מאת: עו"ד אנושי אלי, המתמחה בדיני תעבורה, ממשרד אנושי ושות’, מח’ דיני תעבורה

מבוא:

יאמר מיד כי מאמר זה לא יכנס לנושא המסוכנות שבנהיגה במצב של שכרות, הדברים ידועים, מוסכמים וברורים, אך יש לזכור שלא עצם השתיה אסורה בחוק אלא עצם הנהיגה בהשפעתה של כמות אלכוהול מעל רמה מוגדרת, היא האסורה על פי החוק.

ולעניננו, על פי החוק הישראלי די בכך שרמת האלכוהול בגופו של נהג עברה רמה מסוימת, על מנת שניתן יהיה להרשיעו בעבירת נהיגה בשכרות וזאת ללא קשר להשפעתו האמיתית של האלכוהול על דרך התנהגותו – דהינו חזקה חלוטה של שכרות סטטוטורית.

יתרה מכך, כאשר אדם מסרב להיבדק בדיקת שכרות - הרי באופן אוטומטי הנו נחשב על ידי החוק כנהג שיכור וחשוף לענישה מחמירה זהה – שוב חזקה חלוטה של שכרות סטטוטורית.

יש לזכור כי בין הפרט לשלטון אין שוויון. לשלטון כוחות שררה. לא לחינם נקבעו סייגים לכוחו, שצריך שיופעלו בהגינות, שוויון, סבירות ותום לב. כך עושה גם "חזקת החפות", הקובעת נקודת מוצא חיובית לטובת הנאשם, ומאזנת את חוסר כוחו של הפרט. למעשה מורכבת משני חלקים בלתי נפרדים זה מזה, האחד עניינו בקביעת החזקה גופה והשני החשוב יותר לעניננו בקביעת הנטל הראייתי הרובץ לפתחה של התביעה – עד כאן הגיוני ביותר.

מאמר זה נועד להבהיר את חוסר השוויון שאיתו נאלץ נהג להתמודד בדרכו להוכחת חפותו בתיק השכרות.

תחילה כיצד עובדת בדיקת הנשיפה (טכני לחלוטין), או, אל מול מה נאלץ הנהג החשוד להתמודד :

על פי עקרון פיזיקלי הידוע בשם "חוק הנרי", במערכת סגורה (כגוף האדם), בתנאי שיווי משקל ניתן למצוא יחס קבוע בין ריכוז אדי אלכוהול באוויר (ראות) לבין אלכוהול המצוי במצב נוזלי (דם). בהפשטה, ניתן לומר שכאשר יודעים את ריכוז האלכוהול באוויר הנשוף ניתן לגלות את ריכוז האלכוהול בדם על ידי הכפלת ריכוז האלכוהול באוויר במספר ידוע.

ס’ 169 א לתקנות התעבורה קובע בפועל את המידה הקבועה להכפלה ביחס האלכוהול בנשיפה ל - 0.20833 – דהינו 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם הנו שווה ערך ל240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

וכיצד נגלה את ריכוז האלכוהול באויר נשוף ?, כאן נכנס לתמונה הינשוף.

כאשר אדם מתבקש להיבדק בבדיקת נשיפה, הוא נושף לתוך מכשיר המדידה המכונה ינשוף – בשפה המקצועית - Drager Alcotest 7110 MKIII IL, מכשיר המשתמש בשתי שיטות למדידת כמות אלכוהול, האחת באמצעות מדידת כמות קרינת אינפרה אדום נבלעת על ידי האלכוהול באויר, כאשר ככל שאחוז האלכוהול גבוה יותר, נבלעת קרינה רבה יותר והשניה באמצעות "תא דלק" ובו מועבר מתח חשמלי וככל שיש יותר אלכוהול הזרם גבוה יותר.

אפשרויות השגיאה בבדיקת הנשיפה (שוב חלק טכני – אין מה לעשות..):

א. אין ספק כי ישנה בעיה בשימוש ביחס אחיד לכל האנשים ביחס קבוע להמרה בין בדיקת הדם לנשיפה, ברור שיחס זה משתנה בין אדם אחד למשנהו ולמעשה אף יכול וישתנה אצל אותו אדם מזמן לזמן – מחקרים מצאו שהיחס נע אצל מרבית האנשים בין 0.1600 ל- 0.3200, (ואף נמדד 0.00832 אל מול 0.7289). כך שהחוק יקבע כשיכור אדם שנמדדה אצלו כמות של 300 מיקרו גרם לליטר ולרוע מזלו קבוע היחס שלו הנו 0.1500, חרף העובדה שבדמו 45 מיליגרם אלכוהול בדם, כמות הפחותה מהסף של 50 מיליגרם ששווה שיכרות – זאת משום ש 300 לא יוכפל ב-0.1500, אלא ב- 0.2083 ותתקבל התוצאה 62.49 מיליגרם, שהיא מעל לכמות שהחוק מתיר.

ב. חיזוק מעניין לטענה הרשומה לעיל ניתן למצוא בפרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת שדנה בתיקון לפקודת התעבורה בשנת 2005, כאשר היועצת המשפטית של משרד התחבורה טענה שהכוונה ב"ריכוז אלכוהול בגופו" (של חשוד) זהה ל"ריכוז בדמו" – אך החוק כאמור מתיחס גם לאויר נשוף.

