שאלת ההתישנות בתביעות רשלנות רפואית

שאלת ההתיישנות ברשלנות רפואית הינה סוגיה מורכבת ודינאמית לאור מורכבות התחום היות וקיימים מקרים שהרשלנות או הנזק אינם מתגלים באופן מיידי אלא רק לאחר מספר שנים.

במרבית המקרים יש התיישנות של התביעה לאחר 7 שנים מיום שניתן הטיפול הרשלני כאשר מדובר בקטין תקופת ההתיישנות
הינה 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18, כלומר עד שהקטין מגיע לגיל 25.

עם זאת במקרים בהם הנזק לא מתגלה מיידית, יש התיישנות של התביעה לאחר 7 שנים מיום גילוי הנזק ובלבד שלא
עברו 10 שנים מיום הטיפול, חשוב לזכור כי יש מקרים בהם תקופת ההתיישנות יכולה להיות ארוכה יותר.

ישנם מקרים שבהם בית המשפט עשוי להכיר בזכות תביעה למרות שהתביעה התישנה לכאורה ולקבוע כי תקופת ההתיישנות
תהיה ארוכה יותר.

נפגעי רשלנות רפואית אשר מועד ההתיישנות של תביעתם חלף יכולים בכל זאת לטעון כי במקרה הספציפי שלהם יש מקום לקבוע כי מרוץ ההתיישנות החל רק בחלוף זמן רב מיום הטיפול הרשלני במקרים הבאים:

גילוי מאוחר של הנזק, גילוי מאוחר של הקשר הסיבתי העובדתי בין הנזק לבין האשם של נותן הטיפול הרפואי, גילוי מאוחר של הנפגע באשר לעצם זכותו לתבוע בעילת רשלנות רפואית, השגה באיחור של הראיות או המסמכים הרפואיים הנדרשים להוכחת התביעה, גילוי מאוחר של הזהות של המטפל שהתרשל בטיפול הרפואי.