במקרה שנידון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה הוגשה בקשה ע"י היועמ"ש למינוי עמותת אק"ים לאפוטרופסות כאפוטרופוס קבוע לגופה ורכושה של החסויה.

 

באותו מקרה היה מדובר על חסויה, בת 22 שנים, המתפקדת ברמת פיגור קל – בינוני, על רקע נזק אורגני למוח. מתגוררת בהוסטל מאז היותה בת 9 ומזה כ-13 שנה ,לאחר שהורחקה מביתה עקב טענות של פגיעה מינית מצד אביה. מפאת מחלתה אינה מסוגלת לדאוג ולטפל בענייניה.

 

הורי החסויה התנגדו למינוי האפוטרופוסית

 

החסויה היתה בתם היחידה והוצאה מביתם בצו בית משפט בשנת 2004, על רקע חשדות לפגיעה מינית מצד אביה, שאומתו בבדיקה רפואית אותה עברה. מאז מתגוררת החסויה מחוץ לבית. האם מבקרת אותה, האב אינו מבקר אותה ואין לו כל קשר עם ההוסטל. החסויה אינה מבקרת בבית ההורים. רואה אותם בחופשות בבית הסבים (הורי האם).

 

היועמ"ש בקש להותיר את מינוי עמותת אק"ים כאפוטרופוס לגוף ולרכוש קבוע תוך שהגיש לתיק מסמכים בעניין הפגיעה המינית של האב בחסויה.

 

עמדת האפוט' לדין היתה למנות את אקי"ם כאפוט' חיצוני קבוע, שיוכל לדאוג גם לטובת החסויה, לשקף את רצונה ולדאוג לקיומה בתנאים וסביבה בטוחה, שתגן עליה מכל פגיעה או ניצול.

 

יוער כי האפוט' לדין נפגשה עם החסויה והתרשמה כי אינה מבינה את המשמעות למינוי וההשלכות המשפטיות. מבחינתה מדובר בשאלת המשך מגורים בהוסטל או בבית עם הוריה. רצונה לשוב לבית "כי אימא ואבא שלי רוצים שאני אחזור ואני אוהבת אותם". חזרה שוב ושוב על תשובה זאת וציינה כי ירכשו לה מחשב וכי אביה ייקח אותה לחוג.

 

החסויה מציינת כי לפעמים רע לה בהוסטל ומתגעגעת לאימא והייתה מעדיפה לגור בבית. מרגישה את אהבת האם ופוגשת בה מידי שבוע בהוסטל. במועדי היציאה לבית מבלה את זמנה וישנה בבית ההורים, מבלה עם האם וגם הרבה זמן לבד עם האבא.

 

ביהמ"ש ציין כי סעיף 33 (א) (4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס "לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו;" דהיינו, על בית המשפט לבחון האם אין מי שמוסמך ומוכן לדאוג לענייני החסוי.

 

במהלך הדיונים בתיק זה צוין כי נכנס ביום 11.10.16 תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית לתוקף באופן ששינה מספר סעיפים המתייחסים לענייננו.

 

סעיף 33 א (ד) לחוק קובע: "בית המשפט הממנה אפוטרופוס לבגיר לפי סעיף 33(א)(4) יפרט בהחלטתו עניין אחד או יותר שיימסרו לאפוטרופוס מבין העניינים האלה:

(1) עניין מסוים או עניינים מסוימים שיקבע בית המשפט;

(2) עניינים רפואיים;

(3) עניינים אישיים;

(4) ענייני רכוש."

 

ס"ק ה' לחוק קובע, כי בבוא בית המשפט לקבוע את העניינים שיימסרו לאפוטרופוס שמונה, יצמצם ככל האפשר את העניינים שיימסרו לאפוטרופוס, אם ניתן להשיג את המטרה שלשמה מונה האפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בלי לקבוע עניינים נוספים.

 

ס"ק ו' לחוק קובע כי בבוא בית המשפט לקבוע את תקופת המינוי של אפוטרופוס שמונה ישקול לצמצם את התקופה אם ניתן להשיג את המטרה שלשמה מונה האפוטרופוס בתקופה קצרה יותר.

 

ס"ק ז' לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי לתת בצו המינוי הוראות בנוגע לפעולתו של אפוטרופוס ולקבוע תנאים והגבלות לגבי פעולתו כאמור.

 

בית המשפט ציין כי השיקולים המנחים אותו במינוי אפוט' לגוף ולרכוש לחסוי שהינו בגיר מצויים בסעיף 33 א לחוק לפיו:

א. בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם;

ב. לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי ייפויי כוח מתמשך שערך האדם בעניינים שלגביהם מתבקש המינוי;

ג. לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות העניין, לרבות האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות לפי סעיף 67ב[2].

 

בית המשפט ציין כי במקרה דנן לא הופקד ייפוי כח, כאשר אופציית תומך החלטות אינה רלבנטית לפחות עד לחודש אפריל שנת 2018

 

לפיכך בית המשפט קבע כי יש לבחון במקרה דנן-האם בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של החסויה. והאם לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתה של החסויה בדרך המגבילה פחות את זכויותיה, חירותה ועצמאותה.

