בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין הפרת זכויות כלפי עובד וכן פיצוי בגין שימוש בלשון הרע, שהגיש קצין בטחון נגד מקום עבודתו.


עובדי החברה קיבלו מסרון אודות פיטוריו של הבחור


העובד טען שמעסיקיו הפרו את חוק איסור שימוש בלשון הרע, כאשר השפילו ולעגו לו מול עובדים אחרים. כמו כן, העובד טען כי מעסיקיו שלחו הודעות לכל עובדי החברה לגבי דרישותיו הנוגעות לזכויותיו כעובד, וכן נודע לעובד כי מנהלת הכספים של החברה הורתה לעקוב אחריו בטענה שאינו משלם עבור האוכל שקונה.


יתרה מזאת, טען העובד כי ההודעה שקיבל בה נדרש לא להגיע לעבודה יותר הופצה לכל שאר העובדים לפני שעוד הגיעה אליו, ושמו צוין בה 5 פעמים, וכן טען כי בהמשך החברה שלחה הודעות לעובדיה בבקשה שלא להעניק לעובד שירותים.


יתר על כן, העובד טען כי כאשר הגיע למסעדה בה נהגו לאכול העובדים, עובדי המסעדה סירבו להעניק לו שירות, וכן טען כי הוא הושפל ברחבי עירו.


כמו כן, העובד הדגיש בטיעוניו שההודעה לגבי פיטוריו נעשתה בניגוד לחוק ההודעה המוקדמת שנקבעה בהסכם הקיבוצי ובניגוד להבטחה שקיבל ממעסיקו.


נוסף על כך, העובד טען כי במהלך שיחת השימוע ניסה לשכנע את הבוס שלו להשאיר אותו בעבודה, ונתן מספר נימוקים, אך יום למחרת השימוע אמר לו הבוס במהלך שיחה שנערכה במסדרון שהוא החליט לפטרו מבלי לספק לו נימוקים.


העובד ציין כי מנכ"ל החברה הקודם הבטיח לו שתקופת העסקתו תוארך למשך 3-5 שנים נוספות, ועל כן ביקש פיצויים בשווי של 12 משכורות.


כמו כן, הדגיש העובד בטיעוניו כי מעסיקיו היו צריכים לדאוג לצרפו לקרן פנסיה כבר בתחילת העסקתו ולא עשו זאת, וכן טען כי מנכ"ל החברה הורה לבטל את קרן הפנסיה שלו ללא הסכמתו ובכפייה.


לבסוף, העובד ביקש לקבל פיצויי פיטורין בסך 17,780 שקלים, כמו כן ביקש תשלום עבור שעות עבודה נוספות משום שמעסיקיו הורו לו להחתים כרטיס עבודה פעם אחת ביום בלבד, וכן טען כי לא שולמו לו כל ימי ההבראה שמגיעים לו על פי החוק ודרש את תשלום ההפרש.


המעסיקים טענו שמנהלת הכספים הייתה זו שהחליטה על בדיקת העובד


מנגד, מעסיקיו טענו כי הוא לא ביקש להמשיך בעבודה לתקופה נוספת וכן הדגישו כי לא הובטחה לו עבודה לתקופה נוספת.


כמו כן, המעסיקים התייחסו לבקשתו של העובד לתשלום שעות נוספות וטענו כי הוא היה שימש בתפקיד בכיר, היה אחראי על שעות עבודתו וניהל את זמנו. עוד נטען כי במהלך עבודתו העובד לא נדרש לעבוד בשעות עבודה נוספות וכן לא דרש תשלום נוסף.


נוסף על כך, המעסיקים התייחסו להעברת פוליסת הביטוח וטענו כי ההעברה נעשתה ביוזמת המנכ"ל לאחר אישורו והסכמתו של העובד, וכן הדגישו כי במהלך המעבר הסבירו לו על ההשלכות שבמעשה והוא אף הסכים לשחרור חלק מהכספים הצבורים.


לבסוף, התייחסה החברה גם לטענתו של הבחור בדבר הפרת חוק איסור לשון הרע וטענה כי הבדיקה של התנהלותו נעשתה ביוזמת מנהלת הכספים, וכן הדגישו כי איסור הכניסה שהוטל עליו נעשה משום שהיה יוצר אווירה בעייתית בין כל העובדים.


השופטת פסקה לטובת העובד פיצויים בסך 50,000 שקלים בגין לשון הרע


בהכרעתה, התייחסה השופטת למסרונים שנשלחו לשאר עובדי החברה אודות פיטורי העובד, וקבעה כי לא היו רלוונטיים עבור שאר העובדים ואינם נחלת הכלל, ועל כן מהווים הפרה של חוק לשון הרע. כמו כן, איסור הכניסה שהוטל על העובד גרם לעלבון קשה עבורו. על כן, השופטת קבעה כי מעסיקיו יפצו אותו בגין הפרת חוק איסור לשון הרע בסך של 50,000 שקלים.


השופטת התייחסה בהכרעתה לעדותו של העובד וקבעה כי היא אמינה, ומשום שמעסיקיו לא שקלו את הארכת תקופת עבודתו לאחר גיל הפרישה, פסקה לטובת העובד פיצויים בסך 100,000 שקלים.


נוסף על כך, קבעה השופטת כי ישולמו לעובד פיצויים עבור הפרשי שכר בגין תוספת ותק בסך של 41,073 שקלים, פיצויים עבור הפרשי פיצויי פיטורים בסך 94,618 שקלים וכן פיצוי בסך 2,054 שקלים עבור הפרשות לפנסיה ו-3,080 שקלים עבור ההפרשות לקרן ההשתלמות.


יתרה מזאת, השופטת התייחסה בהכרעתה לטענתו של הבחור ביחס לכך שהועבר לחברת פנסיה אחרת מבלי שאישר זאת, והחליטה לדחות טענה זו משום שהעובד לא הוכיח את סירובו להצעה.


יתר על כן, השופטת ייחסה חשיבות לטענת המעסיקים ביחס לכך שהעובד היה בתפקיד בכיר, היה אחראי לניהול שעות עבודתו, ולא דרש תשלום שעות עבודה נוספות במהלך עבודתו ולכן קבעה כי העובד לא זכאי לפיצויים בגין רכיב זה.


סכום הפיצויים הכולל שנפסק לטובת העובד הועמד על סך של 322,910 שקלים.


סע"ש 40740-12-16