לפני שבועיים, בית משפט השלום בתל אביב יפו קיבל תביעת פיצויים שעסקה בנזקי גוף שנגרמו לילד בן 6 שנפל ברחוב. לפי כתב התביעה, הקטין שיחק עם כמה מחבריו בחצר הבניין שבו התגורר בחולון. לאחר שהכדור שבו שיחקו התגלגל מחוץ לחצר, הילד רץ לעברו לאורך המדרכה ברחוב.


אמו של הקטין שהשגיחה על הילדים ראתה אותו, קראה לו לחזור ורצה אחריו מחשש שיתפרץ לכביש. כשהקטין הגיע לערוגה של עץ הקבועה במדרכה, הוא נתקל בצינור ברזל חתוך, נפל ונחבל בידו. בעקבות התאונה, הקטין באמצעות אמו ועורך דין, הגיש תביעת פיצויים נגד עיריית חולון עבור נזקי הגוף שנגרמו לו.


הצדדים לא הסכימו להצעת הפשרה שהשופט הכין עבורם כדי להימנע מההליך


בפתח פסק הדין ציין השופט כי הוצע לצדדים להגיע לפשרה. אולם, הם החליטו שלא לקבל אותה ולהמשיך להליך משפטי כדי שיוכלו לטעון את טענותיהם.


בפתח התביעה הודגש כי הצדדים חלוקים בשאלת חבות העירייה על קרות התאונה ותשלום הפיצויים, וכן בשאלת הנזק והשלכותיו - במידה שתוכח חבות העירייה - דבר שמשפיע על גובה הפיצויים.


בתגובה לשאלת החבות טען עורך הדין: העירייה מחויבת לתיקון ליקויים בשטחיה


לכתב התביעה צורפו תמונות של הערוגה במדרכה שהאם צילמה מיד לאחר נפילת בנה. מהתמונות עלה כי אכן היה קיים מפגע בזמן התאונה, ועורך הדין ציין כי לאחר התאונה העירייה תיקנה אותו, מה שמעיד על כך שהכירה בו כמסכן הולכי רגל. כמו כן נוספה לתביעה עדותה של האם שרצה אחרי הקטין וראתה אותו מייד לאחר הנפילה.


מטעם העירייה נטען בתגובה כי מסלול הריצה שהקטין ביצע לכאורה אינו הגיוני ואינו מתאים לנפילה בעקבות המפגע בערוגה. עורך הדין שייצג את העירייה במשפט הוסיף כי האם רצה אף היא ולא הייתה יכולה לראות ממה בנה נפל בדיוק. הודגש כי הילד היה יכול למעוד גם בלי שום קשר למפגע, ותאונה כזו אינה מחייבת את העירייה לשלם על נזקיו.


כמו כן, צוין כי לא ניתן לקבל את התביעה על סמך עדות יחידה של האם. עורך הדין של הילד טען מנגד שהיא לא בעלת הדין, אלא הילד שלה והוא לא נדרש להיחקר בבית המשפט. בסוגיה זו הכריע השופט כי לא ניתן לדחות כל תביעה המוגשת על סמך עדות יחידה, ולכן ניתן לסטות מהדרישה לתוספת ראייתית ולהסתפק בעדות כזו כל עוד קיים נימוק הגיוני.


בתגובה לשאלת הנזק שנגרם לילד, העירייה טענה: הוא חזר לשחק כדורגל


מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם הילד ובאי כוחו, טען כי קיימת לו נכות רפואית קבועה בשיעור של כמעט 15% בעקבות התאונה, זאת בשל פגיעה בידו השמאלית. מנגד, הוגשה חוות דעת של אורתופד מומחה מטעם העירייה, ולאחר שבדק את הילד הטען כי אין לו פגיעה משמעותית ביד, ונכותו הקבועה היא בשיעור של 5% בלבד בעקבות צלקת גדולה.


בעקבות הפער בין שתי חוות הדעת וחוסר הסכמתם של הצדדים להגיע להסכם פשרה גם בתחום הנזק, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו נטען כי לילד קיימת נכות רפואית קבועה בשיעור של 10% סך הכול, כאשר חצי מהנכות היא עבור חבלה בשורש היד והחצי השני עבור צלקות באמה.


בפסיקת פיצויים עבור נזקי גוף, הנכות התפקודית נקבעת על ידי השופט, לרוב תוך שקילת הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה הרפואי. חשיבותה של גובה הנכות התפקודית בתביעה הוא מכריע מכיוון שהיא זו שמשפיעה על חישוב גובה הפיצויים.


לפיכך, עורך הדין של הילד עתר לנכות תפקודית קבועה בשיעור של 10% ואילו עורך הדין מטעם העירייה טען כי לא נותרה נכות תפקודית כלל וכי הקטין שב לשחק כדורגל באופן רגיל.


השופט קבע כי עוולת הרשלנות מתקיימת ולכן העירייה מחויבת לפצות את הקטין


לאחר שבחן את הראיות והעדויות השונות, קבע השופט כי עדות האם אמינה וקוהרנטית וכי הוא השתכנע שבנה אכן נפל כתוצאה מהמפגע שבערוגת העץ. הוא סבר כי העובדה שהעירייה לא טרחה להציג יומן אירועים או עדים שיטענו לגבי המפגע או התיקון עומדת לחובתה.


השופט הדגיש כי צינור ברזל חתוך המצוי בערוגת עץ, מהווה מפגע מסוכן עבור משתמשי הדרך וכי באחריות העירייה לתחזק את הערוגות ולתקן מפגעים שכאלו. לדבריו, הקטין נפגע מכורח התרשלות העירייה ולכן היא מחויבת לשלם לו פיצויים על הנזקים שנגרמו לו בתאונה.


נקבעה לקטין נכות תפקודית בשיעור של 7.5% - העירייה חויבה בפיצויים של 155 אלף שקלים


בהכרעה בסוגיית הנזק, השופט הכריע כי הנכות התפקודית של הקטין נגזרת מהנכות הרפואית. הוא הסביר כי את הנכות בשיעור של 5% שנקבעה בהיבט האורתופדי יש להכליל במלואה, נוסף על מחצית הנכות שנקבעה עקב הצלקות, כלומר נכות תפקודית בשיעור של 7.5%.


לאחר חישוב של הפסדי השתכרות עתידיים, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת לרבות כאב וסבל, השופט קבע כי סכום הפיצויים שהעירייה מחויבת לשלם לקטין הוא של 155 אלף שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים


השופט קבע כי אין אשם תורם במקרה זה, מכיוון שמדובר בקטין בן 6 שרץ אחרי כדור ובתאונה שאירעה לו מבלי שצפה את הסיכון או היה מודע לו. נוסף על סכום הפיצויים, העירייה חויבה לשלם גם את שכר טרחת עורך דינו של הילד, סכום של כ-36 אלף שקלים.

 


ת"א 9577-12-16