האזנת סתר

החוק מגדיר כי האזנת סתר היא האזנה, באמצעות מכשיר, לשיחות של אנשים אחרים, בלי הסכמת אף אחד מהם וקובע עונש של חמש שנות מאסר על העובר על החוק.

האם כאשר אדם פלוני נוסע באוטובוס ולצידו משוחחים שני אנשים והוא מאזין לדבריהם האם המדובר בהאזנת סתר? התשובה היא שלילית כיוון שהיא נעשית שלא באמצעות מכשיר. האם חוקר פרטי העומד בצמוד לדלת של בית ומאזין לשיחה המתנהלת בין אישה למאהבה, עובר על חוק האזנת סתר? שוב התשובה שלילית כיוון שהוא אינו מבצע זאת באמצעות מכשיר אך ייתכן שהחוקר הפרטי עובר על חוק אחר- חוק הגנת הפרטיות.

מהאמור ניתן לומר כי כאשר אחד מהצדדים לשיחה מסכים להקלטתה כי אז אין זו האזנת סתר. כל לדוגמא כאשר עיתונאי משוחח עם אדם אחר ומקליט אותו ללא ידיעתו הדבר חוקי לגמרי. דוגמא נוספת, כאשר אדם נושא על גופו מכשיר הקלטה ומקליט את הצד השני לשיחה וזאת ללא ידיעת הצד השני, כפי שהבהרתי האזנת סתר מתקיימת במצב בו אף אחד מהצדדים לשיחה לא מסכים לקיומה, לכן הדבר חוקי לגמרי ואין המדובר בהאזנת סתר.

החוק מתיר ביצוע האזנת סתר לרשות בטחון לשתי מטרות: האחת לצורך הגנה על בטחון המדינה. השנייה, לצורך מניעת עבירות וגלוי עבריינים. הגורם המוסמך להתיר האזנת סתר לשם מניעת עבירות או גלוי עבריינים הוא נשיא בית המשפט המחוזי וזאת על פי בקשת קצין משטרה בדרגת ניצב משנה ומעלה. תוקף ההיתר לא יעלה על שלושה חודשים אך ניתן להגיש בקשות חוזרות להאריכו.

המפכ"ל רשאי לתת היתר לביצוע האזנת סתר במקרים דחופים, וזאת לצורך מניעת פשע או גילוי מבצעיו. משך ההיתר לא יעלה על 48 שעות ועל המפכ"ל לדווח באופן מיידי בכתב ליועץ המשפטי לממשלה והיועץ רשאי לבטלו.

אחת לחודש המפכ"ל מגיש דו"ח ליועץ המשפטי לממשלה ובו מצוינות מספרן של היתרי האזנות סתר שניתנו למשטרה. מידי שנה מגיש המפכ"ל דו"ח לועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ובו פירוט של מספר הבקשות שביקשה המשטרה להיתרי ביצוע של האזנות סתר, מספר ההיתרים שאושרו ומספר האזנות שבוצעו.

ההיתר לביצוע האזנות סתר מטעמי בטחון המדינה יכול להינתן ע"י שר, וזאת לבקשת ראש רשות בטחון ולאחר ששוכנע כי בטחון המדינה מחייב את הפגיעה בפרטיות וביצוע האזנת הסתר. תוקף ההיתר לא יעלה על שלושה חודשים אך ניתן לחדשו. במידה ושר הביטחון נתן את ההיתר עליו לדווח על כך מיד לראש הממשלה.

יש מקרים שבהם מותרת האזנת סתר גם אם היא נעשית ללא היתר. המקרה הראשון הוא "האזנה ברשות הרבים". "רשות הרבים" על פי הגדרת החוק הוא כל מקום שאדם סביר יכול היה לצפות ששיחותיו יישמעו ללא הסכמתו, וכן מקום שבו מוחזק אותה שעה עצור או אסיר. האזנה ברשות הרבים מותרת רק למי שהוסמך ע"י ראש השב"כ או ראש אמ"ן לצורכי בטחון המדינה או מי שהוסמך על ידיח קצין משטרה לשם מניעת עבירות או גלוי עבריינים, וכן לכל מי שהקליט ברשות הרבים בתום לב ולצרכים אחרים ובאקראי קלט שיחה בעלת משמעות.

 

לדוגמא אם עיתונאי מראיין בבית קפה אדם ומקליט את הראיון. כאשר העיתונאי חוזר לביתו ומקשיב להקלטה, הוא שומע ברקע שיחה של שני אנשים שמתכננים שוד, הוא רשאי למסור את ההקלטה למשטרה והיא תוכל לעשות בה שימוש למרות שלעיתונאי לא היה היתר לביצוע האזנת הסתר בין אותם שני מתכנני שוד.

כאמור, "רשות הרבים" היא גם בית סוהר, בית מעצר, תחנת משטרה וכל מקום שבו מוחזק אותה שעה עצור או אסיר. ובכך התיר החוק למעשה להקליט כל עצור או אסיר בכל מקום , ללא ידיעתו ובלי צורך בקבלת היתר. אם זאת, יש רק סוג שיחות אחד שאסור למשטרה להקליט והם שיחות בין עצור או אסיר לבין עורך-דינו, רופאו, הפסיכולוג המטפל או הכומר.

קבוצה נוספת שאינה זקוקה להיתר לביצוע האזנות סתר הם אנשי הצנזורה, אנשי בטחון השדה בצה"ל ועובדי בזק הבודקים את הקווים. המדובר בסוג האזנות סתר שונה כיוון שבכל אלו אין מאזינים לאדם ספציפי אלא לשיחות אקראיות של כל המשתמשים בטלפון באותה עת.
האם ניתן להשתמש בהאזנת סתר כראייה בבית המשפט? אם יתברר לבית המשפט כי האזנת הסתר נעשתה שלא עפ"י החוק, כאמור, ההקלטה איננה קבילה ובית משפט לא יקבלה כראייה.

קיימים שני חריגים לכך: האחד, בהליך פלילי בו מואשם אדם פלוני בביצוע עבירה של האזנת סתר בניגוד לחוק, כי אז יש צורך להציג את אותה האזנת סתר נשוא האישום. השני, בהליך פלילי בעבירה של פשע חמור שהינו פשע שעונשו שבע שנות מאסר ומעלה, וזאת אם בית המשפט הורה כי האזנת הסתר תהיה קבילה מטעמים מיוחדים שעליו לנמקם אשר בבסיסם שוכנע בית המשפט כי בנסיבות העניין יש צורך להכשיר את קבילות הראיה לצורך הגעה לחקר האמת והוא עולה על הצורך להגן על הפרטיות.

עודכן ב: 21/03/2018