בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו עסק בתביעה שהגיש גבר נגד גרושתו. לבני הזוג יש שתי בנות, כאשר רק הצעירה מביניהן שומרת על קשר רציף עם אביה ושוהה במגוריו בזמני השהות שנקבעו, ואילו הבכורה הפסיקה לבקר אותו וגם לא מדברת איתו.


התביעה הוגשה על רקע הניתוק עם הבת שלטענת אביה נגרם בשל הסתה של הגרושה כנגדו. האב הוסיף שהוא חושש כי ברבות הזמן גם בתו הצעירה תושפע מהניתוק ותתרחק ממנו אף היא. האם טענה בתגובה כי היא כלל לא השפיעה על המצב, וכי הניתוק התרחש בשל התנהגותו של האב עצמו שלא הקדיש לבתו די זמן.


השופט קבע כי יש לטפל בתיק באופן מיידי לפני שהילדה תהיה בגירה לפי החוק


עורך הדין של האם ביקש מהשופט לדחות את התביעה ולהשאיר את זמני השהות כפי שהם, אף על פי שהילדה אינה פועלת לפיהם. השופט ציין בפסק הדין שהשארת זמני השהות ודחיית התביעה על הסף יאפשרו את המשך הניתוק בין האב ובתו, ולכן לא קיבל את הבקשה.


בפסק הדין הודגש כי הבת הגדולה בת 16.5, דבר שמחייב פעולה מיידית מצד בית המשפט. השופט הסביר שאם ההליך יוארך עד לקבלת תסקיר על אודות הקטינה, בית המשפט לא יוכל להתערב בניתוק בינה ובין אביה מכיוון שהיא תוגדר כבגירה לפי החוק.


נטען כי לילדה יש בעיות ביטחון ודימוי עצמי וכי היא מושפעת מאוד מאמה


השופט מינה אפוטרופוסית לדין בעבור הקטינה וביקש ממנה להגיש חוות דעת בעניינה, נוסף על התרשמותו האישית הבלתי אמצעית ממנה בעקבות השיחה עמה. לדברי האפוטרופוסית, מדובר בקטינה בעלת דימוי עצמי נמוך, קשיים לימודיים וחברתיים, אישיות ילדותית ואף סימנים של דיכאון.


השופט קיבל את דבריה של האפוטרופוסית והוסיף כי נראה שהיא רגישה באופן מיוחד להתנהגויות השונות של הוריה. הוא הדגיש כי אף על פי שגילה קרוב לבגרות, מדובר בילדה מוחלשת שרצונה תלוי בסובביה וקל להשפיע עליה.


על רקע נישואיו השניים של האב, הבת הבכורה קיבלה ממנו פחות תשומת לב


בהכרעת הדין צוין כי במשך שנים לאחר הגירושין שתי הבנות היו מגיעות באופן קבוע לביתו של האב ונשארות עמו בקשר תקין. עם זאת, כאשר האב התחתן בשנית והביא לעולם ילד קטן עם אשתו החדשה, תשומת לבו הופנתה כלפי שניהם באופן שדחק את הבת, לתחושתה, מחוץ למסגרת.


נטען כי גם לאישה השנייה היו ילדים מקשר קודם, ובשל כך הבת לא הרגישה חלק מהתא המשפחתי החדש בביתו של אביה. באופן ישיר, ובעקבות קשייה הרגשיים והלימודיים, התפתחו מריבות בין הבת ובין האב ואשתו החדשה.


השופט ציין כי גם התנהגות זו של האב ורעייתו היא שגרמה לבת להתרחק, לפחות בהתחלה. עם זאת, הוא הבהיר כי התרשם מהבת שהיא הייתה שמחה לחזור לקשר אישי עם אביה, וכי הריחוק המשמעותי בין השניים מקורו בהתנהגות האם.


האם סיפרה לבתה שהאב מתכנן להעביר אותה לגור אצלו נגד רצונה


השופט הדגיש כי בתחילת פגישתו עם הילדה היא סיפרה לו שאביה מחייב אותה לגור עמו, אך הדבר כלל לא עלה מדברי האב קודם לכן. לאחר ששאל את הקטינה מדוע היא חושבת כך, היא הסבירה שהאם הטמיעה בה את הרעיון וטענה בפניה באופן חוזר שהאב זומם להכריח אותה לגור עמו ועם אשתו החדשה.


עוד עלה כי האם באופן מתמשך מעודדת את בתה שלא להגיע לזמני השהות עם אביה, ומטפחת את הניתוק ביניהם. האם טענה מנגד כי הרקע לקרע הוא אירוע שבו האב מנע מהילדה להתקשר אליה כשרצתה שתאסוף אותה ממנו. לדבריה, הבת אף שלחה לה הודעה ובה טענה שהאב הרביץ לה. עם זאת, לאחר שהוגשה תלונה במשטרה היא נסגרה ללא כתב אישום.


הורה משמורן מחויב לדאוג לקיום קשר בין ילדיו ובין ההורה האחר


השופט קבע כי האם הובילה לניכור הורי בין הילדה ובין האב, זאת משום שהעמיקה את הקרע וניצלה את הריב ביניהם. הוא הסביר שהאם שידרה לבתה שעדיף לה להתנתק מאביה, וטענה כי התביעה שהגיש בבית המשפט מטרתה לחייב אותה לגור עמו.


לדבריו, אחריות ההורה המשמורן היא לוודא שלמרות הריחוק לאחר הגירושין יתקיים קשר רציף בין ההורה השני ובין הילדים. הוא ציין כי האב אמנם הביא לידי ריחוק ראשוני עם הבת, אך האם במקום לגשר בין הצדדים החריפה את הקרע כשהיא מתעלמת מצרכיה הנפשיים של בתה.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות


לסיום, הוא החליט כי הקטינה והאב יחדשו את הפגישות ביניהם, ללא מעורבות האם, וכי האפוטרופסית לדין תקבע לה טיפול רגשי מפסיכולוג או בעל מקצוע מתאים אחר. הוא הזכיר כי בית המשפט יכול להפעיל סנקציות שונות על הורה שיפר את פסק הדין, דוגמת פגיעה ברישיון הנהיגה וכלים אחרים המצוינים בחוק ההוצאה לפועל. לבסוף הוא פסק כי האם תישא בהוצאות שכר טרחת עורך הדין של האב, סכום של 3,000 שקלים.

 


תלה"מ 12314-05-20