לפני שבועיים, בית משפט השלום בנצרת עסק בתביעת פיצויים שהוגשה על ידי עורך דין נגד אדם שאיתו נכנס לשותפות עסקית. בשנת 2008, עורך הדין חבר לאיש לצורך הקמת עסק של ייצור ושיווק מאפים באיטליה, ולצורך כך חתם איתו על הסכם מייסדים אשר פירט את תנאי השותפות ואת תחומי האחריות.


שנה לאחר מכן, עורך הדין ביקש לעזוב את השותפות ולקבל את השקעותיו הכספיות חזרה. לטענתו, האיש שכנע אותו להישאר תמורת תשלומים עבור עבודתו. בשנת 2010, השותף פעל להשכיר את פעילות העסק לחברה אחרת, לטענת עורך הדין ללא ידיעתו או הסכמתו, דבר שהוביל לפירוק השותפות.


כתוצאה מכך, עורך הדין החליט לתבוע את האיש בגין הפרת הסכם מייסדים, כמו גם על החזרי הוצאות, חלקו בהכנסות, ותשלומים שהובטחו לו כתוצאה מפעילותו בעסק.


עורך הדין טען כי הובטחו לו תשלומים שונים בעבור הישארותו בשותפות


לפי כתב התביעה, העסק באיטליה היה מצוי בקשיים כלכליים, ועל רקע זאת האיש נפרד משותפיו המקוריים והכניס במקומם לשותפות את עורך הדין יחד עם אדם נוסף. לאחר תקופה של שנה שבה העסק לא הרוויח, האדם השלישי שהיה אמון על ייצור האוכל ביקש לפרוש.


לטענת עורך הדין הוא רצה לצאת מהשותפות גם הוא, אך השתכנע להישאר בה ולמלא את מקומו של מי שעזב, זאת בתמורה לתשלומים מהשותף שנותר. הוא הסביר שהיה צריך ללמוד להכין את האוכל, נוסף על תפקידים אחרים שמילא בהיבט המשפטי ובהיבט השיווקי, לנוכח ידיעתו את השפה האיטלקית.


היחסים בין עורך הדין ושותפו הידרדרו עד כדי קטטה אלימה ותלונה במשטרה


מדבריו של עורך הדין עלה כי לאחר ששהה בביקור בישראל, הוא חזר לאיטליה וגילה להפתעתו כי השותף השכיר את פעילות העסק לחברה אחרת בתחום שיווק האוכל. הוא גרס כי פעולה זו נחשבת להפרת הסכם המייסדים שנחתם, מכיוון שהדבר נעשה ללא הסכמתו, תוך התעלמות מזכויותיו כשותף בעסק.


היחסים בין השותפים הידרדרו, והחברה ששכרה את העסק פורקה אף היא כך שלא היה מנוס מסגירת העסק ועזיבת השותפות. נטען כי השותף ועורך הדין ניסו להגיע להסכמות ולפשרה אך ללא הצלחה, והם הסתכסכו ואף נקלעו לקטטה פיזית שבגינה הוגשה תלונה במשטרה.


בתביעה האזרחית שהגיש עורך הדין הוא ציין את סכומי הפיצויים שהוא עותר עבורם, ביניהם הוצאות מחייה ונסיעות באיטליה, תשלומים שהובטחו לו לאחר שנשאר בעסק למרות רצונו לפרוש כבר ב-2009, חלקו בשווי העסק וכן פיצויים על עוגמת נפש וטרדה בשל השכרת העסק לחברה אחרת ללא הסכמתו.


השותף טען כי עורך הדין לא מילא את הבטחותיו ולא שיקם את העסק כפי שהוסכם


בתגובה לטענות עורך הדין, השותף טען כי בשום שלב לא סוכם ביניהם על תשלומים בעבור עבודות מסוימות או אחרות. הוא הסביר כי השכרת העסק נעשתה על רקע חובות כספיים גדולים שנשא בהם לבדו, ועל רקע העובדה שביקש למכור את העסק ואילו עורך הדין לא הסכים לכך. לדבריו לא היה מנוס מהשכרה כדי לצמצם את החובות, וכי לא היה צורך בכך בכלל לו היו מוכרים את העסק ומכסים את החובות בכספי המכירה.


עוד הוא טען שמלכתחילה הכניס את עורך הדין לשותפות משום שהציג את עצמו כמשווק מצליח, אף על פי שלא היה כזה. הוא הדגיש כי הוא זה שיצא מופסד מהעניין, מפני שחוסר המקצועיות של עורך הדין הוביל לנזקים ולקריסת העסק שלא שיווק את תוצרתו.


כתב התביעה לא כלל ראיות מספיקות לגבי שווי השותפות בזמן סגירת העסק


בדיון ההכרעה השופטת ציינה כי עורך הדין לא הביא מספיק ראיות שיציגו את מצב השותפות לאורך השנים ואת נכסיה בעת פירוקה. היא הסבירה כי מהדוחות הכספיים שהועברו נמצאו בעיקר הפסדים, וכשהיה רווח הוא היה מינורי יחסית.

 

הדוחות תמכו בטענת שותפו של עורך הדין שלפיה העסק לא הרוויח מספיק כדי שיהיה ניתן לחלק ביניהם כספים. לדבריה, עורך הדין ציין את הכנסות העסק מבלי להתחשב בהוצאות, ולכן הוא לא יכול לקבל את חלקו המוסכם ברווחים, מכיוון שאין ראיה שלפיה ניתן לחשב אותם.


לפיכך, השופטת דחתה את רוב רכיבי התביעה וקבעה בין היתר, כי לא הוגשו מצד עורך הדין מספיק ראיות בצורת מסמכים וקבלות המשקפים את השקעתו בעסק, כך שהוא לא הוכיח את טענותיו. היא הוסיפה כי אין כל התחייבות כתובה של השותף לתשלום עבור הישארותו של עורך הדין, ולכן לא ניתן לקבל את טענתו זו.


השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי וחייבה את השותף בתשלום פיצויים


לאחר שקבעה כי רוב טענותיו של עורך הדין נדחות, השופטת קיבלה את הרכיב שבו טען עורך הדין כי נגרמה לו עוגמת נפש בשל התנהלות השותף בעסק. היא הסבירה כי השכרת העסק, ללא ידיעת עורך הדין שהיה שותף מלא בו, נעשתה בצורה שנוגדת את אופי השותפות. לדבריה ייעוד העסק, מכירת דברי מאפה, למעשה נגנז ברגע שפעילותו הושכרה לחברה אחרת.


השופטת קבעה כי הדבר מהווה הפרה של הסכם המייסדים בין עורך הדין והשותף, הן בשל ניתוק העסק מהייעוד שלו כפי שנקבע בהקמת השותפות, והן בשל הפעולה החד-צדדית ללא הסכמה וללא ידיעה של עורך הדין. היא ציינה כי אף על פי שהוא התנגד למכירת העסק, ובכך לטענת השותף, גרם להגדלת החובות, היה צריך לפנות לגישור או להגיש תביעה מתאימה, ולא לפעול מאחורי גבו.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני חוזים / הסכמים


השופטת קבעה כי בשל הפגיעה באמון בין השניים שהיו שותפים בעסק, ובשל עוגמת נפש משמעותית שנגרמה לעורך הדין, השותף ישלם לו פיצויים בסך של 70 אלף שקלים. כמו כן, היא חייבה אותו בתשלום הוצאות נוספות של העו"ד בסכום של 15 אלף שקלים.

 


ת"א 62095-07-14