בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו פשר 01168/03

בפני: כב' השופטת אלשיך ורדה

המבקשים: 1. ועד ממונה - שער אפריים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גונן קסטנבאום

2. אוסי גולדפיין


החלטה

מונחת בפני בקשתה של האגודה השיתופית שער אפריים, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, כי אצווה על הקפאת ההליכים כנגדו, וזאת לפי סעיף 350 לחוק החברות. בטרם יחל הדיון בשאלה המהותית, האם עומדת המבקשת דנן בתנאים שנקבעו בדין למתן צו הקפאת הליכים, עלתה שאלה מקדמית, והיא סמכותו של בית המשפט ליתן צו לפי סעיף 350 לחוק החברות, וזאת בלא שקיבלה האגודה, ראשית כל, צו מעם שר המשפטים לפי סעיף 380(ב) לפקודת החברות.
בעניין זה, עלתה שאלה של התנגשות דינים לכאורית, כדלקמן:

512937151293711. סעיף 59 לפקודת האגודות השיתופיות, עליו מסתמכת המבקשת, קובע כדלקמן:

"פרט למותנה בסעיף 9(2) מפקודה זו, לא תחולנה הוראות פקודת החברות על אגודות רשומות, אלא בכל הנוגע:
(א) ...נ
(ב) לפירוק אגודות, כשמפרק העסקים הרשמי משמש בתוקף משרתו כמפרק זמני שלהן;
(ג) לבקשה המוגשת לבית משפט על-פי סעיף 117 מפקודת החברות לאישור פשרה..."


אין חולק, כי אין בנמצא סעיף 117 בפקודת החברות דהיום, העוסק בבקשה לפשרה ולהסדר, וכי אין זו אלא שגגה שנפלה מלפני המחוקק; אי לכך, אך ברורה היא המסקנה כי הכוונה בסעיף 59(ג) דנן הינה לסעיף 350 לחוק החברות.

סעיף 380(ב) לפקודת החברות קובע כדלקמן:

"השר רשאי להחיל בצו את הוראות סעיף 233 (היום סעיף 350 לחוק החברות - ו.א) על תאגיד או חבר בני אדם שאינו ניתן לפירוק לפי פקודה זו, בשינויים המחוייבים, אף אם לא ניתן לגביו צו לפי סעיף קטן(א); ואולם צו של סעיף קטן זה לגבי לגבי תאגיד שאין בדין הסדר לפירוקו, יינתן לאחר שהשר שוכנע, מנימוקים שירשמו, כי בשים לב למטרותיו של אותו תאגיד ומטעמים שבטובת הציבור, מן הראוי להחיל עליו את הוראות סעיף 233 בלבד"
(ההדגשות אינן במקור - ו.א).ב

2. יוצא, כי המבחן המכריע הוא כי האם התאגיד (ואגודה שיתופית בכלל זה) ניתן לפירוק לפי פקודת החברות, אם לאו. אם ניתן התאגיד לפירוק לפי פקודת החברות, הרי שאין כל צורך בצו מיוחד של שר המשפטים, שהרי זה לא נועד אלא להחיל, באופן ספציפי, את דין פקודת החברות, על גוף עליה לא נועדו הללו לחול מעצם בריאתן.

כעת, מן הדין לבחון, מה דינה של אגודה שיתופית לעניין זה:
מחד-גיסא, מחיל עליה סעיף 59 לפקודת האגודות, בתנאים מסויימים, את דיני הפירוק של חברה, ומאידך גיסא, קבע המחוקק לאגודות שיתופיות תקנות פירוק משל עצמן, אשר לא התבטלו עם התקנתן של תקנות החברות (פירוק) בשנת 1987. תקנות אלו, אף כי הן דומות בעניינים לא מעטים לתקנות הפירוק של חברה, מהוות דין עצמאי, השונה בעניינים לא מעטים מדינן של תקנות פירוק החברות. כך למשל, לעניין הפיקוח על המפרק, המוקנה לרשם האגודות השיתופיות ולא לבית המשפט של פירוק, קביעת שכר בעלי התפקיד, מועדים, הזכאות לכספים שנותרו בקופת הפירוק לאחר תשלום חובות, ועוד כהנה וכהנה.ו

3. המסקנה העולה מעניין זה ברורה, ועולה בקנה אחד עם מושכלות של מדיניות משפטית כללית; אגודה שיתופית הינה גוף שיתופי, השונה במהותו באופן עקרוני מחברה מסחרית; הבדל זה מתבטא היטב בהוראות השונות והנפרדות הקשורות לפירוקה, ובעיקר אופן הפיקוח ומעמד רשם האגודות השיתופיות במסגרתו. בין הדינים השונים קיים פער מהותי ואינהרנטי, הנובע משוני זה במבנה, סמכויות ותכלית. אי לכך, אך מתבקשת היא התוצאה כי קודם שיוחל על אגודה שיתופית סעיף 350 לחוק החברות, קרי, מכלול דיני הקפאת ההליכים על תקנותיהן, ההלכה הפסוקה בעניינן וכיוצא באלו, מן הדין כי האגודה תעבור את "המסננת" של סעיף 380(ב) לפקודת החברות, קרי, ששר המשפטים יבדוק ויתן דעתו לשאלה, האם נסיבות המקרה מצדיקות את מחיקת הפער בין הדינים השונים, אם לאו.

