן על מכירתן, ולכן היה צורך ברשומה כספית כלשהו שתעיד על תשלום לצד שלישי, אך זו לא הוגשה לבית המשפט.


לפיכך השופט קבע כי בעל האתר הוא האחראי הבלעדי לפרסום העבודה המועתקת באתר ולהפרת זכויות היוצרים של הסטודנטית. עוד הוא ציין כי אופי האתר כולו אינו תמים וכי הוא מסייע להונות מוסדות אקדמיים, תוך השגת רווח כספי באמצעות תיווך בין כותבי עבודות ובין סטודנטים לא ישרים.


בשלב מסוים של המשפט, בעל האתר הודה באחריותו למעשה, ואף הסכים לשלם פיצוי עבור ההפרה, אך טען כי יש צורך במידתיות ולכן יש לחייבו בסכום פעוט על העבירה שנעשתה לדבריו מתוך חוסר תשומת לב ובשוגג. השופט קבע כי סכום הפיצוי, מעבר לעוגמת הנפש המתבקשת של הסטודנטית שעמלה על עבודתה תקופה ארוכה, חייב לכלול גם מרכיב מרתיע בעבור האדם הספציפי וכן בעבור הציבור.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות יוצרים במוזיקה ואמנות


בסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים נקבע כי פיצוי בגין הפרת הזכות, ללא הוכחת נזק, יגיע עד לסך של 100 אלף שקלים. מתוך כך השופט קבע כי בעל האתר מחויב לפצות את הסטודנטית בסכום של 90 אלף שקלים. כמו כן, הוא נדרש לשלם את הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינה של הסטודנטית בסך 30 אלף שקלים.


ת"א 47702-04-17