לאחרונה, בית הדין האזורי לעבודה בירושלים עסק בתביעת פיצויים שהגיש עובד אחזקה בעקבות הליך פיטוריו. עובד האחזקה, אדם בן 61 במועד התביעה, היה שכיר במוסד חינוכי במשך יותר משלושים שנה עד שצוות הניהול פיטר אותו מתפקידו. נוסף על הפרשי שכר שטען שמגיעים לו, העובד עתר לפיצויים בגין נסיבות הפיטורין ועוגמת נפש שנגרמה לו לטענתו.


מטעם מנהלי המוסד החינוכי נטען כי לאורך שנות עבודתו האיש היה מבקש תוספות שכר והטבות דרך קבע, וכי ההנהלה הייתה נעתרת לו פעמים רבות. הרקע לפיטורין, כך הודגש, הוא בעקבות דרישה להעלאת שכר לא-מידתית שהמוסד לא היה יכול לאפשר לעצמו בשל תקציב מוגבל. עוד נטען כי יחסי האמון בין ההנהלה ובין העובד התערערו לנוכח הפרת הסכם שלפיו העובד לא יעלה טענות כנגד המוסד על תנאי העסקה קודמים, זאת בתמורה להעלאת שכר משמעותית.


טענות הפרשי השכר והשעות הנוספות של העובד נדחו על ידי בית המשפט


עובד האחזקה טען בכתב התביעה כי לא שולמו לו שעות נוספות והפרשי שכר שהיה זכאי להם לאורך תקופת עבודתו. אולם, הנהלת המוסד טענה בתגובה כי היא הפרישה תגמולים ופיצויים לקרן הפנסיה שצוינה בחוזה העבודה, לפי החוק, וכי הסכום עולה על סכום פיצויי הפיטורין המגיעים לעובד. נקבע כי הפגמים היחידים שאותרו בתלושי השכר היו בהפרשות פנסיה של שנת 2001 וחלה עליהם התיישנות, כך שהם אינם רלוונטיים.


יתר על כן, בחוזה עבודה חדש שנחתם ב-2010 בין המוסד החינוכי ובין העובד, הוא הצהיר שהוא מוותר על כל טענות שהיו לו ביחס לתנאי העסקתו הקודמים, בתמורה להעלאה בשכר. הנהלת המוסד טענה כי שכרו של העובד אכן הועלה לאחר מכן, ולכן העלאת טענות עבר הנוגעות לפנסיה מופחתת לכאורה היא דבר שנעשה בחוסר תום לב מצידו. השופטת קיבלה טענה זאת ודחתה את רכיב התביעה לקבלת פיצויי פיטורין.


העובד טען כי פיטרו אותו סמוך לגיל הפנסיה ולפני חתונת שתי בנותיו


בכתב התביעה צוין כי בזמן הפיטורין העובד היה בן 58, בגיל שאינו רחוק מגיל הפרישה, זאת לאחר שעבד יותר משלושים שנה במוסד בהתמדה ונאמנות.


עוד הוזכר כי בתקופה שבה פוטר עמד לחתן את שתי בנותיו, דבר שהיווה מעמסה כלכלית על המשפחה שנשענה ברובה על משכורתו. כך לדברי עורך דינו של עובד האחזקה, הפיטורין גרמו עוגמת נפש רבה לו ולמשפחתו. עם זאת, מדברי הנהלת המוסד עלה כי הרקע לפיטורי עובד האחזקה היה בשל דרישות חוזרות ונשנות מצד העובד להעלאת שכר, ולא על רקע גילו או סיבות אחרות.


עוד נטען כי לאורך שנים העניקו העלאות והטבות שונות לעובד האחזקה, כך שלקראת פיטוריו קיבל משכורת של 16 אלף שקלים, נוסף על הוצאות רכב. אולם, הוא דרש העלאה נוספת עד למשכורת של 20 אלף שקלים, דבר שלטענת המוסד לא היה באפשרותם לספק בשל קשיים תקציביים.


מעסיקיו של העובד טענו כי הפיטורים נעשו על רקע דרישות מוגזמות וחוסר אמון


חברי הנהלת המוסד החינוכי העידו כי בשלב מסוים הבינו שהעובד לא מתכוון לוותר על דרישותיו ולא היה מנוס מלפטר אותו. עוד הודגש כי נוצרו יחסי אי-אמון ביניהם ובין העובד, גם בשל הדרישות הלא-מידתיות וגם על רקע תלונותיו בגין פנסיה מופחתת, טענות עבר שהעלה מחדש אף על פי שחתם על הסכם ויתור לגביהן.


מניתוח ההתקשרות בין עובד האחזקה ובין הנהלת המוסד החינוכי שבו עבד, עלה כי נעשו פגישות רבות שמטרתן ניסיונות פשרה. בשלב מסוים המנהלים הבהירו לעובד כי לא יוכלו לקבלו את דרישת השכר האחרונה וכי אין אישור לכך במחלקת הכספים. אף על פי כן, הובטח לעובד שיוכל לדבר עם הוועד המנהל והדבר לא קוים טרם פיטוריו.


במשפט הוכח כי לא הובהר לעובד שיפוטר אם לא ירפה מדרישת העלאת השכר


השופטת ציינה כי הנסיבות שהובילו לפיטורי העובד הן על רקע ערעור יחסי האמון עם ההנהלה, נוסף על הדרישה שלו להעלאת שכר שלא בהתאם לתקציבי המוסד ולכן לא ניתן לטעון כי העובד פוטר בשל גילו.


עם זאת, היא מצאה כי צוות הניהול לא הבהיר לעובד שהתוצאה של ההתעקשות על ההעלאה תהיה פיטורין. היא ציינה כי למעסיקים יש אחריות להיות ברורים בקשר לגורל התעסוקה של עובדיהם, אפילו אם העובדים אחראיים לסיבה שבגינה הם מפוטרים. היא הוסיפה כי לא היה מקום לטעת בעובד תקוות שווא בקשר להעלאה, ולכן היה עליהם להתריע בפניו שיפוטר אם לא יקבל את המצב הקיים.

 

יש לך שאלה?

פורום חוזה עבודה


לפיכך, היא קבעה כי המוסד החינוכי שבו עבד האיש יפצה אותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, בין היתר על כך שלא הובהר לו המצב התעסוקתי שבו היה מצוי. לסיכום, השופטת פסקה לעובד האחזקה פיצוי בסך 80 אלף שקלים וכן הפרשי שכר של כמעט 20 אלף שקלים בגין תוספות לשכר בחודשיו האחרונים לעבודה.

 


סע"ש 11477-03-17