זאת ועוד; אף לאור סעיף 59 לפקודת האגודות עצמה, עולה כי עצם תחולת דיני הפירוק על אגודה אינה אוטומטית, אלא מותנית בכך כי כונס הנכסים הרשמי (מפרק העסקים הרשמי בלשון הפקודה - ו.א), משמש כמפרק זמני של האגודה. אלא, שדי בעיון חטוף בתקנות הפירוק של האגודות השיתופיות בכדי להיווכח, כי מינוי המפרק וזהותו מסורים לרשם האגודות השיתופיות, ומינויו של כונס הנכסים הרשמי איננה אלא אופציה אפשרית, אולם בלא ספק לא האופציה היחידה.

4. מכל האמור לעיל, קרי, כי היות האגודה ניתנת לפירוק לפי פקודת החברות אפשרות בלתי-וודאית ובעייתית נוכח התקנות המיוחדות החלות עליה, ונוכח שיקולים של מדיניות משפטית הולמת המכירה במעמדו המיוחד של תאגיד זה ובשוני בינו לבין חברה, עולה מסקנה חד-משמעית כי סעיף 380(ב) לפקודת החברות חל עליה, במובן זה שהיא נמנית על הגופים אשר יש צורך בצו ספציפי של שר המשפטים בכדי ליתן לגביהם צו הקפאת הליכים לפי הוראות דיני החברות.נ

סעיף 59(ג) לפקודת האגודות איננו משנה מסקנה זו; סעיף זה יכול וראוי כי יתפרש כמחיל על אגודה שיתופית את הדין המהותי של הקפאת הליכים, לאחר שעברה זו את תנאי הסף של סעיף 380(ב) לעצם האפשרות לבקש הקפאת הליכים. זאת ועוד; היות וסעיף 59(ג) חל על כל דיני הקפאת ההליכים כמכלול, ואילו סעיף 380(ב) חל אך על הקטע המצומצם של עצם הסמכות להחיל על האגודה את הצו. במובן זה, הרי שנקל לראות כי סעיף 380(ב) הינו דין ספציפי נוגד הגובר על סעיף 59(ג) אשר הינו בגדר דין כללי הנוגע לתחולת מלוא דיני הקפאת ההליכים. בנסיבות המקרה, נקל אף לראות כי התגברות סעיף 380 דנן איננה אך ורק פרי הפעלת כלל טכני של התנגשות דינים, אלא מעוגנת היטב בשיקולי המדיניות הציבורית והמשפטית.ב

5. נוכח מסקנתי זו, הרי שלא אוכל לדון בבקשת האגודה להקפאת הליכים, טרם שיוצג בפני צו לפי סעיף 380(ב) לפקודת החברות. מעבר לדרוש יאמר, כי נוכח נסיבות המקרה והעובדות אשר הועלו בפני במסגרת הבקשה עצמה, הרי שחלק עיקרי מהבקשה נועד, כמסתבר, להגן על חברי העמותה הערבים לחובותיה. יוער, כי ספק גדול האם הקפאת הליכים דווקא הינה ההליך המתאים לשם הגשמת מטרה זו, באשר כלל ידוע הוא, כי הגנה למשתתפי תאגיד בהקפאת הליכים מפני ערבויות אישיות תנתן אך בנסיבות חריגות הקשורות לטובת התאגיד והבראתו, ולא לעניינם האישי, שהרי הקפאת הליכים עניינה במאמץ להבריא את החברה, להבדיל מהגנת משתתפיה (לעניין זה, ראה בין היתר פש"ר 1734/02 בש"א 20756/02 הנסון נ' אריה גבעוני).ו

אי לכך, דין בקשת האגודה, בנוסחה הנוכחי, להדחות. אם תחליט האגודה לפנות לשר המשפטים הרי שלבקשה תצורף החלטתי זו. בנסיבות המקרה, לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.נ

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום, שעה 9:00.ב
בלשכתי, היום א' ב אדר ב, תשס"ג (5 במרץ 2003) בהעדר הצדדים.ו

אלשיך ורדה, שופטת
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח