מוות בתאונת דרכים – הריגה או רשלנות?

כך לדוגמה, כאשר ילד רץ אחרי כדור תוך שהוא מתפרץ לנתיב הנסיעה, הנהג אשר לא מספיק לבלום, פוגע בו וגורם למותו. אין ספק שהתוצאה היא טרגית, הן לקורבן ולמשפחתו, אך לא פחות לנהג אשר נקלע למצב נוראי מבלי כל כוונה לפגוע בילד אלא רק להגיע למחוז חפצו.

המקרה של עו"ד דורי קלגסבלד הוא אחד המקרים בעניין זה, אשר עלה לכותרות באמצעי התקשורת השונים. באותו מקרה, בשל אי תשומת לב של שניות, התנגש הג'יפ שבו נהג קלגסבלד ברכבה של יבגניה וקסלר ובשל עוצמת ההתנגשות נהרגו יבגניה ובנה ארתור בן ה-6.

נשאלת השאלה, האם יש להאשים את הנהג בהריגה שהעונש המקסימלי לגבי עבירה זו הוא 20 שנות מאסר או גרימת מוות ברשלנות, אשר לעבירה זו קבוע עונש מקסימלי של שלוש שנות מאסר בלבד.

התקיימותה של עבירה פלילית דורשת שני יסודות: יסוד עובדתי שהוא ההתנהגות ובמקרה זה הנהיגה של הנאשם, וכן יסוד נפשי. היסוד הנפשי הוא המחשבה הפלילית המצויה בנפשו של הנאשם והיא זו אשר קובעת את ההבדל בין שני סוגי העבירות שתוצאתם זהה: מוות.

המחשבה הפלילית שעל התביעה להוכיח בעבירת הריגה היא מודעות. כלומר מודעות של הנאשם להתנהגותו הפסולה ולאפשרות גרימת התוצאה האסורה כתוצאה מהתנהגותו הפסולה וכן שאיפה, רצון לקרות התוצאה.

אי קיומה של מחשבה פלילית

לעומתה בעבירת הרשלנות, נדרשת התביעה להוכיח את אי קיומה של המחשבה הפלילית, דהיינו אי מודעות של הנאשם הספציפי לאפשרות קרות התוצאה האסורה, כאשר אדם סביר אחר יכול היה להיות מודע לאפשרות קרות התוצאה במצב שאין מודעות בפועל של הנאשם הספציפי וודאי שלא קיימת השאיפה והרצון בקרות התוצאה.

מכאן שההבדל בין עבירת הריגה חמורה לבין עבירת הרשלנות מקלה נעוצה ברכיב העיקרי במחשבה הפלילית שהוא - האם הייתה מודעות בפועל של הנהג לאפשרות קרות התאונה כי אז נייחס לו עבירת הריגה או שמע לא הייתה מודעות בפועל, אלא אדם סביר אחר היה יכול להיות מודע בנסיבות העניין לאפשרות קרות התאונה ואז נייחס לנהג עבירת רשלנות.

דוגמה לכך, במקרה שבו דן בית המשפט העליון בערעור שהגיש נהג אשר הורשע ע"י בית המשפט המחוזי בעבירת הריגה ונגזר דינו לשש שנות מאסר בתוכם 18 חודשים לרצוי בפועל וכן פסילת רישיון נהיגתו למשך 10 שנים.

הנאשם נהג ברכב מסחרי הגיע לצומת והתכוון לפנות שמאלה, עפ"י פקודת התעבורה על הפונים שמאלה לכבד זכות קדימה של הרכבים הנוסעים בנתיב הנגדי. ההתנגשות בין המסחרית לפרטית אירעה לאחר שהמסחרית החלה בביצוע הפנייה שמאלה, נכנסה לצומת וחסמה חלק מנתיב הנסיעה של הפרטית.

נקבע על ידי בוחני המשטרה כי בעת התאונה היה אור יום, הראות הייתה טובה והיה ניתן להבחין ברכב המתקרב בנתיב הנגדי ממרחק רב, מהירות הנסיעה של הרכב הפרטי הייתה כ- 140 קמ"ש, בעוד שמהירות הנסיעה המותרת מוגבלת ל- 60 קמ"ש בלבד.

בית המשפט המחוזי, בהרשיעו את נהג המסחרית בעבירת הריגה, קבע כי לאור היכרותו של הנהג את הצומת שבו אירעה התאונה, וכן ידיעה על החובה שיש לו במתן זכות קדימה מובילים למסקנה כי נהג המסחרית היה מודע לסיכון של קטילת חיי אדם כתוצאה מנהיגתו.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את הרשעת נהג המסחרית בהריגה ונימק זאת בכך שהנסיבות המיוחדות של המקרה מעלות ספק בדבר קיום מודעות לאפשרות קרות התאונה אצל נהג המסחרית שכן קבע בית המשפט שאין לשלול את האפשרות כי בעת שנהג המסחרית התקרב לצומת וקודם הסטייה שמאלה, הסתכל לכיוון שממנו באה הפרטית, אשר זו הייתה באותה עת במרחק רב יחסית מהצומת אשר אפשר, להערכתו, את הסטייה לשמאל בבטחה בהתחשב במהירות הצפויה של נסיעת רכב באותו מקום, המהירות המופרזת בצורה קיצונית של הפרטית מעלה את הספק במודעותו של נהג המסחרית לאפשרות קרות תוצאת ההתנגשות.

עם זאת, קבע בית המשפט העליון, כי גם בהתחשב בנתון באשר למהירות נסיעתו הקיצונית של הרכב הפרטי, אין לפטור את נהג המסחרית מעבירת גרימת מוות ברשלנות, בכך שלא נתן זכות קדימה לפרטית שכן, מתן זכות קדימה ע"י נהג המסחרית פירושה, בנסיבות העניין, מתן זכות קדימה לרכב בעל הזכות בהתחשב במרחק שלו מהצומת ובהתחשב במהירות נסיעתו, תהיה אשר תהיה המהירות.

לשם קיום הזכות על החייב במתן זכות קדימה להמשיך ולעקוב אחרי הרכב בעל הזכות הקדימה על-מנת להבטיח שהוא אומנם אינו מסכנו בכניסה לצומת ובכך חטא נהג המסחרית. דהיינו בית המשפט העליון קבע כי אומנם נהג המסחרית לא היה מודע בפועל, לאפשרות קרות תוצאת ההתנגשות ובעיקר עקב מהירות נסיעתו הקיצונית של הרכב הפרטי, עם זאת המשיך וקבע בית המשפט כי נהג סביר אחר בנסיבות אלו יכול היה להיות מודע לכך ולכן אותו נהג סביר אחר היה ממשיך ועוקב אחרי הרכב המתקרב וזאת כדי להבטיח את מתן זכות הקדימה.

כל אלו הביאו את בית המשפט העליון להרשיע את נהג המסחרית בעבירה של גרימת מוות ברשלנות והורה לבית המשפט המחוזי לגזור את דינו של הנהג מחדש כאשר כאמור מדובר בעבירה קלה משמעותית מעבירת ההריגה. אגב, עו"ד קלגסבלד שהורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות נידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל.