מינוי בן ממשיך במשק - מה היא כוונת המחוקק?

פניות רבות הנעשות למשרדנו בעניין קבלת ייעוץ אודות מעמדם של בני הדור הצעיר ביחס לזכויותיהם בנחלת ההורים, מתחילות במשפט התמים:"ההורים מינו אותי להיות בן ממשיך במשק לפני שנים רבות".

משפט שבדרך כלל רב הנסתר בו על הגלוי ובמרבית המקרים השואל בטוח, כי הוא אכן הבן הממשיך, באופן בו הזכויות בכל המשק הן שייכות לו ולכל המאוחר, זכויות אלו יועברו אליו במלואן לאחר פטירתם של ההורים.

ידיעה זו, אודות היותו של הבן, במעמד של "בן ממשיך" לכאורה, עשויה להשתנות באחת כעבור שיחה קצרה ובירור מעמיק באשר לטיב הזכויות, ולהליכים שננקטו כדי למנותו לבן ממשיך, ולהותיר את הבן מופתע ונדהם נוכח הידיעה המרעישה שהובאה לידיעתו זה עתה, לפיה הנחת העבודה שלו בה הוא מונה להיות "בן ממשיך" בנחלה ע"י הוריו, אינה עולה בקנה אחד עם הדרישות וההוראות למינוי "בן ממשיך".

מדהים לראות, איך המינוח הכל כך בעייתי הזה "בן ממשיך", השתרש ותפס לעצמו אחיזה בלקסיקון ההתיישבותי, במשמעויות רבות כל כך, אם זה במשמעות של קבלת זכות לחברות באגודה, אם זה בהעברת הזכויות במשק סתם לאחד הילדים שנבחר ע"י ההורים, אם זה הבן שבונה בית מגורים נוסף במשק, אם זה הבן שמקבל מגרש בהרחבה, אם זה הבן שנבחר לקבלת הקצאת נחלה נוספת באגודה, ועד למשמעות הרווחת בקרב הרוב והיא הצהרת הורים על בחירת אחד הילדים לממשיך דרכם במשק וחתימתם על מסמכי התחייבות ומינוי של בן ממשיך, באמצעות הסוכנות והאגודה.

אוסף הפרשנויות השונות אשר ניתנו למינוח "בן ממשיך" והשימוש הרווח הנעשה בו בקרב אוכלוסיית המושבים (שימוש אשר הוטמע במשך שנים רבות גם בהחלטות ועד האגודה, בתקנונים ובהסכמי חכירה), הינו כה רב, עד כי קשה ובלתי ניתן כיום לבאר את המושג בצורה ברורה ולתת לו פרשנות אחת מחייבת.

חיפוש מקורו של המינוח מעלה, כי ראשיתו כתוצאה מגישה היסטורית שהתאימה לזמנים בהם החקלאות היתה ערך לאומי, בה השתרשה גישה לפיה חלוקתו של המשק בין יורשים אחדים יכולה לפגוע בכושר קיומו כמשק חקלאי, ועל כן, התגבשה מדיניות המוסדות המיישבים באשר לתנאי העברת הזכויות בנחלה, דבר שנועד כדי להשאיר את המשק החקלאי כיחידה משקית אחת שאינה ניתנת לחלוקה או לפיצול.

רעיון אי פיצול הנחלה בין יותר מבעל זכות אחד, מצא את ביטויו גם בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973, המסדיר בתקנה 3א' את הדרך שבה בן ממשיך מתקבל כחבר באגודה.

על פי ההגדרה, מדובר בבן אחד בלבד (או בנכד אחד) המחזיק בנחלה בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת של הוריו או מכוח ירושה במשק חקלאי. וכך, התפתח במשקים החקלאים (שהם מושבי – עובדים) המושג "בן ממשיך" שהוא הבן שמעבד את המשק יחד עם הוריו, ולאחר מלאת ימיהם יהיה הוא לבעל הנחלה במקומם.

פסיקת בתי המשפט קבעה, כי עצם ההכרה בבן כ"בן ממשיך" אינה מעניקה לבן זה זכויות קנייניות במשק. זכות זו מוסדרת במסגרת ההסדרים שבין הבן להוריו – אם במסגרת הענקת הזכות בחיי הוריו ואם במסגרת הענקתן של הזכויות לאחר פטירת הוריו.

ברור, כי מינויו של בן ממשיך, שלא בדרך האמורה בתקנה 3א' לתקנות האגודות השיתופיות אינה קיימת.

על מנת לערוך מעט סדר בין מכלול הפרשנויות השונות, יש לערוך ראשית לכל אבחנה, בין הזכויות הקנייניות של הבן הממשיך לבין זכויות החברות באגודה של בן ממשיך.

בעוד ההסדר הקנייני - הקרקעי נקבע באמצעות הסכם המשבצת של האגודה, הרי שהחברות באגודה נקבעת על פי תקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973, ובהתאם להוראות תקנון האגודה.

וזאת לדעת, כי לא בהכרח קיימת התאמה בין השניים, ייתכן מצב בו יהיה אדם בעל זכויות קנייניות במשק אך לא יהיה חבר אגודה.

מינוי "בן ממשיך" אינו תלוי בהיותו של הבן חבר אגודה, אם כי הוא מכשיר את הדרך לחברות באגודה ומבטיח שבעתיד האגודה לא תערים קשיים בשלב העברת הזכויות במשק שכן האגודה היא זו שאישרה את עצם המינוי והמליצה עליו.

סיכומו של דבר, אל תתנו למינוחים לבלבל אתכם, ואל תולכו שולל אחרי הבטחות בעלמא אשר אין מאחוריהן כל בסיס משפטי מחייב, בידקו באופן מדוקדק ואחראי בעודם של ההורים בחיים, מה הוא בדיוק מעמדכם המשפטי ומה הן זכויותיכם בנחלה, על מנת שלא תופתעו לגלות ביום מן הימים, כי מעמדכם אינו שונה בהרבה ממעמדם של יתר האחים וכי כל חלומכם לקבלת כל הנחלה היה אשליה אחת גדולה.