הבית החדש שלי- היכן?

מעמד הילד כבעל דין עצמאי


במשפט הישראלי קיימים 2 עקרונות יסוד מנחים לצורך הכרעת גורלם של ילדים קטינים- עיקרון טובת הילד, ובמקביל עיקרון זכויות הילד. המונח "זכויות הילד" משקף את האינטרסים של הילד כלפי הוריו, וכלפי העולם כולו, ובמיוחד את רצונו של הילד, שלו יש לתת משקל גובר ככל שהילד מתבגר.
תפיסת עולם זו גורסת שלילד ככל אדם זכויות אדם. זכויות הקטין הן עצמאיות, נפרדות מאלה של הוריו, וזכות להתבטא בעניינו הנוגע להם.
המקור היהודי לכך מופיע בגמרא, (במסכתות בבא מציעא, קידושין וכתובות). "זכין לאדם שלא בפניו" ו"אין חבין לאדם שלא בפניו". כלומר, פעולת ההורים מוגבלת ולא כל הכרעה בנושא המשמורת תוכל להתבצע אוטומטית בלעדיו.
בנוסף לכך מופיעה מימרא בגמרא (בגיטין) :שככל שהקטן מגיע להבנה יש לשמוע את דעתו" כל חד וחד לפי חורפיה" (כל אחד ואחד לפי חריפותו).
מכאן, שע"פ ההלכה היהודית הזכות של הילד לעניין החזקתו היא דין מהותי, ויש מקום לייצוג עצמי של הילד אף בעניין החזקתו.
בפסיקה האזרחית הרווחת, לא הוכרה זכות הילד כבעל דין עצמאי. בהלכת וינטר נ' בארי, פסק השופט זילברג כי " במשפט הפרוצסואלי הישראלי הילד אינו בעל דין לעניין החזקתו". בפסק דין ענתיבי משנת 1980- חלה התקדמות מה בנושא כאשר השופטת בן עיתו, בדעת מיעוט, אימצה קונסטרוקציה לפיה קיימת זכות תביעה כפולה: מצד אחד, זכותו העצמאית של הילד לעניין החזקתו, ומצד אחר זכות ההורים לקיים את מצוות גידול הילד וחינוכו. אך כאמור, היתה זו דעת מיעוט.
לאחר חקיקת חוק ביתהמ"ש לענייני משפחה חל שינוי בפסיקה המבטא מגמה חדשה להכרה בזכות הילד כבעל דין בעיניינו, לרבות בענייני החזקתו. בפסק דין משנת 1999 (1016/99) קבעה השופטת פרוקציה כי "הלכה מושרשת היא כי קטינים אינם קשורים בהסכמי גירושין שנחתמו בין הוריהם מקום שלא היו צדדים עצמאיים לאותם הסכמים." השופט אהרון ברק, בספרו "פרשנות במשפט" כותב: "אף קטין הוא בגדר אדם, כהגדרתו בחוק יסוד זה, ומכאן שניתן לראות בזכות לייצוג מימוש של אוטונומית הרצון".
גם השופטת דורנר (בע"א 7015/94) כתבה: "מתפיסת הילד כישות עצמאית מתבקשת גם זכותו כי יתחשבו ברצונו ובמאוויו בגבולות האפשר".
למרות השינוי במושג זכויות הילד נראה כי מדובר בשינוי טרמינולוגי , אך מבחינה מהותית אין עדיין ממש.


אירית דוד, משרד עו"ד, טוענים רבניים וגישור.- iritlaw.gmail.com-