 

סעיף 33 א (ב) מוסיף וקובע: "נוסף על האמור בסעיף קטן (א), לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו אך מסוגל לקבל החלטות בקשר אליהם, אלא בנסיבות מיוחדות ולאחר שנוכח שאין מי שמוכן ומסוגל לסייע לו לדאוג לענייניו בלא מינוי כאפוטרופוס"

 

סעיף 33א (ח) קובע חובת הנמקה - "בנימוקיו למינוי יתייחס בית המשפט לשיקולים ששקל במינוי האפוטרופוס לפי סעיף זה, לרבות לעניין תקופת המינוי.".

 

בית המשפט ציין כי הרציונאל העומד בבסיס שינוי החקיקה, הינה ההבנה כי הגבלת הכשרות שנועדה לסייע לאנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ולהגן עליהם מפני ניצול ופגיעה, הפכה לא אחת, לכלי המגביל את זכויותיהם ואת חירותם של האנשים לקבל החלטות בנוגע לגופם ולרכושם, או לבצע פעולות בקשר להם.

 

סעיף 12 לאמנה בדבר זכויות אדם לאנשים עם מוגבלות ( Convention on the Rights of Persons with Disabilities) אומצה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות ב13 בדצמבר 2006. מדינת ישראל חתמה על האמנה ב-31 מרס 2007 ואשררה אותה ב-10 בספטמבר 2012 קובע: "יש לאפשר מערך תמיכה לאנשים עם מוגבלות הזקוקים לכך כדי לממש את כשרותם המשפטית, וכי האמצעים אשר תכליתם לסייע במימוש הכשרות המשפטית יהיו מדתיים ומותאמים לנסיבותיו של האדם, וזאת תוך כיבוד רצונו והעדפותיו".

 

בפסיקה מוקדמת לשינוי החקיקה, דובר על פרשנות ברוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

 

כיום לאחר שינוי החקיקה מדובר על "עקרון ההלימה" דהיינו 2 עקרונות והם:

א. עקרון הצורך – יש לבחון אם קיים צורך אמיתי במינוי.

ב. עקרון השימוש באמצעי הפחות מגביל -גם אם קיים – יש לבחון האם ניתן לצמצם המינוי או לסייגו, רק לחלק מתחומי החיים או לתקופת זמן מוגבלת.

 

בית המשפט קבע כי עליו לצמצם ככל האפשר את העניינים שיימסרו לאפוטרופוס, וכן לצמצם את התקופה.

 

בית המשפט דן בסוגייה המורכבת באותו המקרה ביחס למי ראוי להיות אפוט' ? מי מבני המשפחה? או גורם חיצוני?

 

בית המשפט ציין כי העיקרון המרכזי בבחינת שאלת האפוטרופסות והעדפת צד אחד על פני הצד השני, הינה טובת החסוי. עיקרון זה חובק למעשה את מכלול השיקולים, והשמתו כעקרון מרכזי הינה מעצם מהותו והגדרתו.

 

סעיף 35 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע: "עדיפות בבחירת האפוטרופוס

(א) בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות הענין מתאים ביותר לטובת האדם, תוך התחשבות ברצונו.

(ב) במינוי אפוטרופוס לקטין לפי סעיף 33(א)(1) ייתן בית המשפט עדיפות לאדם מתאים שהוא בן משפחתו של הקטין, אלא אם כן מצא כי בנסיבות הענין יהיה זה לטובת הקטין למנות לו אפוטרופוס שאינו בן משפחתו; בסעיף קטן זה, "בן משפחה" – אח, אחות, הורה של הורה, אח או אחות של הורה, בן זוג או בת זוג של הורה."

 

בית המשפט ציין כי במקרה דנן המדובר בחסויה בגירה ולכן לא חל סעיף 35(ב) לחוק ולפיכך אין עדיפות למינוי בן משפחה.

 

לפיכך השיקולים הרלבנטיים לבחינת המתאים לתפקיד הינם:

א. טובת החסוי.

ב. רצון החסוי.

 

לבסוף ציין את הכלל מהפסיקה הנוהגת לפיה: "ככלל, וכך גם במקרה שלנו, קביעת טובתו... אינה אלא שקילת עדיפויות ועל פי רוב תפיסת הרע במיעוטו."

 

בית המשפט בחן את טובת החסויה תוך שהפנה לסעיף 80 לחוק מגדיר את טובתו של החסוי - "טובתו" של אדם – מכלול הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם;"

 

השינוי משקף את המעבר להדגשת ערך השמירה על הזכויות לעומת ערך ה"טובה" במובנו הצר.

 

ההגדרה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 33(א)(4) שללא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם. ראוי לציין כי סעיף 67 ו(ב)(3) לחוק קובע כי: "בקבלת החלטות בעניינים שבסמכותו ,יפעל אפוטרופוס אם האדם לא מסוגל להבין בדבר ואת משמעות ההחלטה ולא ניתן לעמוד על רצונו הקודם כאמור בפסקה (2) – בהתאם לטובתו, מתוך התחשבות ברצונו הנוכחי."

 

בית המשפט ציין כי היות ובמקרה דנן בשל היות החסויה נפגעת עבירת מין, אזי טובתה עולה כדי הגנה על שולמה הפיזי-רגשי וקבלת החלטות וייצוגה באופן הולם בכל השאלות שעולות, החל מהסידור בהוסטל ועד הביקורים.

 

לבסוף בית המשפט הכריע כי עמותת אקי"ם לאפוטרופסות, תהווה אפוטרופוס קבועה לגוף (רפואיים + אישיים)של החסויה, כאשר תוקף המינוי יהיה למשך -4 שנים מיום ההחלטה.

 


עודכן ב: 15/10/2019