ג. שלב הספיגה, ערכים נמוכים במיוחד של יחסי דם נשיפה מתקבלים במה שמכונה שלב הספיגה, שהוא שלב ראשוני לאחר השתיה, שלב זה נמשך בין דקות ספורות ויגיע אף עד לשלוש שעות (תלוי בגורמים שונים), בשלב זה קצב יציאת האלכוהול מהגוף נמוך מקצב היספגותו בדם ורמת האלכוהול בדם עולה בהדרגה ומגיעה לשיאה בסוף השלב, בעוד שהמשטרה מניחה כי בזמן הבדיקה רוב הנבדקים לאחר שלב זה, הרי לעיתים הנחה זו אינה מתאימה למצב שבו נבדק הנהג במקום מעצרו על ידי השוטר ואז מתקבלת תוצאה גבוהה מכמות האלכוהול שהיתה בדמו בזמן הנהיגה בפועל.

ד. בעיה נוספת הנה המצאות אלכוהול בפה, כאשר ישנה הצטברות של אלכוהול בפה כגון משימוש בתרסיס לרענון פה, או אכילת מוצרי מזון המכילים אלכוהול, הרי מכשיר המדידה יתן קריאה שגויה לגבי כמות האלכוהול, במקרה בו אכן נעשה שימוש במוצרים אלה בסמוך למועד הבדיקה.

ה. עניין נוסף שנדון בהרחבה בכלי התקשורת הנו אישור המכשיר ולמעשה במקרה מסויים אף ביטל בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה כתב אישום וזאץ כיוון שבזמן מועד העבירה לא אישר שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות את מכשיר בדיקת הנשיפה, נכון כיום המצב תוקן והטענה אינה נשמעת עוד בתיקים המתנהלים אולם עולה השאלה האם האישור הנו צעד טכני של חתימות על נייר זה או אחר, או נדרש צעד מעשי מעבר לכך ?.

אין ספק כי טיעונים אלה מרכיבים חלק רב מטענות הנאשמים בבואם לבית המשפט, החל ב"ממש לא הרגשתי שיכור" (סעיף א), או "אכלתי ארוחה דשנה קודם לבדיקה" (סעיף ג), או "השתמשתי במי פה לפני היציאה לדרך ונתפסתי" (סעיף ד), וכלה ב"שמעתי שהמכשיר כלל לא אושר לשימוש" (סעיף ה). האם ניתן להסתמך על טענות ישירות אלה - לא בדיוק... וגם אם כן, הרי צריך לדעת איך ומתי – אך הבה נמשיך בדרכנו.

חזקת תקינות המכשיר, הפעלתו ותקינות פעילות השוטר:

עכשיו שארו בנפשכם מצב ובו אדם מהישוב שבטוח ומשוכנע שאינו שיכור וכל משפטו הנו טעות, מגיע לבית המשפט ומגלה שבית המשפט מחפה על כל הבעיות האפשריות שהוצגו כאן בסיסמה אחת והיא חזקת התקינות.

כן חזקת התקינות המכשיר תקין, שהרי נבדק ואושר על ידי החברה, על ידי המשטרה ולמעשה על ידי כל מי שבעצם מעוניין בשימוש בו ועכשיו מה? שואל הנאשם, נראה אותך מוכיח הפוך!!! (זוכרים את חלקה השני של חזקת החפות... ).

כפועל יוצא של המצב, הנאשם הוא זה שאמור להוכיח את חפותו שכן ההסתמכות על המכשיר כרגע הינה מלאה.

למי שאינו בקיא בתחום יש להבהיר כי משטרת ישראל מציגה לבית המשפט דף מודפס מראש שבו כתובות הדרישות להפעלת המכשיר באופן תקין, כאשר כל שנותר לשוטר לעשות הנו פשוט לסמן "V" במשבצת הנכונה והנה הפעולה בוצעה - כן נכון, לא נכון, מספיק סימון קטן בעט – אפילו לא לכתוב מה עשה ומתי, רק סימון קטן וכל תקין – הגיוני נכון ?.

אגב, כך בדיוק פועלת חזקת הסרוב להיבדק ששוה שכרות, נעצר אדם ונטען שסרב לבדיקה - האומנם סרב?, שוב תציג המשטרה במרבית המקרים, דף מוכן מראש ובו מה השוטר הסביר ובאיזה שלב והנה זה פלא, יסמן השוטר סימון קטן והכל תקף מילה במילה – סרוב מושלם המזכה את בעליו בשנתיים פסילה כאילו נמצא שיכור

עכשיו, ברגע שהמשטרה מציגה את הדף המודפס מראש שכל שנותר בו הוא לסמן "V" על שלבי הבדיקה השונים הרי המשחק תם הנאשם אשם עד שיוכיח שזה לא נכון, איך יוכיח?, נו, זו כבר בעיה שלו בינתיים הוא אשם עד שתוכח חפותו.

סיכום:

במאמר זה ניסיתי על קצה המזלג להראות את מאזן הכוחות בין הנהג החשוד בשכרות לבין התביעה המשטרתית ובית המשפט, לא נכנסתי לנושא כיצד ניתן להזים את האשמות, אך ברור שעורך דין מיומן ומומחה בתחום יכול להטות את לשון המאוזנים על מנת ליצור שיווין בין הנהג והמערכת ובחלק מהמקרים אף להביא לזיכויו של הנהג, שלא לדבר על ענישה מקלה מאימת השנתיים ימים פסילה.

אין ספק שמדובר במצב שאינו שיווני, ולאזרח, פשוט אין את הכלים להתמודד עם המשטרה ולכן לא נותר אלא לחזור על העצה שטיפול של עורך דין תעבורה, מיומן עולה כסף אבל לעיתים שווה זהב.

הערה: מדובר במאמר כללי, שאינו מהווה תחליף ללשון החוק (וראה לעניין זה פקודת התעבורה ותקנות התעבורה), המאמר אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי.
 


עודכן ב: 01/05/2010