חוק העונשין קובע כי: "המחזיק דבר, כסף, נייר ערך או כל נכס אחר שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים, ואין בידו להניח את דעתו של בית המשפט שרכש את ההחזקה בהם כדין, דינו - מאסר ששה חודשים".


תכליתו של סעיף עבירה זה כפולה


ראשית, ההנחה כי מי שמשיג נכסים באופן לא חוקי מסתמך על האפשרות למכור אותם לאדם אחר, וכי ללא מישהו שיהיה מעוניין לקבל את הנכסים הגנובים לא תהיה מוטיבציה לביצוע הגניבה, לפיכך מטרתו של הסעיף היא הרתעת אנשים מלקבל או להחזיק נכסים שהושגו שלא כדין או שחשודים בכך, ובדך זו להקטין בעקיפין את הפיתוי לבצע עבירות להשגת הנכסים.


שנית, המטרה היא להרתיע מלקבל או להחזיק נכסים שהושגו שלא כדין או חשודים בכך כדי להגדיל את הסיכוי לאיתור אותם נכסים גנובים ולהשיבם לבעליהם החוקיים.


ההחזקה במובנה המשפטי אינה מוגבלת להחזקה פיזית בלבד של הנכס אלא על פי החוק וההלכה הפסוקה נקבע כי החזקה פירושה היכול לשלוט בנכס, קרי היכולת הפוטנציאלית לפקח על הנכס, לקבוע את גורלו הפיזי או להגיע לעשייה פיזית בנכס על פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל.


ההלכה הפסוקה קבעה כי אין הכרח כי המחזיק בנכס יהיה בעליו החוקיים, או כי הנכס יימצא במקום השייך למחזיק בו, אף אין הכרח כי הנכס יימצא בקרבתו הפיזית המיידית של המחזיק, ובלבד שבידי המחזיק תישמר היכולת להפעיל את שליטתו בנכס. ייתכנו מצבים שבהם קיים מחזיק אחד בנכס, אך ייתכנו מצבים שבהם יהיו כמה מחזיקים שלהם שליטה פוטנציאלית בנכס, בין שהם פועלים בצוותא ובין שלאו.


במסגרת יסודות העבירה החוק מטיל על התביעה כי בנסיבות המקרה ישנו חשד סביר שהנכס שבחזקת הנאשם גנוב, כלומר באמצעות גניבה כמשמעה בחוק ולא בדרך אחרת.


התביעה לא נדרשת להוכיח שהנכס נלקח באופן לא חוקי בפועל, או אף שהוגשה תלונה על גניבתו


מדובר במבחן אובייקטיבי בנוגע למצב הנכס, והשאלה שעל בית משפט לבוחנה היא האם בהתחשב במכלול נסיבות העניין מתעורר חשד הגיוני ומתקבל על הדעת כי הנכס גנוב.


הנסיבות שעשויות לבסס חשד סביר לעניין היותו של הנכס גנוב הן שונות ומגוונות, למשל האופן שבו הנכס הגיע לידיו של הנאשם, המועד שבו הועבר הנכס לנאשם, התמורה ששולמה עבור הנכס הייתה נמוכה במידה ניכרת ממחיר השוק, המקום שבו הועבר הנכס לחזקת הנאשם, אם הנכס נקנה ממי שאינו עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר ונסיבות נוספות אחרות.


אם הוכיחה התביעה את אותו חשד סביר לכך שהנכס שבחזקת הנאשם גנוב, עובר הנטל לנאשם להוכיח כי רכש את הנכס כדין. מכאן שאם נעשה חיפוש ברכבך או בביתך ונמצא נכס כלשהו אשר השוטר חושד שהינו נכס החשוד כגנוב כי אז עליך להוכיח כי רכשת את ההחזקה בנכס בתום לב ובדרך חוקית.


מצב בו מועבר נטל ההוכחה מתביעה לנאשם הוא חריג ביותר בתחום הפלילי ובמקרה של עבירה זו ההצדקה להעברת נטל ההוכחה בעניין זה לכתפי הנאשם טמונה בכך שהמידע על מקור הנכס ועל אופן רכישתו מצוי בדרך כלל בידיעתו הבלעדית של הנאשם.


מדוע מומלץ לשמור על חשבוניות וקבלות?


בית המשפט העליון דן במקרה בו בעת ביקורת שערכה חוליית שוטרים בחנות תכשיטים בחיפה, הם הבחינו באדם, אשר החזיק בידו, שלוש טבעות, צמיד ושעון יד. כאשר נשאל למקורם של פריטים אלה, השיב, תחילה כי רכש את התכשיטים באותו יום מאדם בשם "בומבה" בסכום של 1,500 שקלים את סירב למסור עדות על כך וטען כי את גרסתו יטען רק בפני שופט.


מספר ימים לאחר מכן שינה את גרסתו וטען כי את התכשיטים קיבל במתנה מסבתא שלו לפני כמה שנים אשר כבר נפטרה ואת השעון קנה ב"בסטה" בתחנה המרכזית בתל אביב במחיר של 40 שקלים, ללא קבלה.


בית המשפט העליון קבע כי לגבי השעון הנאשם נתן הסבר מניח את הדעת ולכן זיכה אותו ביחס לפריט זה אך באשר לתכשיטים קבע בית המשפט כי לו היה טוען הנאשם באופן עקבי שקיבל את התכשיטים מסבתו או בירושה או לו היה אף מסרב לתת לשוטרים תשובה כלשהי כאשר פנו אליו בחנות התכשיטים אזי ספק אם ניתן היה לקבוע כי קיים חשד סביר להיות התכשיטים גנובים.


אך לאור שינוי בגרסאותיו של הנאשם בית המשפט מסיק כי קיים הן חשד סביר ובנסיבות הללו אותו חשד סביר משמש גם לגבי חסר מצידו של הנאשם לגבי הסבר מניח את דעת להחזקתו הכשרה שלהם ועל כן הרשיע אותו בעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב ביחס לאותם תכשיטים.


המסקנה היא כי מומלץ לשמור מסמכים המעידים על חוקיות ההחזקה של נכסים שברשותכם חלילה למקרה הצורך.