החברות באגודה לא מסתיימת במכירת הנחלה

בהחלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 6.4.09, אשר ניתנה במסגרת תיק 1410/122/09 (ערעור על השגת האגודה בעניין המלצת החוקר להכרה בחברים המתגוררים בבית מקצועי כחברי אגודה), דחה הרשם את השגת האגודה וקבע, כי יש לראות בחברים חברי אגודה מן המניין.

ביום 04.12.96, נערך הסכם מכירת משק בין בעלי הזכויות הרשומות במשק (להלן:"המשיבים"), לבין בני זוג מהמושב הגרים בבית מקצועי באגודה.

הצדדים אף עיגנו את מכירת הזכויות וההחלפה בינהם וכבר למחרת המכירה, ביום 05.12.96, התקיימה אסיפה כללית, בה הוחלט על העברת הזכויות החקלאיות בין הבתים, כך שהבית המקצועי הפך להיות משק חקלאי, ובית המגורים המצוי בנחלה הפך להיות במעמד של בית מקצועי בבעלות המשיבים.

במהלך השנים, המשיכו המשיבים לגור בביתם (בבית המקצועי), ולקחת חלק בענייני האגודה כחברים מן המניין.

בחלוף שנים, בעקבות ערעור על בחירות לוועד ההנהלה במהלך שנת 2007 (בהן נבחר המשיב לכהן כחבר ועד), התעוררה לפתע מצד האגודה שאלת חברותם של המשיבים באגודה.

כבוד הרשם קבע, כי:

- לא נערך הליך מסודר לביטול חברותם של המשיבים באגודה, הליך בו אמורה הייתה להינתן למשיבים זכות להשמיע את טיעוניהם.

- לא נתקיימו מהלכים שהנם פועל יוצא של הליך הוצאת חבר מהאגודה.

- החברות באגודה שיתופית, הינה זכות בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה, נוכח המעמד והזכויות הקנייניות המוקנות למי שהתקבל כחבר באגודה. ולכן, הפסקת חברות באגודה, הינה אקט חשוב שיש לבצעו בדרך מסודרת, בזהירות ותוך שמירה מרבית על כללי מינהל וצדק.

עובדות המקרה מעלות, כי המשיבים שלחו מכתב לוועד האגודה, בו ביקשו להפסיק את חברותם באגודה, אולם האגודה מצידה לא עשתה את הפעולה הנדרשת עם קבלת המכתב, דהיינו לקיים אסיפה כללית לביטול חברות המשיבים באגודה, ומתן הזכות להשמיע את טיעוניהם בפניו.

המשיבים המשיכו לגור בביתם באגודה משנת 1989 ועד היום, כאשר מרכז חייהם הינו באגודה דבר המלמד, כי המגורים במושב לאורך השנים מהווים הוכחה לכוונת המשיבים להמשיך להיות חברים.

בהחלטת הרשם ניתן משקל לעובדה, כי במהלך השנים נטלו החברים, חלק בחיי הקהילה והיו חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי באגודה וכי למרות בקשתם להפסקת החברות, הם המשיכו להשתתף באסיפות הכלליות ובהצבעות. יתרה מכך, המשיב אף נבחר לכהן כחבר וועד, דהיינו המשיכו לנהוג בו כחבר.

עוד קבע הרשם, כי גם כאשר חבר אגודה אינו מתגורר במושב או בכפר, אין הוא מאבד באורח אוטומטי את חברותו באגודה, על אחת כמה וכמה, כאשר המשיבים המשיכו להתגורר באגודה. זאת ועוד, גם אם היו מתקיימים התנאים המצדיקים את פקיעת חברותם של המשיבים באגודה, הרי על האגודה היה לקיים דיון שבו יתאפשר למשיבים לטעון את טענותיהם ולקבל החלטה בהתאם.

המסקנה המתבקשת הינה, כי האגודה לא קיימה הליך מסודר לביטול חברותם של המשיבים אצלה, ואין בהתכתבויות שנערכו בין הצדדים כדי להחליף את ההליך הפרוצדוראלי על פי הדין, והצורך בקבלת ההחלטות באסיפה הכללית. במהלך השנים הרבות בהן מתגוררים המשיבים באגודה, נהגו בהם כחברים, וחברותם לא פסקה מעולם.

ראוי לציין, כי באחרית החלטתו התייחס כבוד הרשם לעובדה, כי נסיבות פניית האגודה לבירור מעמדם של המשיבים, הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב שכן היא באה רק בעקבות החלטת החוקר לקיום הצבעה מחדש בין החברים ובהם המשיב, לקביעת המקומות ברשימת ועד הנהלת האגודה. ורק משנודע על החלטת החוקר, התעורר החשש לבחירתו של המשיב לועד ההנהלה, ונעשתה פניה בשאלת חברותם של המשיבים.

הכותב הינו עו"ד המתמחה בדיני אגודות שיתופיות ומשקים חקלאיים.