הפרשי תוצאות מדידה שהביאו לזיכוי מנהיגה בשכרות

תקנה 169ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת:

  

"לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור".

 

תקנת-משנה (ג) לתקנה הנ"ל קובעת כי לעניין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודת התעבורה -

 

"יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה".

ומהי אותה "המידה הקבועה"?

  

לפי תקנה 169א לתקנות ייחשב אדם שיכור אם ריכוז האלכוהול בדמו עולה על 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם; או אם ריכוז האלכוהול באוויר שברֵאותיו עולה על 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

 

דבר מחוקק-המשנה הוא אפוא כי ריכוז אלכוהול באוויר נשוף מרֵאותיו של נהג בשיעור העולה על 240 מיקרוגרם לליטר אוויר הרי הוא שכרות, ומי אשר נוהג במצב גופני שכזה עובר עבירה של נהיגה בשכרות. (ביהמ"ש העלה את הרף ל – 290 מיקרוגרם לליטר אוויר)

  

במקרה שנידון בביהמ"ש לתעבורה בבאר שבע הוגש כנגד נהג כתב אישום המייחס לו נהיגת רכב כאשר בדגימת אויר נשוף אשר ניטלה ממנו, נמצא ריכוז של 405 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

  

המדינה בראיותיה במהלך פרשת התביעה נשענה על מערך ראיות כפול הכולל דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות – דוח מאפיינים, וכן תוצאות בדיקת מכשיר DRAGER ALCOTEST 7110 MKIII IL - הוא מכשיר הינשוף.

  

לא היתה מחלוקת כי ביחס לבדיקת המאפיינים לא היה בה כל ראייה המצביעה על מצב של שכרות: לנהג לא היה ריח של אלכוהול, הופעתו הייתה מסודרת, הוא הגיב לעניין, הנהג עבר בהצלחה את מבחני הביצוע ולכן לא ניתן לקבוע או לבסס מצב של שכרות על בסיס בדיקה זו.

  

ביחס לתוצאות בדיקת הינשוף נטען ע"י ההגנה כי המדובר במדידה פסולה ועל כן אין היא יכולה לשמש כראייה כנגד הנהג ולפיכך יש לזכותו.

 

אסביר במה מדובר.

  

תקנה 169ז(ב) בתקנות, אשר עניינה דרך ביצוע הבדיקה במכשיר הינשוף ואמתי מתקבלת תוצאה תקינה קובעת מפורשות:

 

"תבוצע בדיקה כפולה (DUPLICATE) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האויר הנשוף של נבדק, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה".

  

במילים אחרות, על מפעיל הינשוף לבצע שתי בדיקות לליטר האוויר הנשוף שמסר הנהג וככל שבין שתי בדיקות אלה נמצא פער העולה על 10% הרי שמצב זה נוגד את הקבוע בחוק ופוסל את תוצאת הבדיקה מלשמש כראייה למצב נטען של שכרות.

 

 לב הסוגיה שנידונה בביהמ"ש היתה ביחס לאילו בדיקות יש לחשב את אותו פער.

  

לשם כך יש לפרט מעט על דרך פעולת מכשיר הינשוף: הנבדק נושף אוויר מרֵאותיו אל צינורית אשר מחוברת למכשיר, באמצעות פּיה סטרילית. האוויר נכנס אל תא מדידה. בתא מחומם האוויר ונמדד על-ידי שני חיישנים: חיישן EC המבצע בדיקה אלקטרו-כימית, על-ידי תא המייצר זרם חשמלי שעוצמתו משתנה בהתאם לכמות האלכוהול המזוהה. חיישן זה נועד לוודא בעיקר את סוג החומר הנמדד (אלכוהול); וחיישן IR הבודק את דגימת האוויר באמצעות הקרנת גלי אינפרא אדום על האוויר הנשוף. בדיקת החיישן IR נעשית פעמיים; התוצאה הנמוכה מבין השתיים, היא הקובעת.

 

תוצאות הבדיקה נרשמות ביחידות של 5 מק"ג. המכשיר 'מעגל' את התוצאות באופן אוטומטי כלפי מטה. למשל: תוצאה של 293 מק"ג תוצג כ-290 מק"ג. לצורך אימות כיוּלו של המכשיר נעשית לו בדיקת אימות אחת ליממה. גז יבש עם שיעור אלכוהול ידוע מוזרם אל תוך המכשיר מתוך בלון אימות, שהריכוז בו הוא בדרך כלל 350 מק"ג. אם זיהה המכשיר פער גדול מ-5% בין מדידתו-שלו לבין השיעור הידוע, הנקוב על הבלון עצמו, יודיע המכשיר על קיומה של תקלה ויינעל.

