השופט: ריח אלכוהול לא די בו כדי לקבוע שהנהג שיכור

 

בית משפט לתעבורה בתל אביב זיכה מחמת הספק על נהיגה בשכרות, את ר' , שיצא מבילוי אצל הוריו באשדוד ונתפס בשעה שלוש לפנות בוקר עושה פניית פרסה בלתי חוקית ברחוב קיבוץ גלויות בת"א.

 

טענת ההגנה שעלתה בפני בית המשפט , כי הנהג לא היה שיכור כלל וכשהגיע לתחנת המשטרה הוא ביקש לבצע את הבדיקות להוכחת טענתו אך במקום שיאפשרו לו לבצע את הבדיקות, השוטרים הוציאו אותו בכוח מתחנת המשטרה בטענה שהוא שיכור מבלי שנבדק במכשיר הינשוף. לדבריו לא ניתן לקבוע שכרות רק על סמך ריח האלכוהול שנדף מפיו.

 

המשטרה טענה מנגד כי הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור, ביצע עבירת תנועה ולא עצר רכבו עד שהניידת חסמה את רכבו. בנוסף הוא סירב לבצע את 'מבחני המאפיינים' ואת 'בדיקת הינשוף', למרות שהובהרה לו משמעות הסירוב כדין.

 

השופט קיבל את טענת ההגנה לפיה, "הנאשם לא נדרש כדין לבצע בדיקת נשיפה וכן אין תשתית ראייתית כי הנאשם היה שיכור".

 

השופט נימק את פסיקתו בכך שהשוטרים שהיו עם הקצין שעצר את הנהג, לא רשמו כל מזכר המאמת את גרסת הקצין, הנאשם לא נחקר באזהרה, הוא נלקח לתחנת המשטרה כדי לבצע בדיקת ינשוף אך אין כל מזכר של מפעיל הינשוף. בנוסף השוטר לא רשם את תוצאות 'בדיקת הנשיפון' שכן אם בדיקת הנשיפון תקינה אין צורך לבצע את בדיקת הינשוף ויש לראות באי רשום תוצאות הבדיקה מחדל של הקצין. הקצין לא פירט בדו"ח מה הסביר לנהג בנוגע לדרישתו לבצע את בדיקת הינשוף.

 

על פי סעיף 64 ד' לפקודת התעבורה יש להסביר לנהג כי הוא נדרש לבצע בדיקת ינשוף ואם יסרב ייחשב כשיכור . בנוסף יש להסביר לנהג את העונשים הצפויים לו בחוק. לפיכך בית המשפט קובע כי הנאשם לא נדרש כדין לבצע את הבדיקה.

 

בית המשפט קבע כי "מאחר וכל הראיות לעניין השכרות הינם ריח האלכוהול שנדף מפיו של הנאשם אין די בכך לקבוע כי הנאשם היה שיכור, לכן בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק.