מאת: עו"ד אנושי אלי, שופט תעבורה בדימוס, עו"ד תעבורה

 

 

למקצרי הדרך שמבין הקוראים נשיב מיד, כי אסור לסרב לשוטר הדורש מאיתנו לבצע בדיקת שכרות – אולם נשאלת השאלה – טוב תמיד יש שאלות נכון ? – האם באמת השוטר דרש בדיקת שכרות ? והאם בכל מקרה יהפוך סרוב להיבדק לשנתיים פסילה ?.

 

יש לשים לב, שסעיף 64 ד' לפקודת התעבורה, שעניינו בדיקת נשיפה וסירוב לביצועה, מורה כי קיימים תנאים בחוק שהשוטר צריך לעמוד בהם על מנת שדרישתו תחשב לדרישה על פי החוק, כך שסרוב לדרישה כזו אכן יחשב לסרוב הגוזר את דין המסרב לשנתיים פסילה.

 

בשפה אחרת, לא כל נהג שמשטרת ישראל מאשימה אותו בסרוב להיבדק, אכן יחשב על ידי החוק כסרבן בדיקה ולא באופן אוטומטי תוסק המסקנה כי נהג שכזה היה שיכור, רק כי סרב.

 

החוק קובע כי שוטר הדורש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם...יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת תדגימה, כאמור בסעיף 64 ד' (דהינו יראו אותו כשיכור ודינו להיפסל לשנתיים ימים).

 

בית המשפט פסק  כי לאחר שהוכח שהשוטר אכן דרש את הבדיקה כהלכה והסביר את ההסברים כנדרש הרי מרגע זה עסקינן בחזקה חלוטה ולפיה המסרב הינו שיכור, חזקה שלא ניתן לסתור אותה וזאת עקב לשון החוק שלא הותיר פתח לסתירת החזקה.

 

דהיינו, הנהג לא יכול להביא כלל ראיות להוכחת חפותו משכרות מרגע שהמשטרה הוכיחה כי סרב לדרישה על פי החוק – וזאת על מנת ליתן תוקף לרצון המחוקק למניעת התחמקות מגילוי השכרות על ידי סרוב לביצוע הבדיקה.

 

האם זה יעיל וחוסך זמן שיפוטי, בודאי שכן, האם זה צודק לגבי כל הנהגים הנאשמים בסרוב ?, ממש לא – אך כרגע זוהי הפרקטיקה השלטת בית המשפט.

 

אולם יש לציין מקרה חריג ובו שופט בית משפט מחוזי החליט להקל בעונש ממהלך דיון בערעור למרות הסרוב, כיוון שלאור הממצאים בתיק לא ניתן להגיע למסקנה כי המערער היה שיכור. (ע"פ 2299-09-07), יתכן וזו  הגישה אותה נכון יהיה לנקוט בעבירות של נהיגה בשכרות (מתוקף סירוב).

 

בפסק-דין זה נבחנה רק סוגיית העונש הראוי באותו מקרה ספציפי, אך ניתן ללמוד ממנו גם על הגישה המהותית לשאלת השכרות במקרים של סירוב.

 

אגב, יש לציין שיש מקרים שכאשר נאשם בסרוב מוכיח שביקש בדיקת דם והשוטרים סרבו הרי המשפט לא מצאו בכך סרוב ובתי משפט אף דחו נסיונות של משטרת ישראל ליחס סרוב לנאשמים שנטען נגדם שהכשילו בדיקת נשיפה ובדיקת הדם בענינם ניטלה בהסכמה לא היתה חד משמעית – אולם אין זה המקום לפרט במקרים פרטנים אלו.

 

לסיכומו של דבר, אסור לסרב לשוטר הדורש מאיתנו לבצע בדיקת שכרות, והשאר נתון לפרשנות החוק על ידי בתי המשפט לתעבורה.

הערה: מדובר במאמר כללי, שאינו מהווה תחליף ללשון החוק והפסיקה (וראה לעניין זה פקודת התעבורה ותקנות התעבורה), המאמר אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי.
 


עודכן ב: 21/03/2011