  

היינו, בכל נשיפה שנושף נהג למכשיר ינשוף מתקבלים שני ערכי אלכוהול הנובעים כל אחד מבדיקה אחרת – תוצאה לבדיקת EC ותוצאה לבדיקת IR.

  

מאחר והחוק מחייב ביצוע שתי נשיפות (רק שתי נשיפות – בדיקה כפולה לריכוז אלכוהול – תחשב בדיקה תקינה) יופיעו לאחר הנשיפה השנייה שתי תוצאות נוספות של רמת אלכוהול, תוצאת בדיקת ה- EC ותוצאת בדיקת ה -IR.

  

במצב המתואר לעיל, בכל בדיקת ינשוף יופיעו בפלט הרלוונטי 4 תוצאות ערכי רמת אלכוהול של בדיקות ליטר אויר נשוף ראשון (2 ערכים) וליטר אויר נשוף שני (2 ערכים נוספים).

  

ביהמ"ש קיבל את עמדת ההגנה לפיה לאור שתיקת המחוקק, אסור שיהיה פער של יותר מ-10% בין כל אחת מארבעת הבדיקות לכל בדיקה אחרת בתוך אותה רביעייה ולא בין שתי הוצאות הסופיות של כל מדידה. צויין אף כי נוהל מכשיר הינשוף לפיו בתום תהליך מוצלח של מדידת הנהג, יציג המכשיר כתוצאת אלכוהול רלוונטית את התוצאה הנמוכה מבין ארבעת התוצאות.

  

התביעה טענה מנגד כי בדיקת ה-EC פחות מדוייקת מבדיקת ה-IR, ולמעשה תפקידה המרכזי הוא לאמת כי ה"חומר" הנמדד הוא אכן אלכוהול ולא חומר אחר. בדיקת ה-IR, היא לשיטת התביעה זו אשר מבצעת את דיוק המדידה ושם אסור שיהיה פער של 10% בין שתי תוצאות ה-IR.

  

ביהמ"ש דחה את עמדת התביעה נוכח נובל הפעלת מכשיר הינשוף וכן קביעת ביהמ"ש השלום בירושלים שדן בהרכב מורחב ביחס לאמינות מכשיר הינשוף "פרשת עוזרי" ובעקבות הפסיקה שם.

 

החלו השוטרים, מפעילי הינשוף, לרשום את תוצאות בדיקת ה-EC לא כאינדיקציה לזיהוי סוג החומר הנמדד כאלכוהול אלא כמדידה עם ערך מספרי לכל דבר ועניין. וכן קבע ביהמ"ש כי המשמעות הפרקטית היא כי לאחר פרשת עוזרי מציגה המדינה כראייה ארבע תוצאות של מדידת אלכוהול (הנגזרות משתי נשיפות סמוכות זמן למכשיר הינשוף) כאשר לכתב האישום תכנס כערך נמדד תוצאת המדידה הנמוכה ביותר מבין ארבעת הבדיקות שמבצע הינשוף.

  

תוצאת מצב דברים זה, כפי שקבע ביהמ"ש, הינה כי בהתאם לחוק, אסור שיהיה פער של יותר מ-10% בין ארבעת המדידות שמבצע הינשוף וציין כי לו היה המחוקק מתקן את החוק (את תקנה 169ז(ב) ) וקובע כי יש להתעלם מבדיקת ה-EC או לחליפים יקבע כי פער של 10% יהיה רק בין שתי בדיקות מאותו הסוג, או אז לא הייתה נשמעת טענת ההגנה כרלוונטית.

  

כל עוד המצב החקיקתי נותר ללא שינוי ולאור החלטת בית המשפט המחוזי בפרשת עוזרי, הרי שבפער העולה על 10% בין כל אחד מארבעת מדידות ינשוף למדידה אחרת בתוך אותה רביעייה, תתחייב פסילת המדידה מכח החוק ולפיכך באותו המקרה החליט ביהמ"ש לפסול את תוצאות מדידת הינשוף מלשמש כראייה למצב של שכרות כנגד הנאשם וזיכה את הנהג.

 

 

 

 

עודכן ב: 11/03/2018